תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף ה
לא דא"ל שלש פרות מסרתי לך לכאורה תימא דמאי איצטריך למימר דא"ל ג' פרות וכו' הוה ליה לשנויי לא דלא א"ל הילך ותו לא ועוד אמאי לא פריך מפשטא דקרא דמחייב שבועה במודה מקצת מאי לאו דא"ל הילך ועוד ברש"י ז"ל האריך בפירושו וכתב דהודאה לא הוי אלא בהודאה ממש וכפירה לא הוי אלא בכופר ממש למה ליה לפרש כן גם מה שכתב לאו דקיימא לקמן וא"ל קחנה בכל מקום שהיא דהיינו הילך לכאורה לא הוצרך לפרש כן מילתא השתא. ונראה דעיקר הקושיא היא משום דכפירה והודאה ממש בעינן פי' דההיא פרה דנאנסה דכתיבא בהדיא לאו בכלל כפירה היא ולאו בכלל הודאה היא אלא בעינן עוד שתי פרות חדא שיכפור בה כפירה ממש כגון להד"מ לאפוקי מההיא דנאנסה וחדא שיודה בה ממש לאפוקי נמי מהאי דנאנסה ודייק לה הכי חדא דלישנא דכפירה והודאה לא שייך אלא בכפירה והודאה ממש ועוד דאי ההיא דנאנסה היינו הך דכפירה ובתרתי סגי א"כ הכי איבעי ליה למיתני ארבעה שומרין צריכין הודאה במקצת ואי ההיא דנאנסה היינו הך דהודאה הוה ליה למיתני ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת ותו לא מדקתני ארבעה שומרין צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת משמע דה"ק ארבעה שומרין האמורים בתורה שצריכין לישבע שנאנסה או נגנבה צריכין עוד שתי פרות שיודה באחת ויכפור באחת משמע דטענת נאנסה לא הוי לא כפירה ולא הודה דכפירה והודאה לא הוי אלא בכפירה והודאה ממש ולהכי פריך לאו דאמר ליה הילך פירוש מאי לאו שהפרות עדיין קיימות ולא קתבע ליה בדמיהן אלא בפרות גופייהו וכיון דהודאה ממש בעינן כמו שתבע ע"כ צריך לומר שעדיין היא קיימת וא"ל קחנה וא"כ היינו הילך ומשני לא דאמר ליה שלש פרות מסרתי לך ומתו כולהו בפשיעה כו' דלא קתבע ליה בפרות גופייהו אלא בדמי הפרות ואם כן נהי דהודאה ממש בעינן כמו שתבע מכל מקום איכא למימר דלאו הילך הוא כגון דקא מודה ליה ממש דמתה בפשיעה כמו שתבע ואומר בעינא לשלומי לך דמיה אחר כך ואינו נותן לו המעות מיד דלאו הילך הוא אע"ג דקמודה ליה ממש. ולפי מה שפרשתי ניחא דפריך מברייתא דתני רמי בר חמא ולא פריך מכמה משניות דזה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון וכו' כמ"ש התוס' משום דנראה לו דוחק לאוקמי ברייתא דקא תבע ליה בדמיהן דמסתמא איירי דקתבע ליה בפרות גופייהו כיון דאיכא למידק מהך ברייתא דהודאה ממש בעינן כדפי' א"כ ע"כ דא"ל הילך הוא כיון דקמודה ליה כמו שתבע אבל מהנך משניות דליכא למידק מנייהו דהודאה ממש בעינא לא מצו פריך מנייהו דנהי דמתני' נמי מסתמא איירי דקתבע ליה בגוף התבואה ולא בדמיה מ"מ פשיטא ליה דאיכא לשנויי דקא מודה ליה בתבואה עד החלון ונרקבה בפשיעתו דליכא הילך דאע"ג דלאו הודאה ממש הוא הא ליכא לאוכוחי ממתניתין דהודה ממש בעינן:
השתא נמי דליתא לדר' חייא מחייב מדרב נחמן הא דמשני שכנגדו קאמינא פריך דלמאי דס"ד דאביי דמשתבע רעיא קאמר ניחא דאיכא למימר דקמ"ל דאם אתיא לדר' חייא קמייתא משתבע אשארא שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ ועוד שאר חומרות דאיתנהו בשבועה דאורייתא וליתנהו בשבועת היסת אבל השתא דמשתבע שכנגדו קאמר וזהו מדרבנן ועל כרחך לא אתי לאשמעינן אלא הא דשכנגדו נשבע ונוטל לכך פריך השתא דליתא לדר' חייא נמי מחייב וכן משמע דאהא דמשני שכנגדו קאמינא פריך מדקא משני רב נחמן תקנתא היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן:
אלא הא דתני רמי בר חמא ד' שומרין פירש"י ז"ל דמגופא דקרא מההיא דקטעין נאנסה לא פריך דאיכא למימר דלא חשיד אממונא אלא שמא פשע בשמירת' וחייב לשלם אונסי' וסבר עד דהוי לי' זוזי ופרענ' ליה אלא ההיא דכפירה הא ודאי כופר בפקדון הוא וק' לפירוש' דא"כ אמאי משני דהתם נמי קמשתמיט סבר משכחנא לגנב כו' לשני דהתם נמי משתמיט דשמא פשע בשמירתו וחייב לשלם אונסי' וסבר עד דהוי לי זוזי ופרענ' ליה וליכא למימר דא"כ אמאי כופר בה ולא טען בהך נמי שנאנסה דע"כ לאו קושיא היא דאי לאו הכי השתא נמי דמשני דקמטתמיט משום דסבר משכחנא לגנב תקשי תינח שאר שומרין שומר חנם דפטור מגניבה ואבידה שלא פשע בשמירתה מאי איכא למימר אמאי כופר בה ולא קטען בהו נמי שנגנבה או נאבד ממנו בלא פשיעה לכך נראה לפרש דמגופא דקרא לא פריך מההיא דקטען נאנסה דידע שפיר דאיכא למימר דקא משתמיט סבר משכחנא לגנב כו' אלא ההיא דכפירה ס"ד דלא שייך למימר דקא משתמיט דאי בכפירה נמי איכא למימר דקמשתמיט א"כ הכופר בפקדון אמאי פסול לעדות כדפריך בתר הכי לכך פריך נימא מגו דחשיד כו' ודוקא בהא דרבה דאיירי במלוה דלהוצאה ניתנה אמרי' הך סברא דקמשתמיט עד דהוה ליה זוזי דהתם ליכא סברא אחרינא אבל בארבעה שומרין דאיכא סברא אחריתי למימר דקמשתמיט עד דמשכח לגנב אין צריך לומר דמשתמיט עד דהוה ליה זוזי:
בלא דמי משמע להו כתבו התו' ואע"ג דהוסיפו עליהן החמסנין היינו חמסן שחציף וכו' ועוד נראה דהא דהוסיפו עליהן החמסני' היינו בחמסן ודאי דכיון דאינו פורע מממון הוא הדין משבועה אבל הכא דלאו ודאי חמסן הוא אלא דחשיד על כך כשר לשבוע' דשמא ע"י שבועה יפרוש כמ"ש התו' לעיל: