תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף יג
אע"ג דשטרי דלאו דהקנאה כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן משמע דאי איכא מלוה בהדיה כתבינן אפילו שטרי דלאו דהקנאה וקשה כי איכא מלוה בהדיה מאי הוה אכתי איכא למימר דלמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ורש"י ז"ל פי' כי ליכא מלוה בהדי' ונותן מעות בפניהם ולא משמע כן מדלא הזכיר נתינת המעות כלל. ונראה דדוקא כי ליכא מלוה בהדיה אבל איכא מלוה בהדיה אע"ג דלא ראו נתינת מעות כתבינן דודאי כבר הלוה לו ולכך אזיל בהדיה לוה ליטול השטר מן הסופר דאי לאו דהוה לו לא הוה אזיל בהדיה ועוד כיון דע"כ אזיל בהדיה ליטול השטר מיד אי לאו דכבר לוה ממנו או ילוה ממנו מיד לא היה מניחו ליטול השטר עכשיו דלא ניחא ליה לאיניש דליהוי שטר חוב עליו ביד אחרים חנם:
משום דקשיא ליה וכו' הוצרך ש"ס למימר הכי דלא תקשי אביי מאי טעמא לא אמר כרב אסי דנהי דמסתבר ליה למימר דעדיו בחתומיו זכין לו מכל מקום כיון דלפי סברא זו הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא יחזיר דלהכי איצטריך למהדר אשינויא דחיקא דחיישינן לפרעון ולקנוניא דשמואל פליג עליה טפי הוה ליה לאוקמא כרב אסי ולמימר דלא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו והוה מיתוקמא מתני' דהכא בשטרי דלאו הקנאה וזהו שכתבו התוספות משום דקשיא לאביי לא ניחא ליה שינויא דרב אסי:
מתניתין היינו טעמא דחייש לפרעון ולקנוניא וא"ת דקאמר לעיל אלא הא דתנן כותבין שטר ללוה וכו' ניחוש שמא כתב ללות בניסן וכו' משמע דפריך אהא דמשני דטעמא דמתני' משום דחיישינן שמא כתב ללות וכולי אבל אי לאו הך שינוי' איכא למימר דלא חיישינן להכי אם כן אביי דמפרש טעמא דמתני' דחייש לפרעון ולקנוניא מאי איצטריך ליה לשנויי דעדיו בחתומיו זכין לו הוה ליה למימר דלא חיישינן כלל לשמא כתב ללות בניסן כו' ולכך כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו וי"ל דלאביי נמי קשיא דכיון דחיישינן לפרעון ולקנוניא אם כן הא דתנן כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו לכתחילה היכי כתבינהו ליחוש לקנוניא שמא לא ילוה לו מידי ועצה של רמאות ביניהם לטרוף את הלקוחות שיקחו ממנו קרקע אחר זמנו של שטר זה והוה להו לתקן שלא יכתבו שטר ללוה אלא אם כן מלוה עמו ויתן המעות בפניהם ואע"ג דאכתי איכא למיחש לקנוניא שמא יחזיר לו המעות אח"כ י"ל דכולי האי לא חיישינן ולכך קאמר אביי דעדיו בחתומיו זכין לו וכן משמע מדברי רב אלפס ז"ל שכתב והא דתנן כותבין ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ולא חיישינן לקנוניא וכו' אלמא דבכי האי גונא שייך נמי למיחש לקנוניא והרא"ש ז"ל כתב דברי רב אלפס דלא היה לו להזכיר קנוניא דלא חיישינן לקנוניא אלא היכא דנפל ואיתרע דאי חיישינן לקנוניא בלא נפילה אפי' מלוה עמו איכא למיחש לקנוניא ולפי מ"ש ע"כ צ"ל דלכתחילה מיהא הוה חיישינן לקנוניא בכי האי גונא:
דברי הכל יחזיר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן כתבו התוספות ולשמא כתב ללות בניסן כולי נמי לא חיישינן כדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו ולא הוצרכו ליכתב כן דאפי' לא אמרינן עדיו בחתומיו זכין לו איכא למימר דס"ל דליכא למיחש לשמא כתב ללות בניסן כולי דלאו חששא הוא כלל דכל הכותב ללות הוא לוה מיד ואינו ממתין כלל ואם הוא ממתין הוא כותב לו שטר אחר שלא להפסיד לקוחות דלעיל נמי משמע הכי דאי לאו דמפרש טעמא דמתני' משום דחיישינן שמא כתב ללות וכו' לא הוה פריך מידי אהא דתנן כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו משום דאיכא למימר דלא חיישינן להכי ואם כן רבי אלעזר דמוקי מתניתין כשאין חייב מודה איכא למימר דסבירא ליה דלא חייש כלל לשמא כתב ללות וכולי כדפי':
לוה הוא דאמר לא היו דברים מעולם דוקא אליבא דשמואל ורבי אלעזר דבסמוך דמוקי פלוגתייהו כשאין חייב מודה צ"ל דלוה אמר לא היו דברים מעולם אע"ג דדוחק הוא כמ"ש התוספות דאם כן אמאי לא יחזיר אם לא יקיימנו לא יגבה כלום ואם יקיימנו בדין יגבה אבל ר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו כשחייב מודה שפיר מצי למימר דלוה אמר פרעתי ולכך קאמר אבל כשאין חייב מודה דברי הכל לא יחזיר דחיישינן לפרעון ולא קאמר דחיישינן למזוייף ור"א דאמר ולא חיישינן לפרעון ולקנוניא הא דלא קאמר ולא חיישינן למזוייף ולקנוניא דאם הוא מזוייף אין צריכין לקנוניא זו דיכולין לעשות כמה שטרות מזוייפות בלא הך שטרא:
הכי גרסינן ורבנן סברי מגבא גבי ולא גרסינן ממשעבדי הוא דלא גבי דאי גרסינן לה אם כן תקשי לרבי אלעזר נמי מהך דקתני ברייתא דבסמוך וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה גובין מנכסים משועבדים. וכ"כ מהר"ש ז"ל דלא גרסינן ליה:
הני תרתי מילי חדא היא כתבו התוספות דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה וכיון דמכח מתני' קאמר לא חשיב לה לכאורה נראה דבריהם תמוה דכיון דהא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתניתין קשיתיה ע"כ איצטריך נמי למימר דפליגי באין חייב מודה ולרבי מאיר אין גובה כלום באין בו אחריות דהא בהא תליא דכיון דלא מצי לאוקמי פלוגתייהו כשחייב מודה מכח מתני' דלקמן צריך לאוקמי באין חייב מודה ויש לומר דמשמעות הסוגיא דאי לאו הא דרבי אלעזר ודרבי יוחנן הוה אמינא דפליגי בתרוייהו בין במודה בין באינו מודה כיון דמתני' סתמא קתני וקאתי ר' אלעזר לאשמעינן דבחייב מודה לא פליגי אע"ג דסתמא קתני ודייק לה ממתני' דלקמן כיון דלא אתי לאשמעינן אלא הא דלא תימא דפליגי נמי בחייב מודה משמע דהא דקאמר מחלוקת באין חייב מודה מילתא דפשיטא ליה ולאו מכח מתני' קאמר לה: