אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קעג

דף קעב

ואלא הא דתניא כשם שאין מוציאין וכו' נראה דאהא דקאמר דליכא מאן דפליג דלנפילה דחד לא חיישי' פריך וכן משמע לישנא דואלא הא דתניא דקאי אהך אוקימתא דסמיך ליה וכן בסמוך דקאמר נמי ואלא הא דתניא כשם שמוציאין וכו' נראה דפריך נמי אהא דקאמר דלנפילה לא חיישינן. משום דאי לאו הא דקאמר דלא חיישינן לנפילה איכא למימר דבהכי פליג תנא דברייתא קמייתא סבר דחיישינן לנפילה והיינו דקתני כשם שאין מוציאין שטר חוב זה על זה משום דכל חד מצי למימר ממני נפל ואתה מצאתו כך אין מוציאין על אחרים משום דמצי למימר לכל א' לאו בעל דברי' דידי את אלא מחברך נפל ואתה מצאתו ותנא דאידך ברייתא סבר דלא חיישינן לנפילה ולכך קתני איפכא כשם שמוציאין ש"ח על אחרים וכו' ותנא דמתני' נמי אית ליה דחיישי' לנפילה ולכך אין מוציאין ש"ח זה על זה והא דדייקי' דהם מוציאין ש"ח על אחרי' איירי בבאין בהרשא' אבל השתא דאמר דליכא מאן דפליג דלנפילה דחד לא חיישי' וא"כ צ"ל דטעמא דמתני' דאין מוציאין ש"ח זה על זה משום דכותבין ש"ח ללוה אע"פ שאין מלוה עמו הוא לכך פריך ואלא הא דתני' כשם שאין מוציאין וכו' וכן הא דתני' כשם שמוציאי' וכו' במאי קמיפלגי. ואפשר דהיינו מה שכתבו התו' אלא הא דתניא וכו' לנפילה דחד חיישינן ומתני' בבאין בהרשאה וברייתא דמוציאין זה על זה ניחא:

שדה שיש לי מכור' לך כל שדותיו מכורים פירשב"ם ז"ל מי נימא כל שדותיו מכורין לו מדלא כתב מעיקרא מי נימא שדהו הגדולה מכורה משמע קצת לכאורה דרבינא לא קא מתמה אלא אהא דקאמר חוב לך בידי פרוע כל השטרות פרועין וכן משמע נמי ממה שכתב במסקנא הלכך חוב לך בידי פרוע כל השטרות פרועין ואי אפשר לומר כן דהא למסקנא בשדי מכורה לך פשיטא דמצי ליתן לו שדה קטנה כיון דלוקח מוציא עליו הראיה לכך נראה דרבינא אתרוייהו הוה קא מתמ' אבל קשה דא"כ מאי אלא מעתה דקאמר תיקשי אמתני' דקתני נמצא לאחד שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע א"כ שדה מכורה לך נמי שדה גדולה מכורה לו ועוד קשה דמאי קמ"ל רבא בהא דקאמר שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע מתני' היא הוה ליה למימר חוב לך בידי פרוע שטרות כולן פרועין ותו לא וי"ל דמתני' שאני דהבן גופי' טוען טענת שמא שהרי אינו ידוע איזהו פרוע כדקתני בהדיא ואינו יודע איזהו ויש ספרים דגרסי' ואינו ידוע איזהו ואתי רבא לאשמעי' דשטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע אע"ג דהמלוה עומד לפנינו וצווח ואומר שלא נתכוין לומר פרוע על הגדול אלא על הקטן אפי' הכי לא מהימנינן ליה דכיון דאמר כן לפני עדים יד בעל השובר על העליונה ולכך קא מתמה רבינא אלא מעתה דאפי' בעומד וצווח לא מהימן א"כ שדי מכורה לך נמי נימא הכי דשדה גדולה מכורה לו אע"ג דעומד וצווח לשדה ז"ל קטנה נתכוונתי:

מנין לערב שמשתעבד וכו' פי' רשב"ם ז"ל מנין שמשתעבד באמירה בעלמא בלא קנין מיהו בפ' המקבל משמע דאפי' לערב בקנין נמי קבעי דתניא התם לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב וכן הוא אומר לקח בגדו כי ערב זר וגו' ואמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך וכו' עד ואם לאו הרבה עליו רעים משמע דקשי' ליה לתנא דבריית' ומנ"ל דערב משתעבד דצריך קרא למעוטי ביתו של ערב לכ"ק וכן הוא אומר לקח בגדו כי ערב וכו' ואי ערב בקנין לא בעי קרא למה ליה לאתויי ראיה לוקמ' מיעוטא דקרא דביתו לערב בקנין דמשתעבד אלמא דאפי' לערב בקנין נמי איצטריך לאתויי ראיה מהאי קרא ואפשר משום דערבות אסמכת' הוא כדאמר בסמוך וק"ל דאסמכתא אפי' בקנין לא מהניא דלא גמר ומקנה לכך מייתי ראיה מקרא. אבל קבלן דמשתעבד לאו אסמכתא הוא דהא משעביד ליפרע תחילה. ולפ"ז ניחא טפי דמייתי ראיה מהנך קראי דלפי' רשב"ם ז"ל קשה קצת דלמא קראי בערב בקנין איירי:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה