תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף לב
והיא שעומדת תוך לתחום פירש"י ז"ל ברישא גרסינן והיא שעומדת תוך לתחום ובסיפא גרסינן והיא שעומדת חוץ לתחום משמע דבספרים ישינים הוה גרסינן איפכא. ונראה דהכי פי' מצאה ברפת אינו חייב בה והיא שעומדת חוץ לתחום דכיון דרפת אינה מתעה והיא עומדת מחוץ לתחום דטריחא ליה מילתא להשיבה מחוץ לתחום אל תוך העיר לכך לא אטרחוה רבנן איכא דמתני לה אסיפא בר"ה חייב בה והיא שעומדת תוך לתחום דלא טריחא ליה מילתא אבל עומדת חוץ לתחום דטריחא ליה אין חייב בה דלא אטרחוה רבנן כיון דאין ניכר בה שהיא אבידה דאיירי שעומדת בר"ה ואינה רצה וכלל אבידה לאו הוי אלא כשהיא רצה וחפה לגבי דברא כדאמר לעיל כך נראה לדחות לגירסת ספרים ישנים:
כולכם חייבים בכבודי תימא והא קרא במורא כתיב ואם כלכם חייבים במוראי מיבעי ליה וי"ל דהא דאיצטריך למיכתב אני ה' היינו משום דלא תימא הואיל והוקש כבודם לכבודו של מקום הלכך לציית לה כדאמר בסמוך וכיון דקרא דאני ה' אתי לאפוקי מצות כיבוד דלא לידחי כבודו של מקום לכך נקט לישנא דכולכם חייבים בכבודי. מיהו היא גופה תימא אמאי נקט קרא דדברי קבלה וקאמר סלקא דעתך אמינא הואיל והוקש כיבוד אב ואם וכו' טפי הוה ליה למינקט קרא דמורא וה"ל למימר סד"א הואיל והוקש מורא אב ואם למוראו של מקום דכתיב איש אמו ואביו תיראו וכו' כמו שכתבו התוספות ויש לומר דהא דקאמר הואיל והוקש כבודם שוה כדפירש"י ז"ל דכבד את אביך וכבד את ה' מהונך כמו גזירה שוה הוא אבל תיראו מתירא לא ילפינן:
התם משום איבה תימה ודקארי לה מה קארי לה והא סיפא דקתני היתה טעונה יין נסך אפילו למאי דמסיק דלהטעינה קאמר על כרחך משום טעמא דאיבה קאמר וא"כ רישא נמי דלמא טעמא משום איבה הוא ויש לומר דברייתא קשיתיה דקתני בהמת עובדי כוכבים מטפל בה כבהמות ישראל ואי משום איבה הא ל"ה דומיא דבהמת ישראל דבהמת ישראל חייב לטפל בה ואם אינו מטפל קעביד איסורא ובבהמת עובדי כוכבים אם אינו חושש באיבתו אין צריך לטפל בה ולהכי קסלקא דעתך דצער בעלי חיים דאורייתא והכי קאמר בהמת עובדי כוכבים חייב לטפל בה כבהמת ישראל בד"א בפריקה דצער בעלי חיים דאורייתא אבל בטעינה אינו חייב בה כבהמות ישראל מיהו משום איבה צריך להטעינה אבל להטעינה יין נסך אין זקוק לה ונראה דלהכי דקדק המקשה בלישניה ונקט תרתי זימני מטפל בה כבהמת ישראל משום דמדקתני כבהמת ישראל דייק לה כדפי' ומשני התם משום איבה ולאו דוקא נקט כבהמת ישראל וה"נ מסתברא וכו':
הכי קאמר ולהטעינה יין נסך אין זקוק לה מדלא קאמר תני ולהטעינה יין נסך משמע דפרושי קא מפרש לה דהא דקתני היה טעונה יין נסך לאו שעדיין היא טעונה קאמר וצריך לפרוק ממנה אלא שהיתה טעונה כבר קאמר ונפל ממנה וצריך לחזור ולהטעינה:
ומה לי שונא עובדי כוכבים כתבו התוספות דהוה מצי לשנויי ישראל בחנם ולעובדי כוכבים בשכר נראה דדוקא לעיל גבי ישראל משני שפיר דפטור בחנם וחייב בשכר דעל כרחו יטול שכר ואם הלה אינו רוצה ליתן שכרו כופין אותו בדין אבל הכא לא מצי לשנויי דולא שונא העובדי כוכבים בחנם אלא בשכר שאם אין העובד כוכבים רוצה לשלם שכרו ולציית דין ישראל הרי על כרחו צריך לפרוק עמו חנם משום צער בעלי חיים אי אמרינן דצער ב"ח דאורייתא: