תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קנא
אפילו למאן דאמר מברחת קני הני מילי היכא דלא גילא דעתיה לכאורה תימה דאי לא גליא דעתיה מאי מברח' שייכא כיון דלא ידעינן דמשום אינסוב' הוא דקעבדי הכי ועוד דא"ל משום דאתו ממולאי כולי ולכאורה אמאי היה מקנטרו דהא איהו נמי הוה ידע דגליא דעתי' משום אינסובי אלא דהוה סבר דכיון דאינסב' קני והא דאיגרש' מילתא אחריתי הוא ואינו בכלל גילוי דעת' וי"ל כמ"ש ה' המגיד בפ"ו מהלכות זכייה בשם הרב אבן מג"ש ז"ל שהכריח דאפי' לא אמרה לעדים דבר אלא נתנה מתנה סתם ואח"כ נישאת קרויה מברחת והטעם נראה דכיון דנישאת מיד אחר שנתנה מתנה מסתמא להבריח מבעלה נתנה ופלוגתייהו דרבי שמעון בן גמליאל ורבנן במברחת היינו דוקא היכי דלא גליא דעתה דמר סבר נהי דלהבריח מבעלה נתנה מכל מקום למתנה גמורה נתכוונה ומר סבר דלא נתנה אלא להבריח מבעלה ולא למתנה גמורה אבל היכא דגליא דעתה לפני עדים ואומרת לפניהם דמשום אינסובה היא נותנת להבריח מבעלה לא פליגי דודאי לאו למתנה גמורה נתכוונה אלא שיחזיר לה כשתהיה צריכה להן דהיינו כשתתאלמנה או תתגרש דאי למתנה גמורה נתכוונה למה לה לפרש לפני העדים שדעתיה לאינסובי הוה לה לשתוק אבל רב ביבי הוה סבר איפכא דהיכא דלא גליא דעתה לא פליגי דודאי למתנה גמורה נתכוונה ובגליא דעתה הוא דפליגי והוה סבר כמאן דאמר מברחת קני דלמתנה גמורה נתכוונה ולא אהני גילוי דעתה אלא להכי שאלו לא אינסיבה לא תתקיים המתנה לכך קאמר משום אינסובי והא אינסיבה ולהכי השיב לו דרך קינטור דאפילו אי סבירא לך כמאן דאמר משכחת קני מכל מקום שאני הכא דכיון דגליא דעתה ליכא מאן דפליג דאי לאו שנתכוונה שיחזיר לה לכשתתאלמנה או תתגרש היה לה לשתוק ולא פליגי אלא היכא דלא גליא דעתה:
תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה כתבו התו' דמדנקט ומת משמע אבל אם עמד חוזר ולפי זה ע"כ בדלא קנו מיניה איירי דאי בדקנו מיניה אמאי יכול לחזור בו כשעומד הא קתני מתני' שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת בדקנו מיניה וקשה דא"כ מאי איצטריך למידק דאיירי בדלא קנו מיניה מדקתני דומיא דגט דלאו דומיא גמור הוי כמ"ש התו' והא ע"כ בהכי איירי מדקתני ומת ושמא י"ל דאי לאו דקתני דומיא דגם איכא למימר דאיירי בדקנו והא דקתני ומת רבותא קמ"ל דאף ע"ג דמת נותנין לו לאחר מיתה ולא אמרינן אין קנין לאחר מיתה כדאמר בסמוך אליבא דשמואל אבל השתא דע"כ בלא קנו איירי דומיא דגט א"כ צ"ל דומיא דקתני אתי למידק מיניה דוקא ומת אבל עמד חוזר כמ"ש התוס':