אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף קלה

דף קלד

אם הקלנו בשבויה פי' רשב"ם ז"ל דאיסור קל הוא אם נישאת לכהן ובפרק האשה שנתארמלה הקשה ר"ת ז"ל דהא בשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נישאת לכהן שישמש בנה על גבי המזבח בשב' וכתב דלספרים דגרסינן משום דמנוול' נפשה לגבי שבאי אתי שפיר וע"ש וכ"כ בפ"ק דקידושין:

בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך פי' רשב"ם ז"ל שטרח בה זה הספק לחרוש ולזרוע משמע דס"ל דשבח שאינו בא מאליו אלא ע"י טורח קרי ליה שבח המגיע לכתפים ושבח הבא מעצמו שלא טרח בו זהו שבח שאינו מגיע לכתפים ותימה דקאמר שבח ששבחו נכסים מאליהם מהו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך משמע דבשבח ששבחו הנכסים מאליהם גופא יש חילוק בין שבח המגיע לכתפים לבין שבח שאינו מגיע לכתפי' דאל"כ הכי ה"ל למימר בעי רבא שבח שאינו מגיע לכתפים מהו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך ועוד תימה דקאמר כי תיבעי לך בשבח שאינו מגיע לכתפים כגון דיקלא ואלים אמאי לא קאמר כגון ספיחים ופירות הבאים מאליהן לכך נראה דהכי פירש בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך פי' אפילו בשבח הבא מאליו אם הוא מגיע לכתפים דהיינו שלא ישאר שם על גבי הקרקע אלא יקצרנו וישאנו משם על הכתף כגון ספיחים ומיני פירות הגדלין מאליהן לא תיבעי לך דאע"ג שהוא בא מאליו בלא טורח מ"מ כיון שיטלנו משם ולא ישאר על גבי הקרקע אין לאותו שבח שום שייכות אל הקרקע וכי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי ואף על גב דאותן פירות לא הגיע עדיין זמנן ליקצר שאינן מבושלין אפ"ה כיון דסופן עומדין ליקצר ולא ישארו על גב הקרקע כי נפלו לו נכסים ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בדיקלא ואלים שאי אפשר ליטול השבח משם וכן ארעא ואסקא שירטון מהו מי אמרינן דההוא שבח כגוף הקרקע דמי ולא יטלו שאר אחין ממנו כלום או לא ומדברי הרמב"ם זכרונו לברכה בפרק ד' מהלכות נחלות משמע נמי דבשבח ששבחו הנכסים מאליהן גופא קמיבעיא ליה אם יש לחלק בין שבח המגיע לכתפים אם לאו אלא שהוא מפרש שבח המגיע לכתפים היינו שהפירות כבר עומדין ליקצר ולהסתלק מן הקרקע ולהנטל על גבי הכתפים ושבח שאינו מגיע לכתפים היינו שעדיין לא הגיע זמן הפירות ליקצר שכתב שם השביח השתות מאליו ואח"כ מת לוי אם שבח מגיע לכתפים הוא כגון ענבים שהגיע להבצר הרי השבח הזה כנכסים שנפלו לו מאחרים וכו' ולפירושו צריך לומר דלא גרסינן כגון דיקלא ואלים ארעא ואסקא שירטון גם הרי"ף והרא"ש זכרונו לברכה לא גריס ליה וכן כתב ה' המגיד שם דהרמב"ם זכרונו לברכה גורס כגירסת ההלכות מיהו לספרים דידן דגרסינן ליה צריך לומר כדפירוש ובש"ע סימן ר"פ לא מייתי אלא דברי הרמב"ם ז"ל דאם עדיין לא הגיעו להבצר הרי הן של ראובן לבדו ולפי מה שפירשתי אפילו עדיין לא הגיעו להבצר יחלוקו בהן ולא הוה של ראובן לבדו אלא בדיקלא ואלים ארעא ואסקה שירטון:

כל שכתוב בה דא תהא למיקם ולהיות וא"ת למאי נפקא מינה איצטריך למיכתב הכי אטו שאר מתנת שכיב מרע דלא כתיב ביה דא תהא למיקם ולהיות לאו שטרא מעליא הוא. ובפרק קמא דב"מ מייתי נמי הך ברייתא וגרסינן התם איזהו דייתיקי כל שכתוב בו דא תהא למיקם ולהיות שאם מת נכסיו לפלוני מתנה כל שכתוב בה מהיום כו' והכי נמי גרסינן בתוספתא דמכילתין בפ"ח איזו הוא דייתיקי דא תהא לי לעמוד ולהיות אם מתי ינתנו נכסי לפלוני איזו היא מתנה וכו' משמע דהכי פירושו איזו הוא דייתיקי כל שלא כתב בה מהיום אלא לאחר מיתה דהיינו שכותב דא תהא לי למיקם ולהיות שאם מתי נכסי לפלוני אבל מתנה לא הוה אלא אם כן כתב מהיום ולאחר מיתה והא דנקט דא תהא לי למיקם ולהיות לאו דאיצטריך למיכתב הכי בשטר דודאי בלאו הכי נמי שטרא מעליא הוא אלא לישנא דשכיב מרע נקט דאורחיה דשכיב מרע למימר לפי הכי שאינו רוצה לפתוח פיו לרעה ולומר אם מתי נכסי לפלוני לכך הוא אומר תחילה דא תהא לי למיקם ולהיות שאם מתי כו' כאלו אומר צוואה זו תהא לי לחיים קיימים לעמוד ולהיות בחיים וכן משמע מדברי רבינו נסים זכרונו לברכה מיהו אם לא כתב כן ודאי מהניא ולפי זה צריך להגיה הכא כל שכתב בה דא תהא לי למיקם ולהיות שאם מתי נכסי לפלוני כדאיתא בפ"ק דמציעא:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה