תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף יז
רב כהנא אמר כשחייב מודה תימה א"כ למה נקט הנפק במילתא דרבי יוחנן והתוספות כתבו דנקטיה משום דיוקא דאי אין כתוב בו ביום אפילו כתוב בו הנפק דודאי לוה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא וכו' וקשה דהא רב כהנא מוקי לה להא דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן לעיל המוצא שט"ח בשוק אף על פי שכתוב בו הנפק לא יחזירו לבעלים כשחייב מודה ומשום קנוניא כמ"ש התוספות לעיל ואם כן תרתי למה לי הא מדיוקא שמעינן הך מילתא ועוד דנראה קצת דוחק לומר דדיוקא אתי לאשמעינן ואין לפרש נמי דהנפק דנקט לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא אם אין בו ספק דיחזיר ולא חיישינן שמא נמחל שעבודו כיון דאיכא תרתי שמא עדיין לא לוה בו ואת"ל לוה בו שמא עדיין לא פרעו אלא אפי' כתוב בו הנפק דליכא אלא חדא שמא לא פרעו אפי' הכי יחזיר משום דמלוה גופיה לא שביק וכו' דאם כן הוה ליה למימר אע"פ שכתוב בו הנפק כדאמר רבי יוחנן לעיל המוצא ש"ח בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק וכו' מדקאמר וכתוב בו הנפק משמע דלא יחזיר אלא אם כן כתוב בו הנפק וכן כתבו בהדיא הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל דלרב כהנא דוקא כתוב בו הנפק בעינן ורבינו זרחיה כתב דוכתב בו הנפק ממילתא דרבי אסי הוא דלרב כהנא לא אמר רבי יוחנן וכתוב בו הנפק וזה דוחק ועוד דמסתמא הוי דומיא דמימרא דלעיל דקאמר המוצא ש"ח בשוק אע"פ שכתוב בו הנפק וכו' והתם ע"כ ר' יוחנן גופיה נקט ליה דאי לאו הכי מאי קמ"ל דהמוצא ש"ח בשוק לא יחזירו לבעלים מתניתין היא. על כן נראה לפרש דדוקא כתוב בו הנפק בעינן אבל אם אין כתוב בו הנפק לא יחזיר אע"ג דחייב מודה דכיון דאיתרע בנפילה חיישינן שמא לא לוה בו עדיין והאי דקמודי משום דקבעי ללות בו לאחר זמן שאם נמצא בניסן חיישינן שמא ילוה בתשרי כדאמר לעיל ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין דליכא למימר מלוה גופיה לא שביק דהא אית ליה רווחא דקטריף מניסן ולא יהיב מעות עד תשרי ודוקא כשאין כתוב בו הנפק חיישינן שיעשה כן לוה משום פשיטי דספרא כיון שכבר נתן לסופר ולא לוה בו עדיין אינו רוצה להפסיד אבל כשכתוב בו הנפק כיון שכבר לוה בו ולא הפסיד פשיטי דספרא לא חיישי' שמא פרע והאי דקמודי משום דקבעי למזפא ביה זימנא אחריתי לאחר זמן מרובה ולפשיטי דספרא חייש דמשום פשיטי דספרא לא יפסיד ללקוחות ממון מרובה כמו שכתבו התו' לעיל:
אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא דאי לאו דאמרי הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום איכא למימר דמתניתין במקום שאין כותבין כתובה איירי והוציאה גט גט ממש קאמר דגט היינו כתובה וגביא בשטר גט וכותבין בגט שטרא דנן וכו' כדסבר רב בפרק הכותב אבל השתא כיון דאמרי הטוען אחר מעשה בית דין וכו' אשכחת מרגניתא ופירשתי מתניתין דהוציאה גט אפילו מדי גט ומשום דהטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום וקאמר אביי מאי מרגניתא דלמא אין הכי נמי במקום שאין כותבין עסקינן דגט היינו כתיבתה וכו' כדסבר רב בפ' הכותב ומסיק דלא שייך למימר הכי משום דלאו כל דמגבי כתובה בבי דינא מגבי:
אלמנה מן האירוסין במאי גביא תימה אלמנה מן הנישואין ובמקום שאין כותבין כתובה לפרוך במאי גביא והתוספות כתבו דבמקום שאין כותבין א"ש דאינו נאמן לומר פרעתי כיון דלא נתקנה כתובתה באותו מקום וקשה דאם כן גרושה נמי אמאי קאמר דגט היינו כתובתה משמע דגט ממש בעינן הא בעידי הגט נמי סגי דכיון דלא נתקנה כתובתה באותו מקום אינו נאמן לומר פרעתי ועוד תימה דא"כ במסקנא דקאמר אביי מגופא דמתניתין הדר ביה אכתי תיקשי מאי מרגניתא דלמא דוקא במקום שאין כותבין דכיון דלא נתקנה כתובתה באותו מקום לכך אינו נאמן לומר פרעתי אבל במקום שכותבין לא והתוספות כתבו לקמן דאביי מתניתין קשיתיה ודוחק הוא ונראה לפרש דאי אמרינן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום אין לחלק כלל בין במקום שאין כותבין למקום שכותבין ואביי דאמר דלמא במקום שאין כותבין לאו דאתי לפלוגי בהכי אלא משום דאתי למימר דגט היינו כתובתה וזה לא שייך במקום שכותבין כתובה. לכך קאמר דלמא במקום שאין כותבין וגט היינו כתובתה והא דקאמר אבל במקום שכותבין וכו' הוה מצי לפלוגי במקום שאין כותבין גופיה ולמימר אבל אין גט בידה לא גביא אלא דסתמא דש"ס קאמר הכי לפרש טעמא דהדר ביה אביי דמעיקרא ס"ד דהדר ביה משום דלא שייך למימר דבמקום שכותבין אי נקיטא כתובה אין וכו' דאם כן אלמנה מן האירוסין במאי גביא והא דלא פריך מאלמנה מן הנישואין במקום שאין כותבין יש לומר דאין הכי נמי היורש נאמן לומר פרעתיה ואין להקשות דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן דאיכא למימר דחכמים תיקנו להם כתובה ותיקנו נמי לכתוב שטר כתובה כדאשכחן בכמה דוכתי דחכמים תיקנו למיכתב כתובה ושפיר הועילו בתקנתן ובמקום דלא נהיגי למיכתב כתובה אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו אבל אאלמנה מן האירוסין פריך שפיר דלא תיקנו חכמים כלל למיתב כתובתה מן האירוסין ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתן: