תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קנ
וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס כתבו התוספות וא"ת מאי פריך והלא ודאי היא וחולק על רב דלעיל ויש לומר דה"ק מי פליגא על רב בכל הני ודבריהם תמוהים דמה לי הכא מה לי התם דהא תרווייהו חד טעמא אית להו דמידי הוא טעמא דפליג אדרב דהכא משום דלשון כל שהוא משמע ליה דוקא אם כן מהאי טעמא פשיטא דפליג נמי אכל שהוא דהתם. ועוד דאיתא התם בפר' ראשית הגז וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס ושמואל אמר ששים רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שש עולא אמר רבי אלעזר כל שהן שנינו והשתא ומה הכא דליכא מאן דפליג אדרב אפילו הכי פליג רב יוסף עלה וסבירא ליה דכל שהוא דוקא קתני כל שכן התם דאיכא עולא דפליג עליה דרב וסבירא ליה דכל שהוא דוקא כל שכן דרב יוסף נמי מצי פליג עליה כיון דעולא קאי כוותיה ועוד תימה דא"כ אמאי לא מייתי ש"ס הכא אלא מילתא דרב לחוד' דאמר מנה ופרס הוה ליה לאתויי נמי הא דשמואל דאמר ס' והא דרבי יוחנן דאמר שם ולאקשויי מכולהו דמי נימא דרב יוסף פליגא אכולהו. ועוד דא"כ תיקשי מהא דמסכת כלים ומייתי לה בפר' העור והרוטב תנור תחילתו ד' דבגדול אבל בקטן תחילתו כל שהוא וכמה כל שהוא אמר רב' ינאי טפח שכן עושין תנורים בנות טפח והתוספו' כתבו דאהתם נמי איכא לשנויי איידי דנקט שיעורא רבא כולי מ"מ טפי הוה ליה לאקשויי מהתם דמי נימא דפליג נמי אדרבי ינאי דהא אדרב חזינן הכא דפליג. על כן נראה דליכא מאן דפליג הכא אדרב דכל שהוא דמתניתין דהכא על כרחין כדי פרנסתו קאמר דזיל בתר טעמא משום דאי קאי סמיך עליה ובבציר מהכי לא שייך האי טעמא ורב יוסף לאו לאיפלוגי אדרב קאתי מדנקט ומאי כוונתה ולא קאמר מתקיף לה רב יוסף מ"ד מטלטלין כולי משמע דלא פליג כיון דעל כרחין צריכי לפרושי מתניתין הכי אלא אדרבי זירא פריך דאמר כמה מכוונן שמעתתא לכך פריך מאי כוונתה כלומר נהי דודאי שפיר קאמר רב דכדי פרנסתו בעינן היינו משום דעל כרחו דרב איצטריך לפרושי מתני' הכי דזיל בתר טעמא כדפריש' אבל מכל מקום אין הדבר מכוין כיון דמתניתין כל שהוא קתני ואי לאו דמוכרה הוא לא הוה ניחא ליה לרב לאוקמי בהכי ואמאי קאמרת כמה מכוונין שמעתא ונפקא מינה דבעלמא כל היכא דליכא הכרח כל שהוא דוקא קתני וקאמר אביי וכל היכא דתני כל שהוא דוקא הוא כולי כלומר הא ודאי דלשון כל שהוא לאו דוחקא הוא למימר דאית ליה שיעורא וא"כ שפיר מכוון שמעת' דהכא דאי דוחקא הוא למימר כל שהוא אית ליה שיעורא אם כן גבי ראשית הגז מאי איכא למימר דהא התם לאו הכרח הוא למימר דאית ליה שיעור' דהא שפיר איכא למימר התם דכל שהן דוקא שנינו כדאמר עולא התם ואי דוחקא הוא למה ליה לרב לאוקמי מתניתין דהתם בדוחקא דמנה ופרס קאמר לוקמא כפשטא דמתניתין וכדעולא אלא ודאי לאו דוחקא הוא דפשטא דכל שהוא זימנין דאית ליה שיעורא ואם כן שפיר מכוונין שמעתתא וניחא השתא מתניתין דכלים נמי על כרחין צ"ל דכל שהוא היינו טפח כדמפ' רבי ינאי התם שכן עושין תנורים בנות טפח ואין עושין בציר מהאי שיעורא ואין צריך לומר דנקט כ"ש איידי כמ"ש התוספות והרא"ש ז"ל כתב גם כן דרב יוסף לא מלאו לבו לחלוק על דבריהם אלא שתמה על ששיבח רבי זירא דבריהם:
אמר נכסי לפלניא פירש רשב"ם ז"ל דבבריא שהקנה בסודר נמי איירי וקשה דאם כן מאי נפקא מינה דשטרי איקרי נכסי הא ק"ל דברי' אינו יכול להקנות שטר חוב אלא בכתיבה ומסירה ולא בקנין לחוד ואי דכתב ומסר אם כן ליכא נפקותא דאפילו לא איקרו נכסי כיון דמסרו לידו. וליכא לאוקמי דאמר נכסי לפלוני אגב קרקע חדא דמסתמא קאמר משמע דבלא אגב איירי ועוד דאם כן מאי נפקא מינה דעבד' איקרי נכסי דעבד אינו נקנה באגב כיון דאיתקש לקרקע ואין קרקע נקנה אגב קרקע. ועוד דשטר חוב נמי אינו נקנה באגב כמ"ש הטור בסימן ס"ו והא דקאמר רב הונא כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא היינו דוקא בשטר מכירה הכתוב בשם מוכר ללוקח שאינו עומד אלא לראיה בעלמא אבל ש"ח לא כמ"ש התוס' בפ' הספינה ואע"ג דרב אלפס פסק דשטר נקנה אגב וכ"כ הרמב"ם ז"ל מ"מ לדידהו צ"ל על פה קני לך איהו וכל שיעבודא דאית ביה כמ"ש הרא"ש בתשובה ואי דא"ל הכי א"כ למה לי הא דשטרי איקרי נכסי לכך נראה דהא דקאמר נכסי לפלניא בשכיב מרע דוקא איירי דשטר נקנה במתנת ש"מ בלא כתיבה ומסירה כדאמר לקמן אימיה דרב עמרם חסידא הוו לה מלוגא דשטרי וכולי וקאמר רב נחמן דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי. מיהו יש ליישב פירשב"ם ז"ל דאיהו לטעמיה אזיל דאית ליה דבריא יכול להקנות ש"ח במסירה לחודא בלא כתיבה כמ"ש בהדיא בפ' המוכר את הספינה וכיון דאמר נכסי לפלניא נמצא שקנה הבית שהשטרות בתוכו וזהו כמסירה דמי כמ"ש הטור בסי' ס"ו בשם הרא"ש ז"ל: