אור ברסלב

תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור

דף ו

דף ה

ותו הא דתני רבי חייא מכל הנך דתנן בריש פרק כל הנשבעין דנשבעין ונוטלין השכיר הנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד הוה מצי למידק דכיון דלא שקלי בלא שבועה. אלמא חשידי אממונא ואפי' הכי לא חשידי אשבועתא אלא דניחא ליה למידק מהא דחנוני על פנקסו דשניהם נשבעין ונוטלין לאשמעינן דאע"ג דחד מנייהו ודאי חשיד אממונא אפילו הכי אמרינן דלא חשיד אשבועתא אבל כל הנך לאו ודאי חשידי אלא ספק וכן משמע מפירש"י ז"ל:

ואלא הא דאמר רב נחמן פירש"י ז"ל נימא מגו דמעיז פניו לכפור הכל לאו לאשתמוטי בעי וקשה דלעיל משמע דבכופר הכל נמי אמרינן דמשתמיט דקאמר תדע דאמר רב חסדא הכופר בכל כשר לעדות משום דאמרינן לאשתמוטי עבד ורב חסדא סתמא קאמר משמע דבכופר הכל נמי איירי וכן פירש"י ז"ל לעיל בהדיא דהא דאמר רב חסדא הכופר במלוה כשר בין על כולה בין על מקצתה התוספות כתבו דדייק משום דרב נחמן מחייב היסת אפילו בתובעו ואמר לו זה החפץ וכו' וקשה דאם כן לעיל דבעו למידק דלא אמרינן מגו מהא דתני רמי בר חמא ארבעה שומרין כו' אמאי דחי דהתם נמי אשתמוטי והא אכתי איכא למידק כדדייק מהא דרב נחמן דגבי פקדון נמי דינא הכי שאם תבעו המפקיד ואמר אלו החפצים שבידך שלי הן שהפקדתים לך והלה אומר אחרים היו ובאותן אחרים מודה באחד ואינו מוכן בידו לפני ב"ד ליתן לו מיד דקיימא לן דלא הוי הילך וכופר באחד ובאחד טוען שנאנס פשיטא הוא דצריך לישבע שבועה דאורייתא אע"ג דליכא למימר דמשתמיט ואע"ג דטעמא דמודה במקצת כדרבה דאמר האי בכולי בעי דלודי והא דלא אודי אשתמוטי כו' אפי' הכי נראה דנשבע שד"א משום לא פלוג דכיון דנשבע כשאינו בעין משום דמשתמוטי כשהוא בעין נמי נשבע וכמ"ש התוספות גבי שבועת היסת. לכך נראה כמ"ש התוספות דאדרבי חייא סמיך דטעמא דמלתא דרבי חייא ע"כ משום דלא אמרינן מגו וא"כ מסתמא טעמא דרב נחמן נמי הכי הוא וכ"כ התוס' פרק שבועת הדיינין והשמיטו שינויא קמייתא דהכא:

את"ל וכו' הקדישה אינה מקודשת פירש"י ז"ל הקדישה בלא תקפה אינה מקודשת וקשה דאם כן אמאי לא מפרש ש"ס בהדיא הקדישה בלא תקפה אינה מקודשת כדאמר בתר הכי הקדישה בלא תקפה מהו. לכך נראה דאפילו תקפה והקדישה קאמר דאינה מקודשת דאם תימצי לומר דתקפה לחודא לא מהניא היינו משום דכיון דקא צווח השתא איגלאי מילתא נמי דהאי דשתיק מעיקרא כו' א"כ כי תקפה והקדישה נמי לא מהניא דאע"ג דשתיק מעיקרא כיון דצווח השתא איגלאי מילתא נמי דהאי דשתיק מעיקרא דסבר הא חזו לה רבנן דהא אפי' תקפה לחודא נמי הוה מהניא אם לא צווח לבסוף אפי' הכי כשצווח לבסוף אמרינן איגלאי מילתא כו' אע"ג דשתק מעיקרא א"כ כי תקפה והקדישה ושתק מעיקרא ולבסוף צווח שייך נמי האי טעמא דאיגלאי מילתא כו' דמשום דהקדישה נמי לא גרע כיון דלא חש לצעוק מעיקרא:

דאמר רבא מנין הראוי פוטר איצטריך לאתויי מלתא דרבא אע"ג דטעמא דמתניתין דפטורין משום מנין הראוי הוא כדפירש"י ז"ל היינו בתר דיליף רבא דמנין הראוי פוטר אבל אי לאו הא דרבא הוה מוקמינן לה למתני' במילתא אחריתי וכן משמע בפרק מעשר בהמה דאיתא התם אמר רבא מנין הראוי פוטר מנא ליה לרבא הא אילימא מדתנן קפץ אחד מן המנויין לתוכן כו' ודלמא דעישר עלייהו פירוש דקפץ אחד מן המנויין היינו מאותן שמנה ועישר עליהן ומסיק אלא אמר רבא אמר קרא וכו':

לפוטרו בענין הראוי כתבו התו' תימה דהא לא שייך מנין הראוי כו' י"ל דאע"ג דלא מסיק עדיין דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק אפי' הכי לא שייך למימר דישלים המנין ויהא עשירי וי"א קדש דעשירי אמר רחמנא ולא עשירי ואחד עשר דמה בכך שהוא קורא לאחד עשר עשירי כיון דמ"מ אחד עשר הוא ולא עשירי ורחמנא עשירי יהיה קדש קאמר משמע דוקא מה שעובר בעשירי ולא מה שעובר באחד עשר:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא מציעא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה