תורת חיים על בבא מציעא· רבי אברהם חיים שור
דף ב
שנים אוחזין פרק ראשון
שנים אוחזין בטלית הא דנקט טלית ולא קתני סתמא שנים אוחזין בדבר זה אומר אני מצאתיה וכו' משום דבגמרא מוקי לה דתפיסי בכרכשתא דאי לאו הכי זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת והשאר חולקין כדתני רב תחליפא ולכך נקט טלית דאית לה כרכשתא והשתא ניחא הא דמתני' קתני שנים אוחזין בטלית ורב תחליפא תני שנים אדוקין בטלית משום דברייתא איירי דתפיסי בגוף הטלית ואדוקין בה אבל מתני' איירי דלא תפסי בגוף הטלית אלא בכרכשתא לכך נקט לשון אחיזה. וגבי שטר נמי נקט ברייתא דלקמן שנים אדוקין בשטר משום דתפסי בגופו של שטר:
אמר רב פפא ואי תימא כו' הא דלא קאמר אלא אמר רב פפא משום דלא נזכר שום אמורא קודם לכן וכן כתבו התוספות בכמה דוכתי:
וסיפא במקח וממכר והא דלא קתני בהדיא זה אומר אני קניתיה כו' נראה משום דבזה אומר אני ארגתיה נמי איירי ולכך נקט סתמא זה אומר כולה שלי וכן משמע דבזה אומר אני ארגתיה נמי דינא הכי דומיא דשנים אדוקין בשטר דאמרי' לקמן דיחלוקו אע"ג דהתם נמי חד מנייהו ודאי רמאי הוא:
דאי תנא מציאה כו' משום דמורי פי' דאי לא קתני אלא חדא לא הוה אמרינן דטעמא דשבועה כדמסיק שלא יהא כל אחד הולך ותוקף כו' אלא הוה אמינא דטעמא דמלתא משום דמורי אבל השתא דתני תרוייהו טעמא דשבועה לאו משום דמורי אלא שלא יהא כל אחד הולך ותוקף כו' אע"ג דלא שייך ביה לומר דמורי:
וליחזי זוזי ממאן נקט רב אלפס ז"ל כתב דסיפא דמתניתין לאו אשנים אוחזין קאי אלא איירי שהמכר עדיין ביד המוכר דאם אין המקח ביד המוכר אינו נאמן ולדבריו צ"ל דכיון שהמוכר תופס בחזקת שניהם הוי כאלו שניהם אוחזין בו כמ"ש התוספות לעיל גבי מנה שלישי דאי לאו הכי תיקשי לדידיה מאי שנא מההוא ארבא דאמרינן כל דאלים גבר:
הא אמרי המוציא מחבירו עליו הראיה פירש"י ז"ל עליו הראיה בעדים ואי לא לא גבי מידי והכא חולקין ותימא לפירושו דאם כן כי משני הכא דתרוייהו תפסי לה בשבועה הוה ליה למימר הכא דתרוייהו תפסו לה חולקין ועוד דא"כ מאי פריך ואלא מאי רבנן הא אמרי המע"ה וכי נא ידע דמתניתין שאני דתרוייהו מוציאין נינהו כיון דתרוייהו תפסי לה. ועוד מדקאמר ואלא מאי רבנן כו' משמע דפריך דכי היכי דכסומכוס לא אתיא משום דאיהו לא בעי שבועה הכי נמי לא אתיא כרבנן משום דאינהו לא בעי שבועה לכך נראה דה"פ ואלא מאי רבנן הא אמרי המע"ה וא"כ הכא נמי נימא המע"ה ולא ליבעי שבועה לכך משני הכא דתרוייהו תפסי לה בשבועה דכיון דמחסרא גוביינא במה שחבירו תופס דהאי תפיס בכולה כו' כדפי' רש"י ז"ל אבל התם דלא תפסי תרוייהו אמרי רבנן המע"ה ולא בעי שבועה: