תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קכא
יום שכלו בו מתי מדבר כתבו התוס' דבשנה אחרונה נמי מתו וכו' ולפי שהיו אבלים עד מקצת יום של ט"ו לא חזר הדיבור כו' ואע"ג דק"ל שלשים לגיהוץ ולתספורת מ"מ עיקר אבלות ז' ימים כדאמרינן מניין לאבלות שהוא ז' שנה והפכתי חגיכם לאבל מה חג ז' וכו'. ועוד דבמדבר לא הוה שייך לנהוג אבלות בגיהוץ דענני הכבוד היו מגהצין לבושיהן כדפירש"י ז"ל גבי שמלתך לא בלתה ואע"ג דהעננים בזכות אהרן היו ואהרן מת בשנת המ' בחדש החמישי באחד לחדש א"כ כבר פסקו העננים קודם תשעה באב. י"ל דאע"ג דפסקו העננים בשעה שמת אהרן מ"מ חזרו מיד בזכות משה וכן הבאר שפסק במיתת מרים חזר אח"כ בזכות אהרן ומשה וכשמת משה פסק הכל כדאית' במדרש. מיהו לישנא דיום שכלו בו מתי מדבר משמע דבאותו יום כלתה והמיתה שפסקו למות באותו יום לא שכלתה האבילות בו ביום לכך נראה דדור המדבר היו מתים בכל יום אך רוב המתים היו לעולם בט' באב וט"ו לאב פסקה הגזירה ולא מתו כלל לכך עשו יום טוב וכ"כ התוספות בסוף תענית. עוד כתבו התוספות כאן דלמאן דאמר שכולן בני ששים מתו חידוש גדול הוא שצ"ל שחמש עשרה אלפים ופרוטרוט נולדו במצרים בכל שנה זה קודם זה נראה דלא קשה מידי דהא דקאמר בירושלמי שכולן בני ששים מתו היינו שלא מת אחד מהן בפחות מס' אבל פשיטא שהיו סיים יותר מס' שנה נמצא דנולדו במצרים כדרך העולם וכשהגיע שנה ראשונה היו בהן הרבה בני ס' שנה ויותר ולא מתו מהן אלא ט"ו אלף והמותר חיו כפי הנגזר עליהן וכן בשנה שנייה ובשאר כל השנים:
אמר רב מנשה וקרו ליה יום תבר מגל נראה דמייתי ראיה מהא דרב מנשה דעושין יום טוב בט"ו באב לפי שפוסקין בו מלכרות עצי מערכה דמדקרו ליה יום תבר מגל צ"ל דקרו ליה הכי לזכר וטעם היום טוב שעושין בו ביום דאי לאו הכי מאי נפקא מינה ומאי רבותא דקרו ליה הכי ועוד דרב מנשה לאחר החורבן הוה ולא היו כורתין אז עצים למערכה ואמאי הוו קרי ליה בזמנו יום תבר מגל אי לאו משום דהוא טעם וזכר ליום טוב שעושין בו והיינו לפי שפסקו באותו זמן מלכרות עצי המערכה והוה יום חכר מגל כמו יום חג השבועות שהוא זמן מתן תורה ויום חג המצות שהוא זמן יציאת מצרים:
איבעיא להו ארץ ישראל לשבטים איפלוג ומסקנא דמילתא דלשבטים איפלוג ובפרשת פינחס גבי לרב תרבה נחלתו פירש"י ז"ל לשבט שהיו מרובה באוכלסין נתנו חלק רב ואף על פי שלא היו החלקים שוין לא עשו אלא ע"י גורל כולי ותימא דהכא לא משמע כן כדפי' רשב"ם ז"ל ויל"פ דקמיבעיא ליה אי לא הטיל אלעזר ויהושע אלא י"ב גורלות שחלקו כל א"י לי"ב חלקים ולא היו שוין אלא כל חלק לפי ערך השבט השייך לו ועל פי הגורל ואורים ותומים עלה חלק גדול לגדול והקטן לקטן ואחר כך חלקו כל שבט ושבט לעצמן לפי אנשיו או דלמא לקרקף גברי איפלוג שכל אחד ואחד מישראל נטל חלקו על פי הגורל שהטילו אלעזר ויהושע ת"ש בין רב למעט אא"ב לשבטים איפלוג היינו בין רב למעט כדפירש' שלא היו החלקים שוין אלא כל חלק לפי ערך השבט אא"א לקרקפלי דגברי איפלוג הרי כולן שוין ומאי בין רב למעט ולפי פירש זה ניחא הא דפריך לעיל למאן דאמר לבאי הארץ מאי קא צווחי בני יוסף דלפירש רשב"ם ז"ל לא פריך שפי' כיון דמסיק דלשבטים איפלוג לי"ב חלקים שוין שפיר צווחי בני יוסף לכ"ע ורשב"ם והתו' כתבו לעיל דאכתי לא אסיק אדעתא הכי: