תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף ג
הכא מי יימר דאיכא רמאי אע"ג דכל חד טוען כולה שלי איכא למימר דכל חד סבור שהוא הגביה קודם כמ"ש התוס' אע"ג דבשנים אדוקין בשטר איכא ודאי רמאי ולקמן משמע דברייתא דשנים אדוקין בשטר אתיא כמתניתין מדפריך עלה ולית ליה מתניתין שנים אוחזין כו' י"ל דברייתא ודאי אית לה הא דתנן במתניתין שנים אוחזין בטלית כו' כיון דליכא מאן דפליג אמתניתין אבל מתני' כי מוקמי לה כר' יוסי לא ס"ל כברייתא דשנים אדוקין בשטר דכיון דודאי חד מנייהו רמאי הוא אמרי' יהא מונח וברייתא רבנן היא דלרבנן כל היכא דאיכא למימר דתרוייהו הוא אע"ג דודאי איכא רמאי פלגי בשבועה מדקאמר לעיל אא"ב רבנן התם ודאי האי מנה דחד כו' ולא הזכיר טעמא דרמאי כדאמר גבי רבי יוסי משמע דלרבנן אע"ג דאיכא ודאי רמאי פלגי בשבועה וכ"כ הרא"ש ז"ל וכן מה שכתבו התוספות לעיל דבזה אומר אני ארגתיה ס"ל נמי למתניתין דיחלוקו היינו לפי מה דמוקמית לה כרבנן אבל לר' יוסי כיון דהך מינייהו ודאי רמאי הוא אמרינן יהא מונח:
בין לרבנן בין לר' יוסי כו' פלוגתייהו בפ' המפקיד והא דלא פריך לה אגופא דמתני' דהתם משום דאיכא לשנויי לר' יוסי דלא אמרינן יהא מונח אא"כ איכא פסידא לרמאי כי היכי דלודי ובחנוני ליכא פסידא אבל השתא דקאמר אלא מחוורתא משמע דהדר לגמרי כמ"ש התו' וקנסינן לרמאי אע"ג דליכא פסידא א"כ בחנוני בין לרבנן בין לרבי יוסי מפקי' ממונא כו':
אמרי התם היינו טעמא כו' וא"ת סוף סוף מאי הוי הא אכתי איכא ודאי רמאי וי"ל דבפ' המפקיד מוקי לה ההיא דפקדון כגון דאפקידו תרוייהו בהדדי בחד זימנא דנעשה כמי שהפקידו לו בכרך אחד דלא הוה ליה למידק לכך קאמר התם היינו טעמא דא"ל חנוני לב"ה אנא שליחותא דידך קעבידנא ולאו רמאי אנא וכי תימא הא מ"מ איכא חד רמאי או אנא או שכיר מאי אית לי גבי שכיר וכו' וכיון דלית לי כלום בהדי' הוה לך למידק ולמימר הב ליה בסהדי ושכיר נמי מצי למימר הכי אנא לאו רמאי אנא דאע"ג דחד מינן רמאי הוא מאי אית לי גבי חנוני כי אין לי שום עסק עמו את האמנתי' דהוה לך למידק אבל גבי פקדון כיון דתרוייהו בהדי הדדי אפקידו אית להו מילתא בהדדי וכיון דאיכא חד רמאי קנסינן להו:
תאמר בעדים שכן הוחזק כפרן וא"ת למאי דס"ד דבעדים הוחזק כפרן בלא מה הצד תיקשי אמאי קאמר רבי חייא ונשבע על השאר והא הוחזק כפרן וכשנגדו נשבע ונוטל כדאמרינן לקמן גבי ההוא רעיא וי"ל דהוה מצי למימר וליטעמיך: