אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קמו

דף קמה

שלח סבלונות מרובין שיחזרו עמה לבית בעלה וכו' פי' רשב"ם ז"ל שפי' כדי שיבאו עמה לבית בעלה וה"ה למועטין אם שלחו לכך אלא אורחא דמלתא נקט וצ"ל לפירושו דאיירי בין באכל שם סעודת חתן בין בלא אכל ורישא רבותא קמ"ל דאפי' באכל הרי אלו נגבין כיון שפירש שיבאו עמה לבית בעלה וסיפא רבותא קמשמע לן דאפילו בלא אכל אין נגבין כיון שפי' שהשתמש בהן בבית אביה ובש"ס דבעי למיפשט בעיא דרבא ממתני' לא מצי לדחויי דשאני מתני' דפיר' בהדיא דרבא אפי' בפי' קא מבעיא ליה דכיון דעשויין לבלות ולא בלו איכא למימר דאדעתא דהכי לא פי' שאלו ידע שלא יבלו לא הוה אתני הכי. מיהו פירושו תמוה מדקאמר לקמן תרגמה רבא בייבא וסבכתא ופי' רשב"ם ז"ל שהן דבר מועט אבל תכשיטין חשובין קמיבעיא ליה ולפירושו הא מרובין נמי קתני מתניתין דהרי אלו נגבין ועוד דאיהו גופיה כתב דמועטין ומרובין דנקט מתני' לאו דוקא הוא אלא אורחא דמלתא נקט. ועוד דבתוספתא דמכילתין פרק עשירי קתני השולח סבלונות לבית חמיו דברים שדרכן להשתמש בהן בבית אביה אין צריכה להחזיר בידה ושאין דרכן להשתמש בהן בבית אביה צריכה להחזיר בידה משמע דמתני' לאו בפי' איירי אלא בדברים שדרכן להשתמש בהן בבית בעלה ובדברים שדרכן להשתמש בהן בבית אביה איירי. ויש מפרשים דמרובין דנקט מתני' היינו סבלונות שאין עשויין לבלות ומועטין היינו עשויין לבלות דאע"ג דמרובין הן מועטין קרי להו כמ"ש התו' וסיפא דמתניתין פירושא קא מפרש לה לרישא דהא דקתני רישא אכל שם אין נגבין היינו דוקא בסבלונות מועטין כלומר שעשויין לבלות אבל מרובין דהיינו אין עשויין לבלות אפי' אכל שם נגרין וכן כתב הר"ן והרשב"א ונמוקי יוסף ז"ל אבל תימה דבש"ס בעי למיפשט בעיא דרבא מסיפא ודחי ומוקי ליה בייבא וסבכתא וכיון דרישא בסבלונות מועטין דהיינו עשויין לבלות איירי תפשוט לה מרישא דקתני אכל שם סעודת חתן אינן נגבין ולא מיתוקמא בבלו כיון דמתני' לא מיירי בבלו כמ"ש התו' ורשב"ם ז"ל דהכי דייק לה מסיפא ורישא לא מיתוקמא בייבא וסבכתא דהא בהדיא קתני שלח שם מאה מנה ואכל שם כולי אין נגבין. לכך נראה דרישא דמתני' בסבלונות של מיני מאכל ומשקה איירי שכך היו רגילין שישלח החתן מיני מאכל ומשקה לעשות מהן סעודה ולשמוח שם אלו באכילה תליא מילתא כיון דלאו מידי דתשמיש ולאו מידי דקיימא נינהו לכך אפילו אכל שם רק בדינא ושלח בעד מאה מנה לעשות מהן סעודה גדולה אפ"ה אין נגבין וסיפא דמתניתין בסבלונות של כסף וזהב ומיני תכשיטין ובגדים איירי דהכי משמע לישנא שתשתמש בהן ואינהו לאו באכילה תליא אלא במרובין ומועטין שאם הן מרובים פירש חשובין כגון כלי כסף' וזהב ובגדים חשובין שדרכן שיחזרו עמה לבית בעלה ואין עשויין לבלות שם בבית אביה הרי אלו נגבין אפילו אכל שם ואם הן מועטין שדרכן להשתמש בהן בעודה בבית אביה וקודם הנישואין עשויין לבלות שם אפילו לא אכל שם אין נגבין וקא סלקא דעתך דסבלונות מועטין שתשתמש בהן בבית אביה ואין דרכן שיחזרו עמה לבית בעלה דקתני שאין נגבין אפילו בבגדים שהן חשובין קצת דלא מחיל אינוש עלייהו כשהן בעין ואפילו הכי קתני שאין נגבין ומתני' לא מיתוקמא בבלו כיון דלא מיירי בבלו כמ"ש התוס' לכך בעי למיפשט מיניה דסבלונות העשויין לבלות ולא בלו דאין נגבין ומשני דמתני' בייבא וסבכתא איירי שהן דבר מועט ואין אדם חושש בהן ועביד איניש דמחיל להו אפילו כשהן בעין אבל במיני בגדים החשובין קצת ועשויין לבלות בבית אביה קמיבעיא ליה אם לא בלו עדיין אם הן נגבין אם לאו דאיכא למימר דנגבין והא דקתני מרובין הרי אלו נגבין לאשמעינן דבמרובין אפילו ליתנהו כגון שנאבדו אפילו הכי נגבין דמתניתין סתמא קתני דאיירי בין דאיתנהו בין דליתנהו אבל במידי דאכילה ושתיה לא קמיבעיא ליה דכיון דאכל שם אפילו איתנהו בעין עביד איניש דמחיל להו ולקמן נמי קא מחלק ש"ס בין סבלונות של אכילה ושתיה לבין שאר סבלונות:

שאלמלא היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן דאומדנא הוא דלא שביק איניש לבריה ויהיב לאחריני. וכתב הרמב"ן ז"ל דבשכיב מרע איירי דאלו בבריה כי היכי דשביק לנפשיה שביק נמי לבריה:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה