תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קסד
וליחוש דלמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא וכו' אף על גב דאינו דומה נמחק פעם אחת לימחק שני פעמים מכל מקום העדים לא ירגישו בזה כיון דבשעה שחותמין ליכא מאן דמערער לכך אין מדקדקין שאין הלוה יודע כלום עד שעת התביעה אבל הדיינין מדקדקים בזה כיון דבשעת התביעה הלוה צועק ומערער שאינו חייב כלום או שאינו חייב כל כך:
הין אחת דיגון שתים וכו' בספ"ק דנזיר פירש רש"י זכרונו לברכה דאשמעינן דבכל לשון יכול אדם לקבל עליו נזירות וקשה דמה לי לשון עברי ומה לי לשון לעז כמו שכתבו התוספות ועוד דאמאי קא חשיב ואזיל כי רוכל דקתני הין אחת דיגון שתים טריגון שלשה טטריגון ארבע פנטיגון חמש בחדא או בתרתי הוה סגי דהכי נמי הוה מצי למיחשב ולמיזל טפי מחמש ובריש פ"ק דנזיר גבי הא דקתני נזיק נזיח פזיח כתבו התוספות נחלקו אמוראי בפ"ק דנדרים רבי יוחנן אמר לשון עובדי כוכבים הן פירוש שלשה לשונות הללו משבעים לשונות הן וא"ת מאי איריא הנך שלשה לשונות בכל שבעים לשונות נמי ויש לומר דאין הכי נמי דגם בשאר לשונות אם מכירם ומבינם ומתכוין לקבל עליו נזירות הוה נזיר אבל כי אמר נזרו באחד משלשה לשונות הללו חייל עליו נזירות אפילו אין מתכוין משום דדמי טפי ללשון תורה משאר לשונות ע"כ והשתא ה"נ איכא למימר הכי דאשמעינן סומכוס דהנך חמש מלות הין דיגון טריגון וכו' לשון שמשתמש בהן חכמים הוא אף על גב דלשון יווני הוא מכל מקום כיון דחכמים רגילין להזכיר בדבריהם הנך חמש מלות הוו כלשון חכמים וחייל בהו נזירות אפילו אין מתכוין דדמי ללשון חכמים וללשון עברי כיון שמשתמשין בהן והיינו דמייתי ש"ס אידך ברייתא דיגון סריגון פנטיגון אינו מטמא בנגעים וכו' דבהא ברייתא אשכחן דחכמים היו משתמשין בל' יווני עד פנטיגון אבל טפי מהכי לא אשכחן ומשום דבהך ברייתא לא אשכחן שהיו משתמשין בלשון הין שהיו קורין לאחר הין לכך מייתי נמי הא דכיוצא בו אין לו הקב"ה בעולמו אלא יראת השם שנאמר הן יראת ה' שכן בל' יווני קורין לאחת הינא אלמא דל' הין נמי ל' תורה הוא כמ"ש בספרים כדפי' רשב"ם ז"ל:
שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום הא דלא קאמר שלש עבירות אדם עובר בכל יום נראה דאתי לאשמעינן שאין האדם יכול להציל עצמו מהן אפילו מי שרוצה להזהר לפי שהן מצויין תדיר ועובר עליהן בשוגג ואפשר דלהכי אמרו הרהורי עבירה קשין מן העבירה דמגוף העבירה יכול אדם להזהר: