אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קלח

דף קלז

והיה בהן עבדי' פירשב"ם ז"ל ומתוך כך צווח שאינו רוצה לזון העבדי' ולא הוצרך לפרש הכי דהא שמואל נמי קאמר ואפי' עומד וצווח ישמעאל לאו בעבדים איירי דהכותב נכסיו סתמא קאמר אלא צ"ל דצווח משום דכתיב ושונא מתנות יחיה או משום טעמא אחרינא וברייתא דקתני והיו בהן עבדים משום סיפא נקט הכי דקתני סיפא אם היה רבן שני כהן הרי אלו אוכלין בתרומה:

אם היה רבן שני כהן אוכלים בתרומה בפ' המביא אשם תלוי מפרש דקסברי רבנן המפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור ומעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה:

רצה נוטלן רצה נוטל בכורתו פירשב"ם ז"ל וה"ה אם אמר תנו מאתים זוז לפלוני סתמא כו' והא דנקט בבכורתו לאשמעי' דאע"ג דפריש בהדיא בבכורתו אפי' הכי יטול כל בכורתו אם היא יותר ממאתי' זוז דידו על עליונה וקשה דהך מלתא לא איצטריך לאשמעינן דפשיטא דלא מצי לגרוע מידי מבכורתו דזכתה ליה רחמנא וכ"ש דלא מצי לפחות מידי מכתובת אשתו ומחובו כיון דשטר כתובה ושטר חוב בידיהן לאו כל כמיניה לגרוע מהן כלום לכך נראה דנעשה קתני וה"ק ש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני כראוי לו נוטלו ונוטל את בכורתו הא לא אמר כראוי לו נעשה כאלו אמר בבכורתו וידו על העליונה א"נ להכי נקט בבכורתו לאשמעינן דאף על גב דפריש בהדיא בבכורתו אפ"ה רצה נוטל מאתים זוז אם הן יתר מכדי בכורתו ולא אמרינן כיון שאמר בככורתו דעתו היה שלא יטול יותר מכדי בכורתו וטעה סבור היה דבכורתו או כתובתה או חובו הן יותר ממאתים זוז ויכול לפחות מהן קמ"ל דלא אמרי' הכי:

ואם אמר בחובו נוטלן בחובו הרא"ש ז"ל כתב ואם אמר בחובו ידו על העליונה רצה נוטלן רצה נוטל חובו מיהו בכל הספרים גרסי' ואם אמר בחובו נוטלין בחובו וכך היא גירסת רב אלפס והרמב"ם ז"ל בפי"א מהלכות זכייה וכתב שם ה' המגיד בשם הרשב"א ז"ל דהטעם דגבי ב"ח כשאומר בחובו לא אמרינן ידו על העליונה משום דהוה ליה כרבית מאוחרת אבל כשאמר בראוי לו אמרי' כראוי לו שעשה עמו נחת רוח קאמר ובספר התרומות שער נ"ט כתב דטעמא דמלתא דגבי בנו בכור ואשתו דמקרבא דעתיה לגבייהו להיותן ידן על העליונה נתכוון אבל ב"ח דלא מיקרב' דעתיה לגביה אין לו אלא חובו והאי דקאמר מאתים זוז בחובו דלמא משתלי דסבר חובו מאתים זוז הוה ע"כ ונראה דלהכי פריך אסיפ' משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את חובו ודלמא כו' ולא פריך הכי ארישא משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל את בכורתו ודלמ' כראוי לו שבכורתו קאמר א"ל אכתוב' אשתו משום דבנו ואשתו כיון דמקרבא דעתיה לגבייהו מסתבר למימר דלאו כראוי לו בבכורתו או בכתובתה קאמר אלא כראוי לו שעשה עמו נחת רוח אבל גבי ב"ח כיון דלא מיקרבא דעתיה לגביה מסתבר טפי למימר דכראוי לו בחובו קאמר לכך אלימא ליה טפי לאקשויי בסיפא:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה