תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף קכ
זו יוכבד שהורתה בדרך ונולדה בין החומות פיר' מיד כשבאו למצרים על שער העיר נולדה ולהכי מנה אותה הכתוב בכלל שבעים נפש הבאים מצרימה דכיון שנולדה מיד חשובה כאלו באה עמהם אבל אם לא נולדה מיד לא היתה נמנית בכלל שבעים נפש אע"ג דהורת' בדרך היה וכן משמע ממה שכתב רש"י ז"ל בפרשת במדבר פקוד את בני לוי מבן חדש ומעלה אמר ר' יהודה בן שלום למוד הוא אותו השבט להיות נמנה מן הבטן שנאמר אשר ילדה אותו ללוי במצרים עם כניסתה בפתח מצרים ילדה אותו ונמנית בע' נפשו' וכן איתא במדרש רבה פרשת ויגש ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר יוכבד עיבורה בארץ כנען ולידתה בארץ מצרים על פיילי דמצרים נולדה פי' על שער של מצרים ורשב"ם ז"ל כתב ולידתה בין החומות כלומר בתוך מצרים ומשום דקאמר בדרך גבי הורתה קאמר נמי בין החומות גבי לידתה ולא היה צריך לדחוק ולפרש הכי:
מתוך שצדקניות הן נעשה להן גם כיוכבד פירשב"ם שהיו בטוחות בצדקתן שיעשה להם נס כיוכבד ולא משמע כן מדלא קאמר מתוך שצדקניות הן בטוחות היו שיעשו להן נס וכולי ונראה דלא פריך שלא היה להן להתעכב עד ארבעים שנה דכיון דכוונתן היתה שלא ינשאו אלא להגון להן שפיר עשו דאשה לא מיפקדא אפריה ורביה אלא הכי פריך והאמר רב חסדא וכו' וכיון דלאו בת בנים הוו לא היה להן להנשא לאנש' ובני דודיהן נמי אמאי נשאו אותן כיון דלאו בנות בנים הוו ומשני דקודם שנשאו נעשה להן נס שנולדו בהן סימני נערות וכולי כיוכבד והיו הכל יודעין שהן ראויות לילד וכן משמע דיוכבד נולדו בה סימני נערות קודם שחזר עמרם ונשאה מדכתיב ויקח את בת לוי משמע דבשעת ליקוחין כבר היתה בת שחזרה לנערותיה אבל קצת קשה אמאי קאמר דנעשה להן נס כיוכבד ולא קאמר נעשה להן נס כשרה דכתיב בה בהדיא ואם שרה הבת תשעים תלד וחזרה נמי לנערותיה ולפירשב"ם ז"ל ניחא דמאברהם ושרה אין ראיה דאע"ג דנעשה להם נס לא אשכחן דסמכו עצמן על הנס אבל עמרם שגירש רש את יוכבד וסמכו עצמן על הנס וחזר ונשאה מייתי מנייהו שפיר ראיה לבנות צלפחד ובני דודיהן שסמכו עצמן שיעשה להן נס כדרך שסמכו עמרם ויוכבד ויש לומר דמשמע ליה דכיון דראה עמרם את יוכבד שנולדו בה סימני נערות וראוי' ללדת לכך חזר ונשאה א"כ הוה דומיא דבנות צלפחד שע"י שנולדו בהן סימני נערות נישאו לאנשים ולהכי מייתי ראיה מיוכבד ולא משרה מיהו קשה דבפרק קמא דסוטה משמע דכשהחזיר עמרם את יוכבד כבר היתה מעוברת ממשה דקאמר התם ותצפנהו שלשה ירחים דלא מנו לה אלא משעה דאהדרה והוה מיעברא ביה תלתא ירחי מעיקרא ושמא הך סוגיא ס"ל שילדתו לששה חדשים ויום אחד כדפירש"י ז"ל בפרשת שמות:
אפשר בת מאה ושלשים שנה וקרא לה בת משמע דנעשה לה נס ליוכבד דקאמר היינו מה שילדה והיא בת מאה ושלשים שנה ותימה והא אהרן לא הוה קשיש ממשה אלא שלש שנים נמצא שילדה אהרן והיא בת מאה ועשרים ושבע שנים וכשילדה את מרים היתה בת מאה ועשרים וארבעה שנים וזהו נמי חידוש גדול ואפ"ה לא אמרינן דנולדו בדרך נס א"כ בלידת משה מאי הוצרך הקב"ה לעשות נס טפי מבלידת אהרן ומרים:
שעשה לה מעשה ליקוחין פירש כדרך שעושין לכלות הושיבם באפריון דהיינו מטה שנושאין את הכלות כמו שכתוב בערוך ואהרן ומרים משוררין ומרקדין לפניה כדרך שמרקדין לפני הכלה ובפרק קמא דסוטה גרסינן ואהרן ומרים מרקדין לפניה:
זה הדבר דראשי המטות הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור הזה אהפרת נדרים פריך כדפירש רשב"ם ז"ל ולהכי לא קאמר זה הדבר דנדרים הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור הזה כדאמר גבי שחוטי חוץ דמילתא דפשיטא הוא דאיסור נדרים ושבועות נוהגין לעולם ולכך נקט זה הדבר דראשי המטות כולי דמדכתיב ראשי המטות ילפינן דהפרת נדרים ביחיד מומחה כדפירש"י ז"ל בפרק מטות וקאמר דהכי נמי דהפרת נדרים לא יהא נוהג אלא בדור הזה מדכתיב גביה זה הדבר וכיון דמראשי המטות ילפינן הפרת נדרים לכך קאמר בסמוך ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות כלו' מה כאן מתירין נדרים דמדכתיב ראשי המטות ילפינן לה אף להלן ראשי המטות כלומר מתירין הקדישות: