אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קמז

דף קמו

מהו דתימה צעריה הוא דקא מדכר וה"ק דומה הייתי שיש לי בן עכשיו שאתם שואלים אותי נכסיי למי נודע לי שאין לי בן לכך אני מצטער על שאיני מניח זרע אחרי ונכסי לפלוני דקאמר מלתא באפיה נפשיה הוא שאחר הצער משיב להן על מה ששאלוהו נכסיו למי ואמר שהן לפלוני ולא תלה מתנתו במיתת בנו ולפי זה עכשיו שאין לי בן דקאמר ה"א כאלו הוא חסר מלת נודע והכי קאמר עכשיו נודע שאין לי בן ע"כ אני מצטער:

שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו פירשב"ם ז"ל דהוה מצי למיכתב איש כי ימות ובן אין לו נחלתו לבתו וכולי דוהעברתם וגם ונתתם מיותרים הם דהוה מצי למיכתב ואם אין לו בת נחלתו לאחיו ופירושו תמוה חדא דאם כן לרב נחמן דיליף לה מיתורא דונתתם לא ליכתוב אלא ונתתם קמייתא והדר ליכתוב ואם אין לו אחים נחלתו לאחי אביו ואם אין אחים לאביו נחלתו לשארו ועוד דאי והעברתם יתירא הוא אמאי נקט ר' בכולהו נאמרה בהן נתינה וכאן נאמרה העברה דמשמע דמדשני קרא בלישנא דריש הכי ואמאי לא דריש הכי מיתורא דוהעברתם והכי איבעי ליה למימר רבי אומר והעברתם למה לי לומר לך שאין מי שמעביר נחלה וכולי. ועוד כיון דרבי דריש הכי מדשני קרא למיכתב כאן לשון העברה וכאן לשון נתינה אם כן איכא למימר דוהעברתם וגם ונתתם תרוייהו להכי הוא דאתא ומנא ליה לרב נחמן למילף מתנת שכיב מרע מונתתם. ועוד תימה דפשיטא הוא דוהעברתם ונתתם לאו מיותרים נינהו דהכי אורחא דקרא בכולהו דוכתי למיכתב העשייה בהדיא כמו ואם לא תגיע ידו די שה והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים ולא כתיב ואם לא תגיע ידו די שה אשמו אשר חטא שתי תורים וכן ואם לא תשיג ידו לשתי תורים והביא את קרבנו אשר חטא עשירית סולת האיפה ולא כתיב ואם לא תשיג ידו לשתי תורים קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת וכן הוא בכל המקומות מפרש הכתוב העשייה על כן נראה דאורחא דקרא למיכתב הכי ולאו מייתורא דרשי אלא מדשני קרא למיכתב לשון העברה ולא כתב בהדיא לשון ירושה דריש דהוה ליה למיכתב והורשתם את נחלתו לבתו כיון דהך פרשה בירושה איירי וכמ"ש בסוף הפרשה הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה לכך קאמר דאתי קרא לאשמעינן דיש לך העברה אחרת שהיא כזו דמוהורשתם לא הוה שמעינן מתנת שכיב מרע דאחר לאו בר ירושה הוא דמה שנותנין לו העברה היא. ואפשר לומר דאפי' בת במקום שאין בן אע"ג דבת ירושה היא מ"מ כמו העברה היא כיון דסתם ירושה לא הוי אלא בבן ולהכי נקט יש לך העברה אחרת שהיא כזו דזו נמי כמו העברה היא ונראה דגם רבינו חננאל ז"ל ס"ל הכי דמדשני קרא ולא כתב והורשתם דריש מיהו גופא דוהעברתם לגופיה איצטריך לכך כתב דמדכתיב את וחלתו את ריבוייא הוא לומר שיש לך העברה אחרת. ורב נחמן נמי דריש כה"ג מדכתיב ונתתם ולא כתיב והורשתם לשון ירושה כסיפא דקרא אלא בא לומר דיש לך נתינה אחרת שהיא כזו דגבי אחר שייך לשון נתינה ולא לשון ירושה ולפי' ר"ח מאת קדריש וכדפירש' וכיון דאיצטריך למיכתב מעיקרא ונתתם לדרשא כתב בכולהו ונתתם דומיא דרישא דקרא וקאמר ש"ס ורבי זירא מ"ט לא אמר מונתתם ומשני אורחא דקרא הוא דס"ל דנתינה לאו שינוי לשון הוא דאורחא דקרא הוא למיכתב ירושה בלשון נתינה כמו ונתתי אותה לכם מורשה וכיוצא בו אבל לשון העברה לא שייך כלל בירושה לכך דריש לה מוהעברתם ורב נחמן מ"ט כו' ההוא מיבעי ליה לכדרבי כולי והשתא ניחא דליכא למימר דלמא ונתתם נמי לכדרבי הוא דאתי דא"נ הוה כתיב והורשתם אכתי הוה דרשינן הא דרבי מדשני קרא למיכתב בכולן לשון ירושה וכאן לשון העברה:

אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה פי' רשב"ם ז"ל אדרב יצחק סמכינן סימני תבואות אם יצליחו ולא אסימני עצרת ותימה מידי סמכינן קאמר מתנינן קאמר ועוד תימה לפירשב"ם שפירש בסמוך דברייתא דמזרחי' לעולם יפה לבני בבל מיתניא אם כן רבי אבא ורב אשי כיון דמבבל הוו הוה להו למימר אנן אברייתא סמכינן לה וממה שכתבו התוספות משמע דהא דרב יצחק בר אבדימי בבני בבל איירי אם כן תימא מאי קאמר אנן אדרב יצחק בר אבדימי סמכינן תיקשי עשן המערכה בימי רבי אבא ורב אשי מי הוה והלא זמן מרובה אחר החורבן הוו ונראה לפרש לפי שאמר דאיכא מחלוקת בצוואת אחיתופל דאיכא למ"ד י"ט של עצרת ברו' איתמר דאחר יום טוב של עצרת נמשך כל השנה כולה שאם צח הוא יהיה כן רוב השנה ולא ירדו באותה שנה רק גשמים מועטים ואם יום המעונן הוא יהיה גשמים מרובים ולדידיה דברור איתמר צריך לומר דאית ליה דגשמים מרובים קשין הן ולמר זוטרא דאמר בלול איתמר צריך לומר דאית ליה דאדרבא גשמים מועטין קשין הן ונהרדעי משמיה דר' יעקב דאמרי לא ברור ברור ממש וכו' משמע דאתי לשנויי דלא פליגי אהדדי דמר אמר חדא ומר אמר חדא דמ"ד ברור לא ברור ממש אלא דברור נמי בעינן ומ"ד בלול לא בלול ממש אלא דבלול נמי בעינן ועל זה, קא"ל רבי אבא לרבי אשי אנן אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה פי' הא דאמרינן דאיכא מ"ד דגשמים מועטין קשין ואיכא מ"ד דגשמים מרובים קשין ואיכא מאן דמתרץ להו דלא קשיין אהדדי אנן כי הך מלתא אדרב יצחק מתנינן לה דאמר מוצאי יום טוב האחרון של חג כו' דמשמע דאית ליה דגשמים מרובין יותר מדאי קשין מדקתני כלפי מערב הכל עצבים כמ"ש התוספות ורמינן עליה מברייתא דקתני מזרחית לעולם יפה דמשמע איפכא דגשמים מועטין קשין הן ומשנינן להו דלא פליגי אלא הא לן והא להו. וכיון שבחג נידונין על המים לכך מסתבר ליה טפי דמתני אהא דרב יצחק ולא אסימני עצרת:

אמר רבא אמר רב נחמן מתנת ש"מ מדרבנן כו' כך היא גירסת הרא"ש ז"ל וכן משמע ממה שכתבו התוספות לעיל דלאו מן התורה דוקא קאמר וכו':

אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול דאף על גב דיורש נמי דאורייתא הוא לא אתי דאורייתא ומבטל דאורייתא אלא אי אמרת דרבנן הוא ליתי יורש דאורייתא וליבטל דרבנן כ"כ הראב"ן ז"ל ולפי זה צריך לומר דמכירת שטרות דרבנן הוא ולהכי יורש מצי מחיל דאתי דאורייתא ומבטל לדרבנן וקשה דהא כי נמי הוי מתנת ש"מ דאורייתא תיקשי אמאי אינו יכול למחול אטו מכירה דעלמא מי לא הויא דאורייתא ואפילו הכי אמרינן דמכירת שטרות כיון דאותיות נינהו לא הוי דאורייתא אם כן במתנת שכיב מרע נמי נימא הכי דאף על גב דילפינן לה מקרא נימא דקרא בשאר מילי דגופן ממון איירי אבל שטרות כיון דאותיות נינהו כי קא יהיב להו במתנת ש"מ לא הוי דאורייתא ולפירש רבינו תם ז"ל שכתבו התוספות בפרק הספינה אתי שפיר דלעולם מכירת שטרות דאורייתא הוא ואפילו הכי היורש מצי מחיל כיון דעיקר השעבוד נשתייר גבי המוכר והכי פריך אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אין יכול למחול שאין כאן יורש אחר דמקבל מתנה הוא היורש דמתנת ש"מ דרשינן לה לעיל מקרא דירושה מוהעברתם יש לך העברה אחרת שהי' כזו אלא אי אמרת דרבנן היא וכו':

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה