תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קנב
והא אפליגו בה חדא זימנ' תימה דמה ענין זה לזה ועוד דמשמואל פשיט' דלא קשיא מידי כמ"ש התו' שהרי הוא אומר כאן דשני קנה ואלו לעיל קאמר דאין שטר לאחר מיתה ולא קנו כלל וכיון דעביד צריכות' למילתא דשמואל משמע דמשמואל נמי פריך. ונראה לפרש דדוקא בקנין שטר קאמר ש"ס דליתא לאחר מיתה וכן קנין סודר דסתם קנין לכתיבה עומד ואיכא למימר דלא גמור להקנות אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה אבל חזקה וזיכוי ושאר קנינים שאין עומדין לכתיבה קניא לשמואל כדין מתנת שכיב מרע כמ"ש התו' בריש פרק אע"פ בשם ריב"א ז"ל. ואפי' למה שכתבו התו' בפרק האשה רבה דאי אמר קני בחזקה או בחליפין לאחר שלשים יום ולא אמר מעכשיו לא קנה הואיל ובשעת שיש לקנין לחול כבר פסקה החזקה וכבר הוחזר הסודר וכן הדין במשיכה כדאי' בפרק האשה שנפלו וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות מכיר' מ"מ בזיכה לו הנכסים ע"י אחר לפי' התו' או מסר לו השטר לפירשב"ם ז"ל אע"ג דאינו נותן לו אלא במתנת שכיב מרע דהיינו לאחר מיתה מ"מ כיון שהנכסים הן ביד האחד עד לאחר מיתה וכן השטר כיון שהוא ביד המקבל עד לאחר מיתה ולא יצא מעולם מתחת ידו קנה שפיר וזה מוכרח מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ט מהלכות גירושין דהאומר לאשתו הרי זה גיטך ולא תתגרשי בו עד לאחר שלשים יום אינה מגורשת עד לאחר שלשים יום ולא אמרינן כבר כלתה נתינתו כדאמרי' במשיכה וצ"ל כיון שלא יצא הגט מרשותה משעת נתינה עד לאחר שלשים יום לא אמרינן דכלתה נתינתו וכ"כ ה' המגיד ובכסף משנה שם וכן כתבו התו' בהדיא בפרק האשה רבה דבשטר כשהוא בעין ברשות קונה בסוף שלשים יום קני בלא מעכשיו. והשתא אתי שפיר דלעיל פליגי רב ושמואל במתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין דהיינו שנעשה בקנין כדפי' רשב"ם ז"ל דרב סבר כיון דמתנת שכיב מרע נקנית באמירה לחוד והוא עשה נמי קנין אהני ייתור' למיהוי כמתנת בריא שיקנה מחיים ואם עמד אינו חוזר ושמואל ס"ל דייתור' לא מהני מידי דאע"ג דעביד ייתור' אכתי במתנת שכיב מרע הוא דיהיב ליה שלא יקנה עד לאחר מיתה וכיון דעבד נמי קנין איכא למימר דלא גמר להקנותו באמירה אלא בקנין דהיינו בשטר ואין שטר לאחר מיתה הלכך לא קנה ובתר הכי פליגי נמי בכה"ג בכתב וזיכה לזה וכתב ויזכה לזה דרב סבר כיון דמתנת שכיב מרע נקנית באמירה והוא עביד ייתור שזיכה נמי על ידי אחר או מסר לו השטר אהני ייתורא למיהוי כמתנת בריא דלא מצי למיהדר ביה ולהכי ראשון קנה ושמואל סבר דייתורא לא מהניא מידי דאכתי במתנת שכיב מרע הוא דיהיב ליה ושפיר מצי למיהדר ביה ולכך שני קנה ונהי דלא גמר להקנותו אלא בזכייה מכל מקום קנין זכייה מהניא אפי' אחר מיתה כיון שלא יצא מתחת ידו כדפירש' ולכך פריך והא אפליגו בה חדא זימנא דמה לי האי ייתורא מה לי האי ייתורא וכיון דשמעינן ליה לשמואל דייתורא דזיכוי לא מהניא דאכתי מתנת שכיב מרע הוא שמעינן נמי דייתורא דקנין לא מהניא למיהוי מתנת בריא וכיון דאכתי מתנת שכיב מרע הוא ממילא ידעינן דלא קנה דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה דכיון דאיכא למיחש להכי ודאי חיישינן דרב נמי סבירא ליה הכי וליכא מאן דפליג בהכי ורב נמי למה ליה למיפלג בתרתי ומשני דאי אשמעינן בהא בהא קאמר רב משום דקנו מיניה דייתורא דקנין סודר אלים טפי מיתורא דזיכוי ולכך אית ליה דשוייה מתנת בריא אבל בזיכה אימא מודי לשמואל ונקט מילתא דמימרא קמייתא לגבי עצמו לרבותא דרב אפי' לגבי עצמו לא מצי למיהדר ביה ומילתא דאידך מימרא נקט לגבי אחד לרבותא דשמואל דאפילו לגבי אחד מצי למיהדר ביה ושני קנה:
ילמדנו רבינו שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים וקנו מידו מהו פי' וזיכה וקנו מיהו תימה דלא נקט בהדיא וזיכה וקנו ויש לדחוק דקאי אדלעיל דפליגי רב ושמואל בכתב וזיכה וקאמר בסורא מתנו הכי ותו לא בפומבדית' מתנו הכי כו' פי' שהוסיפו על המימרא הא דשלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו וכו' פירש לדידך דייתור' דזיכה לחוד לא מהני' למיהוי כמתנת בריא אם קני נמי מידו דאיכא תרתי ייתורי מי מהניא למיהוי כמתנת בריא וכן משמע קצת מדשלחו בי רב לשמואל ולא בעו מיניה דרב וכן עובדא דבסמוך ההוא דקנו מיניה פירש דקנו מיניה נמי נוסף על הזיכוי וקאי אהא דשלחו מבי רב לשמואל: