אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף לג

דף לב

וזה הוא רוס כתבו התוספות דשבע ומחצה רום עולה אלפים דהוי שיעור מיל. אע"ג דשבע ומחצה רום עולה אלפים חסר חמשה מכל מקום קרי ליה רוס משום דבחמשה אמות יש בהן חמשה עשר שלישי אמה ואם תחלוק חמשה עשר שלישי אמה לשבע ומחצה חלקים לא יעלה כי אם שני שלישי אמה לחלק אחד וכיון דאין במותר אמה שלימה לא דק ולא חשיב ליה דלא חשיב אלא אמות שלימות דרס"ו אמות שלימות יש ברו"ס ובעל הערוך בערך רו"ס כתב הרי אלפים פחות חמשה אמה וזה חסרון החמשה אל יקשה בעינך לפי שלא היה יכול לעשות רי"ס שהיה עולה החשבון יותר מאלפים ולכן העמידו ברו"ס ולא הוצרך לכתוב כן וגם דבריו דחוקים וכי בשביל שלא היה יכול לעשותו ריס העמידו על חשבון שאינו מכוון:

אבדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת וכו' ואם תאמר למה ליה למיתני הך מילתא באבידה ובמשאוי ובשבי בחד מנייהו סגי, ועוד קשה דברישא וסיפא קתני שאם אביו חכם אביו קודם אמאי לא קתני נמי הכי במציעתא או ליתני הכי ברישא לחודא ויש לומר דהא דקתני היו אביו ורבו נושאין משוי לאו דאינהו גופייהו נושאין רמשא אלא בבהמתן קאמר ולענין פריקה וטעינה איירי. וכיון דאבידה ופריקה דמיין להדדי כדפי' לעיל דלהכי תני תנא דין פריקה וטעינה בהך פירקא גבי דיני אבידה הלכך כי היכי דקתני לענין אבידה דרבו קודם תני נמי לענין פריקה דרבו קודם ולהכי לא איצטריך למיתני נמי גבי דין פריקה שאם אביו חכם אביו קודם דארישא סמיך כיון דאבדה ופריקה חד מילתא נינהו וכי היכי דלא תימא דדוקא לענין צער ממון דינא הכי אבל לענין צער גוף לא לכך קתני נמי היה אביו ורבו בבית השבי וכו' ואי תנא הך הוה אמינא דאדרבא דוקא לענין צער גוף אבל לענין ממון לא קמשמע לן:

ונוטלין עליה שכר נראה לפי שהעוסק בתורה עיקר קבלת שכרו על הסברות דמיסבר קא סבר ומדמה מילתא למילתא שהוא עמל בתורה ומטריח בה כדאמרינן אגרא דשמעתא סברא וזהו שייך כשהוא עוסק במשנה וכל שכן בש"ס לאפוקי העוסקין במקרא לכך אין נוטלין שכר כל כך:

המפקיד פרק שלישי

מתקיף לה רמי בר חמא וכו' מדקאמר מתקיף לה משמע דאצריכותא פריך ונראה לפרש דאי לאו הך צריכותא איכא למימר דבמעות דיהיב ליה קניא גוף הפרה כאלו לקחו ממנו וכפילא נקנה לו ממילא ואע"ג דמעות אינן קונות היינו מדרבנן אבל מדאורייתא מעות קונות אלא דחכמים תיקנו משיכה שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה והאי טעמא לא שייך הכא כיון שהפרה כבר נגנבה וכל היכא דלא שייך האי טעמא העמידו על דין תורה כמו שכתב הטור סי' קצ"ח ואף על גב דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו איכא למימר דהיינו דוקא כשלא היה אותו הדבר ברשותו מעולם כגון בית זה לכשאקננו אתננו לך אבל פרה זו כיון שהיא שלו בכל מקום שהיא ברשותיה קאי. אבל השתא דקאמר ואי תנא בהמה הוה אמינא כלים לא מקני ליה כפילא אלמא דהכא נמי מעות אינן קונות אי נמי כדאמר בסמוך דשילם לאו שילם ממש קאמר דאי לאו הכי מה בכך דלא מקני ליה בעלים כפילא הא כיון דקני לה לפרה במעותיו נקנה ליה כפילא ממילא ואם כן צ"ל כמ"ש התוספות בשעת משיכה הבעלים מקנין ליה כפילא וקא סלקא דעתך דאינן מקנין לו גוף הפרה אלא מקנין ליה הפרה לקנות הכפל כשיבא לכך פריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה