אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קעה

דף קעד

אמר תנו נותנין מלוה על פה הוי ורב ושמואל וכו' פירשב"ם ז"ל ואי משום טעמא דמצוה לקיים דברי המת לא היה להם ליתן בשביל דברי אביהם עד לאחר מותו משמע דס"ל דהא דקאמר אמר תנו נותנים בחיי אביהם קאמר וזה תימה דא"כ מאי פריך מהא דאמרי רב ושמואל מלוה על פה אינו גובה מן היורשים דשאני התם שכבר מת האב והמלוה בא לגבות מן היורשים וכיון דשעבודא לאו דאורייתא אינו גובה מהם כדאמרינן לקמן אבל אם האב חי עדיין והמלוה בא לגבות ממנו בעודו חי והוא אומר תנו לו פשיטא שגובין מהן אפי' מלוה על פה דכל זמן שהוא חי נכסיו בחזקתו ולא בחזקת בניו לכך נראה דהא דקאמר אמר תנו נותנין לאחר מיתת אביהן איירי והא דפריך מרב ושמואל ולא משני דטעמא הכי משום מצוה לקיים דברי המת י"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא א"כ נתנו ביד שליש לשם כך כמ"ש התוס' בפרק מי שמת ובסוף פרק מציאת האשה וכן כתב הרא"ש ז"ל והטור סימן רנ"ב:

המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וכו' וא"ת הא ודאי דעדים החתומי' על השט' אינהו מפקי לקל' ולא גופי דשטר וא"כ מאי לי מלוה בשטר מה לי מלוה ע"י עדים וי"ל דכל המלוה ע"י עדים לא חייש לאפושי טפי מתרי סהדי ושנים לא מפקי לקלא אלא תלתא כדאמרי' כל מילתא דמתאמר' באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא אבל מלתא דאתאמר' באפי תרי אית ביה משום לישנא בישא הלכך אי ליכא אלא שנים עדים צריכין להזהר שלא להוציא קול משום לישנא בישא אבל המלוה בשטר מסתמא הולך עם העדים אל הסופר לכתוב השטר וכיון דהוי מלתא דאתאמרה באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא ולא חיישינן ומפקי לקלא אע"ג דמלוה על פה אפי' בכמה עדים אינו גובה מן הלקוחות ה"מ כיון דסתם מלוה על פה הוי בשני עדים וסתם מלוה בשטר הוי בשלשה דהיינו שני עדים וסופר לא פלוג רבנן דהכי נמי לא פלוג רבנן במלוה בשטר דגובה מלקוחות אפי' היכא דקים לן דלא הוו ידעי לקוחות ממלוה הקדום להן כגון שלוה מעות כאן ואחר כך הלך למדינה אחרת ומכר שם נכסיו אי נמי שהעדים והסופר מעידים שלא גילו דבר זה מעולם אפי"ה מלוה גובה מן הלקוחות דלא פלוג רבנן וכי האי גונא איתא בפ' חזקת הבתים גבי מחאה דפליגי אי הוה בשנים או בשלשה דקאמר לימא בדרבה בר רב הונא קמיפלגי דאמר כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא וכו' משמע שם דמ"ד בג' ס"ל דבבציר מג' לא מפקי לקלא משום לישנא בישא:

שלא על אמונתו הלוהו פי' דמידי הוא טעמא דערב משתעבד משום דבההיא הנאה דקא מהימן ליה גמיר ומשעבד נפשיה כדאמר לעיל והכא לא הוה קא מהימן ליה שהרי לא על אמונתו הלוהו ולא גמר ומשתעבד:

אי הכי מלוה בשטר נמי וא"ת מאי אי הכי תקשי אמתניתין מאי שנא מלוה בשטר ממלוה על פה בעדים וי"ל דמתני' איכא למימר דנכסי דלוה לא קא משתעבדי ליה למלוה אלא בכותב לו שטר שכן כותבין בשטר דמשעבד ליה נכסים ועוד דכתיב ואקח את ספר המקנה אבל מלוה על פה לא:

והאמר רב נחמן תני תנא מת וקברו כו' בפ"ק דערכין איתא נמי להך סוגיא וה"ג התם והאמר רב נחמן הוא תנא מת וקברו והלכתא דיתבי דייני אפומא דבירא ופי' רש"י ז"ל והא תני תנא מת וקברו השור בבור כגון שהפיל עמו חוליא ואפ"ה חייבין היורשים. וכתבו שם התו' דיתבי דייני אפומא דבירא ומ"מ איצטריך למימר מת וקוברו דס"ד דבעינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו קמ"ל דשפיר עמד עליה. חגא שם חכם:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה