אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף צז

דף צו

וביותר מכדי מדתו מי פליגי והתנן המתמד וכו' פי' רשב"ם ז"ל דלא פריך ובכדי מדתו לא פליגי דטעמא דרבי יהודה גבי מעשר משום חומרא דמעשר וטעמייהו דרבנן דלא פליגי ביותר מכדי מדתו ע"כ לאו משום חומרא דהא בכדי מדתו לא מחייבו וכו' וקשה דלמא רבנן לא מחמרי אלא ביותר מכדי מדתו אבל בכדי מדתו ס"ל דאין להחמיר כי היכי דלרבי יהודה צריך לומר נמי דלא מחמיר אלא בכדי מדתו אבל בפחות מכדי מדתו סבירא ליה דאין להחמיר לכך נראה כיש מפרשים שכתבו התוספות וחומרא לאו מילתא הוא אלא טעמא דרבנן ביותר מכדי מדתו וטעמא דרבי יהודה בכדי מדתו משום דס"ל דבהכי דרי על חד תלת מיא והוה חמרא מעליא דקסבר ר' יהודה אף על גב דלא מצא אלא כדי מדתו אמרינן תלתא עול תרין וריבעא נפיק פש ליה תלתא ריבעא ותלתא ריבעא בתרין וריבעא חמרא הוא מיהו קשה דאם כן מנא ליה לרבא למימר דכולי עלמא רמא תלתא ואתא תלתא ולא כלום הוא דלמא רבנן ואחרים פליגי נמי בהכי כי היכי דפליגי בהכי רבנן ורבי יהודה אבל לפי' רשב"ם ז"ל ניחא דאיכא למימר דקים ומסתבר ליה לרבא דרמא תלתא ואתא תלתא בו חלק רביעית יין ור' יהודה דמחייב במעשר משום חומרא הוא:

לא צריכא שתמדן במי גשמים פירש רשב"ם ז"ל דבמים הוא דכתיב וכי יתן מים מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא אין לפרש אף יותן בעינן דניחא ליה שיבאו על הזרעים דא"כ מאי איריא שתמדן במי גשמים אפי' תמדן במים יפין נמי איכא נפקותא כגון שנפלו על הזרעים ולא ניחא ליה ועוד דאם כן מאי פריך וכיון דשקיל ורמי להו במנא אחשבינהו וכי בשביל דרמי להו במנא ניחא ליה שיפלו על הזרעים אלא הכי קאמר אף יותן בעינן דניחא ליה דאחשבינהו מעיקרא לצורך איזה דבר אף על גב דבתר הכי כי נפלו על הזרעים לא ניחא ליה כי יותן קרינן ביה וכן איתא בהדיא בפרק קמא דשחיטת חולין דקתני הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח הרי זה בכי יותן ופירש"י ז"ל שם אם נפלו אחר כך על הפירות אפילו לאחר זמן הוכשרו דאחשבינהו להנך משקין להדחת קערה וניחא ליה בהך נפילה ואפילו לא אחשבינהו לצורך הנך פירות כי יותן קרינא ביה דניחא ליה בהך נפילה:

הכי גרסינן בכל הספרים דאמר רבה סוחט אדם אשכול כו' והכי פירש אנן אפילו לכתחילה נמי דלא חמיר קידוש כניסוך דאמר רבה סוחט אדם וכו' ואי ס"ד דקידוש וניסוך שוין הן לגמרי אם כן תיקשי ברייתא דרבי חייא אהא דרבה דאמר מקדשין עליו אפילו לכתחילה והוה מצי למידק מהא דרבה בלא ברייתא דר' חייא אלא דאיצטריך לאתויי הא דתני רבי חייא ולמידק מהא דרבה דכל היכא דגבי ניסוך כשר בדיעבד גבי קידוש אפי' לכתחילה נמי דהשתא דייק שפיר בתר הכי מהא דתניא מפיה ומשוליה לא יביא וכו' ומהא דתניא יין כושי ובורק הלייסטן לא יביא וכו' דאי לאו דדייק מעיקרא דכל היכא דגבי ניסוך כשר בדיעבד גבי קידוש אפילו לכתחילה כשר לא הוה מצי פריך מידי מהנך ברייתות דלמא קידוש חמיר כניסוך:

ואע"ג דעבריה במסננא וכו' ובטור א"ח סימן רע"ב כתב דאין מקדשין על יין מגולה אפי' האידנא דלא קפדינן אגילוי ונראה לפי ששבת בראשית רמז ליום שכולו שבת לעולם הבא כידוע וזה סוד זכור ושמור שמור רמז לשבת בראשית שצריך לשומרו זכור רמז ליום שכולו שבת שצריך האדם לזוכרו בשבת בראשית ולבקש עליו רחמים כמו שיסדו לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת וכיוצא בו והיין שמקדשין עליו רמז הוא לאותו יין המשומר בענביו וזהו דאיתא בפרק ערבי פסחים זכור את יום השבת זכרהו על היין שע"י היין שמקדשין עליו את יום השבת בראשית יש לזכור בשכר יום שכולו שבת שהוא ג"כ יין המשומר בענביו וכיון דיין קידוש לעומת יין העליון הוא ויין העליון מכוסה טמיר וגניז הוא ואין בו גילוי כמו שאמרו עיין לא ראתה אלהים זולתך זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית לכך אין מקדשין על היין מגולה ולפי שבעולם העליון עיקר קבול השכר הוא הריח הטוב שאין הנשמה נהנית אלא מן הריח לכך יין שריחו רע אין מקדשין עליו כיון דיין קדוש רמז לשכר העולם הבא שכולו ריח טוב:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה