תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף ז
מי סברת במסותא מטלטלין כו' דע"כ במקרקעי איירי מדקאמר לעיל פרשי מינה רב חנניא ורב אושעיא מלרחוץ בה ור' אושעיא הוה א"ל לרבא דליבעי הך מילתא מיניה דרב חסדא ואי במסות' מטלטלין דדינא דיחלוקו ולא כל דאלים גבר א"כ מאי קמיבעי' ליה פשיטא דצריך לפרוש מיניה דנהי דאין יכול להקדים חלק חבירו חלקו מיהא קדיש ואסור לרחוץ בה ואפשר דלהכי קאמר מי סברת כו' ולא קאמר הבמ"ע במסותא מקרקעי:
הכי גרסינן בספרים מחוי ר' אבהו והשאר בשבועה והתו' כתבו דנראה דלא גרסינן והשאר ודוחק להגיה הספרים ועוד דא"כ מאי פריך אלא מתני' דלא קתני זה נוטל עד שידו מגעת היכי משכחת לה אמאי לא משני כגון דתפיסי ביה תרוייהו שוה בשוה וברייתא אתי לאשמעינן דאי אחד תופס יותר מחבירו כל א' נוטל עד שידו מגעת גם הא דמוכח בסמוך מאי דתפיס כמאן דפסק דמי לא אתי שפיר אי לא גרסי' ליה ומ"ש התו' נראה דוחק קצת לכך נראה דשפיר גרסינן והשאר בשבועה אבל במה דתפיסי לא בעי שבועה ואע"ג דטעמא דשבועה שלא יהא כל אחד הולך ותוקף מ"מ מה דתפס כל אחד בידו כמאן דפסק דמי וכל אחד מוציא מחבירו הוא ובמוציא מחבירו לא תקינו רבנן הך שבועה כדתני לעיל בד"א ששניהן אדוקין בה אבל היתה טלית יוצאה מתחת יד אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה וכן משמע מדברי נמוקי יוסף והשתא פריך שפיר אלא מתני' היכא משכחת לה דאפי' אי תפסי בה תרוייהו שוה בשוה אכתי אמאי לא קתני מתניתין דזה נוטל עד מקום שידו מגעת בלא שבועה ומדלא קתני הכי משמע דאי חד מנייהו לא בעי לישבע אינו נוטל כלום אפי' מה דתפיס בידו ואמאי הא כיון דתפיס בידו הוא לא תיקנו רבנן הך שבועה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט' מהלכות טוען היו שנים אדוקין בטלית כל אחד נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין בשוה אחר שנשבעין ויש לכל אחד לגלגל על חבירו שכל מה שנטל כדין נטל משמע דדוקא משום גלגול מחייב שבועה אבל אי חד מנייהו אינו רוצה לישבע על השאר ולא ליטול חלק בו נוטל מה דתפיס בידיה בלא שבועה וכן כתב בש"ע:
אם היתה טלית מוזהבת חולקין קס"ד דכולה מוזהבת קאמר לכך פריך פשיטא ומשני דלאו כולה מוזהבת אלא דקאי בי מצעי:
רבינא אמר לעולם איפוך קמייתא הוה מצי למימר איפוך בתרייתא וטעמא דר' יוסי משום דחייש לשתי כתובות ורבנן לשתי כתובות לא חיישי ושמא ניחא ליה טפי לאפוכי קמייתא משום דנראה דבלאו הכי נמי רישא דברייתא מהופכת מדקתני דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר כו' והוה ליה למימר איפכא דלא יתכן להזכיר דברי רבי קודם דברי רבן שמעון בן גמליאל אביו כמו שכתבו התוספות לעיל אלא צריך לומר דתנא דהך ברייתא לא דק:
מחלוקת פירש רש"י ז"ל דהיינו יחלוקו דקאמר רבן שמעון בן גמליאל וקשה דהא בשטר שאינו מקוים פליגי וא"כ הא דקאמר זה נוטל תופס וזה נוטל תורף בשטר שאינו מקויים איירי ואמאי קאמר בסמוך דאית ביה זמן גבי ממשעבדי והא כיון שאינו מקוים לא גבי ממשעבדי דאע"ג דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו לרשב"ג היינו דגבי מבני תרי כיון דלוה מודה אבל ממשעבדי לא גבי דלקוחות מצי' למימר אין הלוה מהימן לן וקנוניא היא לכך נראה דהכי קאמר מחלוקת הא דסבירא להו לרבי ולרשב"ג יחלוקו בשטר מקויים כששניהם אדוקין בטופס וכו' וכן משמע בהדיא מדברי הטור סי' ס"ה שכתב מלוה ולוה שהן אדוקין בשטר כ"א אומר ממני נפל אם אינו מקויים הלוה נאמן ואם הוא מקויים ואוחזין שניהם בשוה בטופס או בתורף וכו' משמע דס"ל דר' אליעזר אשטר מקויים קאי ובית יוסף כתב שם וסובר רבינו דאף על גב דפירש רש"י מחלוקת האי יחלוקו דקאמר רשב"ג הוא הדין דקאי נמי אהא דאמר רבא במקוים דברי הכל יחלוקו ולפי מה שפרשתי קאי דוקא אהא דאמר רבא:
דקאי תורף בי מיצעי פירש רש"י ז"ל ולא פליגי וזה דוחק דרבי יוחנן אמר משמע דפליג עליה ועוד דבסמוך קאמר לר"א דאמר זה נוטל תופס כולי מדנקט לר"א משמע דר"י פליג וכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל דלא מייתי הך מילתא דר"א כלל משמע דסבירא להו דר' יוחנן פליג עליה והלכתא כוותיה וצריך לומר דלא הוה גרסי כלל הא דשקיל וטרי ש"ס אמילתא דר"י אנא הכי גרסינן ורבי יוחנן אמר לעולם חולקין א"ל רב אחא כולי וכן כתב הרב המגי' ואולי היתה להם גירסא אחרת וכולי וכן נראה מדלא משני דר"י סבר דלא אמרינן דזה נוטל עד מקום שידו מגעת אלא בטלית דגופו ממון וכמאן דפסיק דמי אבל בשטר דלאו גופו ממון לא שייך למימר הכי דהא סברא דמסתבר היא דאי לאו הכי בשניהם אדוקין בתורף או בתופס אמאי יחלוקו נימא דלוה נוטל עד מקום שידו מגעת וכמאן דפסיק דמי ואין השטר שוה כלום ונהי דר"א לית ליה הך סברא מכל מקום לרבי יוחנן הוה ליה לשנויי הכי לכך נראה דלא גרסינן ליה ובש"ע מייתי דעת הרי"ף והרמב"ם ודעת החולקים ודעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל נראה עיקר: