תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קלז
וירד הראשון ומכר ואכל פירש רשב"ם ז"ל אורחא דמלתא נקט שמכר והוציא ממעות בהוצאה ולא משמע כן בתוספת' פרק שמיני דקתני התם באידך ברייתא הראשון מוכר קרקע ואוכל פירות רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכיל' פירות בלבד משמע דתרי מילי קתני דיורד ומוכר קרקע או יורד ואוכל פירות וכן משמע קצת לקמן גבי אתרוג דתרי מילי נינהו מדקאמר מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורשב"ג. והא דמשני הא לגופא הא לפירי ה"ק הא דקתני השני מוציא מיד הלקוחות לגופא דגוף הקרקע יכול השני להוציא והא דקתני יורד הראשון ומוכר ואין השני יכול להוציא לפירא דפירות ודאי אינו יכול להוציא מיהו תרוייהו איירי שרוצה למוכרה סתם כדפירש רשב"ם ז"ל דלרבי שפיר דמי כיון דאינו יכול למכור כי אם הפירות ולרשב"ג לאו שפיר למיעבד הכי כיון דהכל מכור. אבל אין לפרש הא לפירא שלא מכר לו אלא הפירות דהא פירות לחודייהו אינו יכול למכור דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם אלא א"כ מוכר לו הקרקע לפירותיה:
לא ס"ד דתנן זה גיטיך וא"ת ואביי קודם שחזר בו וכי לא הוה ידע הך מתני' דזה גיטיך אם מתי וכו' וי"ל דמעיקרא סבר שיש לחלק בין גט למתנה אבל השתא כיון דע"כ צ"ל דהדר ביה מחד מהנך מסתבר טפי למימר דהדר ביה מההיא כדי שלא לחלק בין גט למתנה:
מכרה או אכלה באנו למחלוקת פי' רשב"ם ז"ל דפליגי אי צריך לשלם דמי האתרוג או לאו וקמ"ל דליטלו ולצאת בו היינו פירות שנתן לראשון וקשה קצת דהא ודאי לאו פירות ממש בעינן כדמשמע לעיל גבי עבדים וכשנוטלו לצאת פשיטא דבכלל פירי הוא. ועוד קשה דמשמע דרב נחמן בר יצחק לא אתי אלא לדחות מילתא דרב נחמן בר רב חסדא וא"כ מאי איצטריך ליה למימר מכר' או אכלה באנו למחלוקת שאין ענינו לקושיא דיליה לכך נראה דרב נחמן בר יצחק לפרושי מילתא דרב נחמן בר רב חסדא אתי דהא דאמר יטלו ראשון ויצא בו באנו למחלוקת ר' ורשב"ג היינו שנטלו ויצא בו ואח"כ אכלו או מכרו דר' סבר דאע"ג שמשלם לו האתרוג אפ"ה יוצא בו למפרע דכיון שלא קיים תנאו של הנותן שרצה שיתן גוף האתרוג אחריו לפלוני איגלאי מילתא למפרע דלא הוה מתנה מעיקרא וכדאמר רבא בסמוך גבי אתרוג זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירוהו לי ורשב"ג סבר דיוצא שפיר דאין לשני אלא מאי ששייר הראשון וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל:
ודוקא דאיכא אתרוג לכל חד וחד כגון שקנו אתרוגים הרבה מתפיסת הבית שלכל אחד מן האחין יגיע אתרוג לחלקו לכך אם נטל זה אחד מהן ויצא בו אף על פי שהיה מעולה מן האחרים אם יכול לאוכלו ואין האחין מקפידין בכך יצא אבל אם קנו מתפיסת הבית אתרוג ורימון ופריש ונטל זה האתרוג ויצא בו אע"פ שאם אכלו אין מקפידין עליו לא יצא דכל שאין שם מאותו המין אין מחילתן בסתם מועלת. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהלכות לולב וכי האי גונא משמע בהגהות אשיר"י: