תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף יד
אלמא חיישינן לפרעון וליכא למימר טעמא דלא יחזיר משום דשמא כתב ללות בניסן וכו' אבל בשטר הקנאה ליכא למיחש להכי דכולה הך שקלא וטריא היינו למאי דאמר לעיל דשמואל כאביי ס"ל דאמר עדיו בחתומיו זכין לו וליכא למיחש שמא כתב ללות בניסן כו' דאי לאו דס"ל כאביי תיובתא קמייתא נמי ליתא לשמואל דמצי לאוקמי מתני' וברייתא בשטרי דלאו הקנאה כרב אסי:
עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו פי' שאם יצאו עסיקין קודם שהחזיק בה יכול לחזור בו כיון שקודם שנשתמש בה יצאו עסיקין אין לך מום גדול מזה שעדיין לא נהנ' ובאו התובעין משהחזיק בה שהעסיקין יצאו אחר שנשתמש בה אפילו תשמיש כל דהו דדייש אמיצרא כדאמר בסמוך אינו יכול לחזור בו דאמר ליה חייתא דקטרי סברית וקבלית פי' דהכי דקדקתי ומכרתי לך שלא באחריות וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם והר"ן ז"ל ועוד יש לפרש דאיירי שיצאו העסיקין קודם שהחזיק בה והא דקאמר עד שלא החזיק בה לאו אעסיקין קאי אלא אתי לאשמעינן שאם לא החזיק בה אחר שיצאו העסיקין יכול לחזור בו אע"ג שקנאה בקנין גמור דאין לך מום גדול מזה אבל אם החזיק בה אחר שיצאו העסיקין אינו יכול לחזור בו דאמר ליה חייתא דקטרי סברת וקבלית וכיון שכבר יצאו העסיקין ואפילו הכי החזקת בה אם כן סברת וקבלת שק מלא רוח וכן משמע מדברי הטור בסי' רכ"ו שכתב אם אחר שיצא הקול גילה הלוקח בדעתו שהיה רוצה לקיים המקח וכן משמע בשלטי הגבורים אבל פשטא דשמעתא לא משמע הכי דא"כ הוה ליה למימר לא החזיק בה יכול לחזור בו החזיק בה וכו' אבל השתא דקאמר עד שלא החזיק בה משמע דקאי איציאת עסיקין שאם יצאו עד שלא החזיק וכו' ועוד דקאמר דאמר ליה אחוי טירפא ואשלם לך מדנקט לישנא דואשלם לך משמע דאיירי שכבר קבל מוכר המעות ואי כבר יצאו העסיקין א"כ באחריות אמאי יכול לחזור בו דליכא למימר הואיל וסופו לשלם מעותיו לכך צריך לשלם לו מיד דא"כ תיקשי וכי לעולם יכול לחזור בו כמו שכתבו התו' בפ"ק דב"ק שהרי לא נתחדש אצלו שום דבר בשעת חזרה שכבר החזיק ונתן מעות ויצאו העסיקין אבל לפי' ראשון שהעסיקין יוצאין אחר שהחזיק ניחא דדוקא שלא באחריות אבל באחריות מצי למימר הואיל וסופך לשלם מעותי מיד שיצאו העוררין תחזיר לי מעותי מיד וכן כתב הרמב"ם ז"ל דאיירי שכבר נתן לו המעות:
משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חייתא דקטרי וכו' וא"ת מאי קמ"ל אביי פשיטא דכיון שמכר לו שלא באחריות אפי' כבר טרפו ממנו השדה אינו חוזר עליו וליכא למימר דלא אתי לאשמעינן אלא הא דקאמר עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו דא"כ מאי איצטריך למימר שמכר שדה שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין הוה ליה למימר ראובן שמכר שדה לשמעון כל זמן שלא החזיק בה יכול לחזור בו ותו לא ויש לומר דאתי לאשמעינן דיוקא דדוקא שלא באחריות הוא דאינו יכול לחזור בו משהחזיק בה אבל באחריות אפי' משהחזיק בה יכול לחזור בו הואיל וסופו לשלם מעותיו צריך לשלם לו מיד ולא מצי למימר ליה אחוי טירפא ואשלם לך ובפרק קמא דבבא קמא גרסינן בהדיא ודוקא שלא באחריות אבל באחריות לא ואיכא דאמרי אפי' באחריות נמי וכו':
שבח אין אבל פירות לא דמדקתני שבח משמע דוקא שבח שמחובר בקרקע לעולם ואילו עומד לינטל ממנה לכך בעל חוב גובה ממנו דגופו של קרקע הוא אבל פירות כיון דעומדין ליקצר לאו כקרקע דמי:
סיפא נמי בגוזל ובנגזל כתבו התוספות מרישא עצמה הוה יכול להקשות כדמקש' בסמוך ודבריהם תמוהים דהא רבא מותיב לה הך תיובתא ורבא גופא מוקי בסמוך רישא כגון שגזל שדה מלאה פירות ואכל את הפירות וחפר בה בורות וכולי וכיון דידע הך אוקימתא אם כן לא מצי לאקשויי מרישא מידי ואם תאמר אם כן סיפא נמי אמאי לא מוקי לה הכי כגון שגזל שדה מחבירו משובחת וקלקל את השבח וחפר בה בורות שיחין ומערות בא נגזל לגבות קרן גובה בנכסים משועבדים בא נגזל לגבות שבח גובה מנכסים בני חורין וי"ל דלא שייך לחלק בין שבח לבין גוף הקרקע דשבח כיון דמחובר לקרקע הוא כקרקע דמי כדפירש' לעיל ואי בגזל שדה משובחת איירי שבח נמי דבר ידוע הוא וכיון דגוף קרקע הוא דדוקא גבי פירות שייך לחלק בהכי כיון דפירות עומדין ליקצר ולא כקרקע נינהו דבר שאינו ידוע הוא דמצו לקוחות למימר לא ידענו שגזלה עם פירותיה אבל גבי שבח ליכא למימר הכי ולכך מוקי לה שגזלה ריקני' ומכרה והלוקח השביחה דהשתא שבח נמי דבר שאינו ידוע הוא:
תירץ נמי בבעל חוב והא דקתני הרי שגזל שדה מחבירו יש לומר דאיירי שעשאה המוכר לבעל חוב אפותיקי כמו שכתבו התוספות וכשמכרה הוה ליה כאלו גוזלה מיהו לא מיחזי כרבית דאיירי כגון שמכרה קודם שבא זמנו של בעל חוב דחל המקח עד הזמן ולא דמי לגזלן שלא חל המקח כלל כמו שכתבו התוספות לקמן: