תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קכט
וריש לקיש אמר לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני ירשו שדות וכו' פירש רשב"ם ז"ל דטעמא משום דהשתא ילפינן לשון מתנה מל' ירושה וכתב עוד אבל אם אמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני ותנתן להם שדה פלוני ופלוני וירשום הוה אמינא דהא ותנתן וירשום אשמעון קאי ולא קנה ראובן וכן אם אמר פלוני ופלוני ירשו שדה פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה ולא אמרו ירשום לבסוף אכתי ה"א לראשון לשון ירושה ולשני לשון מתנה ע"כ ודבריו תמוהים דהאיך מצינו למימר דהוה אמינא דותנתן וירשום אשמעון לחוד קאי דהא ותנתן להם קאמר להם אתרוייהו משמע וכן כשלא אמר וירשום לבסוף היאך מצינו למימר דלראשון לשון ירושה ולשני לשון מתנה קאמר דהא שנתתי להם קאמר משמע דלשון מתנה אתרוייהו קאמר. ונראה לפרש משום דלעיל קאמר דכי אתא רבין אמר תנתן שדה פלונית לפלוני וירש פלונית שדה פלוני ר' יוחנן אמר קנה דס"ל דלשון מתנה שאמר בשדה פלונית לפלוני מהניא ללשון ירושה שאמר בשדה פלונית לפלוני ועל זה קאמר ריש לקיש דבשני בני אדם ושני שדות לא קנה אא"כ כולל אותם בלשון אחד שאם אמר לשון מתנה באמצע בעינן שיכלול אותם ויאמר פלוני ופלוני ירשו שדות פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה וירשום דהשתא קאי לשון מתנה אכל אחד ואחד ואכל שדה ושדה והוא הדין שאם אמר לשון מתנה בסוף בעינן שיכלול אותם ויאמר פלוני ופלוני ירשו שדות פלוני ופלוני שנתתי להם במתנה וכן אם אמר לשון מתנה בתחילה בעינן נמי שיכלול ויאמר שדות פלוני ופלוני שנתתי להם לפלוני ופלוני במתנה ירשום וריש לקיש לא נחית לפרושי כל תלת מילי דנקט מתני' דממילא שמעינן להו דכיון דאשמעינן דהיכא דאמר לשון מתנה באמצע בעינן שיכלול אותן ממילא שמעינן דכשאמר לשון מתנה בתחילה או בסוף בעינן נמי שיכלול אותן כדפי' ולשון מתנה באמצע דנקט לרבותא אף על גב דאיכא לשון ירושה בתחילה ובסוף אפ"ה מהני היכא דערבינהו בלשון מתנה שבאמצע אח"כ מצאתי שכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות נחלות והרב המגיד ז"ל שם תמה נמי על פי' רשב"ם ז"ל דהיאך אפשר לומר דשנתתים לא קאי אכולהו כיון דלהם קאמר:
כאן תוך כדי דיבור וכו' פי' רשב"ם ז"ל ומיהו רב דימי ורבי אלעזר איתותבו דאם איתא דקנו בשתי שדות ושני בני אדם תוך כדי דיבור לאשמעינן דקנה וכ"ש שדה אחת וכו' אפי' לאחר כדי דיבור וקשה דמאי כ"ש הוא דלמא אי הוה נקיט הכי ה"א דבשני בני אדם ושדה אחת או איפכא נמי לא קנה לר' אלעזר אלא תוך כדי דיבור והא דנקט שתי שדות ושני בני אדם לאשמעינן דאפי' בכה"ג קנה מיהא כשהוא תוך כדי דיבור. לכך נראה דריש לקיש כיון דלאו לפרושי מתני' קיימא אלא מלתא באפיה נפשיה קאמר איכא שפיר לאוקמי מילתיה בלאחר כדי דיבור אבל רב דימי ור' אלעזר כיון דלפרושי מתני' קאתו אי איתא דתוך כדי דיבור מודו דקנה לא הוה להו למימר ודוקא באדם אחד וכו' דהא מתניתין סתמא קתני ואי לאוקמי אפילו בשתי שדות ושני בני אדם ובתוך כדי דיבור אלא ודאי סבירא ליה דבשני בני אדם ושתי שדות לא קנה אפילו תוך כדי דיבור: