תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף טז
האי שטרא חספא בעלמא הוא כתבו התוספות וא"ת ולימא דקני לה במה שהחזיק בה אחר שקנאה גזלן וי"ל דמשמע ליה משעת שקנאה הגזלן וכו' בלאו הכי נמי נראה דלאו קושיא האי דחזקה אינה קונה אלא בפני המוכר ושלא בפני המוכר לא קני אלא אם כן אמר ליה המוכר לך חזק וקני כדאיתא בפרק שור שנגח את הפרה לכך פריך שפיר האי לוקח במאי קני דאפילו החזיק בה אחר שקנאה מן הגזלן כיון דהחזיק בה שלא בפניו ולא א"ל לך חזק וקני לא מהניא חזקה:
מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך וכו' לא אמר כלום פירש"י ז"ל ולא אמרינן מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וקשה דהא בהדיא מפרש לעיל טעמא דאמרינן הכי משום דניחא ליה דלא נקרייה גזלנא או דליקו בהימנותיה והנך טעמי לא שייכי הכא גבי ירושה כיון דממילא אתיא וי"ל דהאומר מה שאירש מאבא מכור לך וכן מה שתעלה מצודתי מכור לך הרי הוא מכר לחבירו כל זכות שתבא לידו לכך פריך שפיר מדקתני לא אמר כלום אלמא דהמוכר לחבירו כל זכות שתבא לידו לא קני משום דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ לעיל נמי נהי דמכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו הא לא מהניא כלום עש משום דאין אדם מקנה דשלב"ל:
זו אינה צריכה לפנים פירש"י ז"ל בלשון ראשון אינה צריכה כדי לתרצה להכניס' לפני בני הישיבה שאין בהן יודע לפרקה ולשון אינה צריכה לא משמע כן ועוד קשה בין ללשון ראשון בין ללשון שני אמאי קאמר רבא זו צריכה לפנים ולפני ולפנים דכיון דידע שינוי דהכא סמכה דעתו כו' אם כן אמאי צריכה לפני ולפנים ובערוך פנס גרס רבא אמר אינה צריכה לפנים ולא לפני פנים פירוש אין צריך לדקדק יותר כלומר לא מיבעיא דאינה צריכה פנים דהיינו דקדוק גמור אלא אפילו לפני פנים דהיינו בחוץ אינה צריכה משום דהכא סמכא דעתיה וכו':
מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כרבי מאיר ואם תאמר נהי דאמרה כרבי מאיר מכל מקום דלמא רב בשדה סתם דוקא קאמר דלא מסתברא ליה לרב מילתא דרבי מאיר אלא בשדה סתם אבל בשדה זו לא כדאמר רבא וי"ל דכיון דרב כרבי מאיר אמרה לשמעתיה אי איתא דלא מסתברא ליה מילתא דרבי מאיר בשדה זו ה"ל לפרש דבריו למימר ודוקא בשדה סתם אבל בשדה זו לא:
אימור אשתמוטי קא משתמיט ליה תימה לעיל בשטרי אחלפתא נמי נימא אישתמוטי קמשתמיט וליכא למימר דלכך קאמר אי נמי איבעי ליה למיכתב שטרא אחרינ' עילויה דדוקא אם דחהו לומר אבד מצי למימר הכי אבל באשתמוטי לא שייך למימר כתוב לי שטרא אחרינא כיון דא"ל למחר אחזיר שטרך וכ"כ מהר"ש ז"ל ותדע דאי לאו הכי הכי נמי תיקשי איבעי ליה למימר כתוב לי תברא ואי משום שאינו רוצה לשמרו מפני העכברים אם כן מהאי טעמא נמי לא איבעי למיכתב ליה שטרא אחרינא אלא ודאי הא דקאמר איבעי ליה למיכתב שטרא אחרינא דוקא אם דחהו לומר אבד הוא דבעי ליה למימר הכי וי"ל דלא דמי שטרי חלטתא לשטר חוב דגבי שטר חוב המלוה בא לגבות מן הלוה ורודף אחריו לכך בתר דפרעיה איכא למימר אשתמוטי דכיון דמלוה היה צריך למעותיו עתה וא"ל למחר יהיבנא לך שטרא לא היה לו פנים ללוה למימר תחזיר לי המעות עד למחר אבל בשטרי חלטתא אדרבא הלוה רודף אחר המלוה שיחזיר לו שטרו והוא יתן לו מעותיו א"כ נהי דבעידנא דפרעיה לא אסיק אדעתיה דשטרא ליתיה גביה אפי' הכי בתר דפרעיה איבעי ליה למימר תחזיר לי מעותי עד למחר שהרי מלוה לא בקש ממנו עתה שום מעות: