תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קלו
אקנייה וקנינא מיניה לא צריך פירש רשב"ם זכרונו לברכה דהיינו מה שכותבין בכל שטר שני קנינין אחד בראש השטר ואחד בסופו הלכך אם כתב בראש השטר אקנייה ובסיפא וקנינא היינו ייפוי כח דמשמע שני קנינין וקנין יתירא הוא ייפוי כח לקנות מהיום אבל אם כתב איפכא משמע קנין אחד וקשה דהא בשטרא לחודא בלא קנין כלל נמי קנה ואם כן כי ליכא נמי אלא חד קנינא ייתורא הוא ועל כן לייפוי כח הוא דאתי ועוד תימה דאקנייה וקנינא מיניה לאו שני קנינין נינהו אלא חדא מלתא הוו שהעדים כותבין בתחיל' איך שהנותן אמר להם הוו עלי עדים וקנו ממני והיינו אקנייה ובסוף כותבין שכן עשו כמאמרו וקנו מיניה וזהו וקנינא מינה לכך נראה דודאי חד מילתא, נינהו מיהו כיון דמצי להקנות בשטרא לחודא בלא קנין והוא עשה קנין ודאי לייפוי כח נתכווין שיקנה מהיום והיינו דוקא כשכתוב בשטר אקנייה וקנינא דאז משמע שהנותן אמר לעדים תחילה שיקנו מיניה והם עשו כן דאז ודאי כוונת הנותן לייפוי כח הוה אבל אם כתוב בו קנינא ואקנייה לא דאז משמע שהנותן לא היה חפץ לעשות קנין אלא שהעדים אמרו לו שיעשה קנין ונתרצה לדבריהם ועשה כן ואיכא למימר שלא עשה כן אלא לבקשת העדים ולא לשם ייפוי כח ואע"ג דדעת העדים לייפוי כח הוה בתר דעת הנותן אזלינן:
אקנייה וקנינא מיניה לא צריך פירש רשב"ם ז"ל אחד בראש השטר ואחד בסוף השטר כדאמרינן בגט פשוט דצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה כבר הקשו התוספות דהא אין למדין משיטה אחרונה לכך נראה דהא דכותבין וקנינא מיניה לאו היינו הא דאמרינן צריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה דהך מלתא לאו חזרת השטר הוא אלא עדות הקנין הוא שמעידין שכן עשו כמו שאמר להם קנו ממני כדפי' אלא צריך להחזיר בשיטה אחרונה דברים אחרים שנזכרו כבר ואין עוד שום צורך בהן: