אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף צא

דף צ

אלא אם כן עמדו סאתים בסלע פירש שהתבואה נתייקרה על חד תרין לפי שהיו רגילין למכור ד' סאין בסלע כדתנן במס' פאה ומייתי לה בפ"ק אין פוחתין לעני מככר לפונדיון מד' סאין בסלע וכן משמע נמי בסמוך דקאמר אבל מעות ביוקר אפי' עמדו ד' סאין בסלע יוצאין דא"ר יוחנן וכו' וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מלכים שכתב אסור לצאת מא"י לח"ל וכו' אלא אם כן חזק הרעב שם עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין:

אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח שאפי' סאתים בסלע אינו מצוי ליקח בכל זמן כי אם על ידי הדחק דאיכא תרתי יוקר וגם התבואה אינה מצויה אי נמי שאינו מוצא לקנות תבואה כלל קאמר אלא פת מן הפלטר ואמרו חכמים ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלטר כך נראה ליישב מ"ש התוס':

מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו הא דנקט עשה בעז לבניו ולא קאמר עשה אבצן לבניו משום סיפא דמילתא דקאמר איכפל ואוליד חד דמשתין זריז וסיומא דמילתא דרבה בר יצחק הוא והיינו עובד שהולי' בעז מרות ולהכי נקט ברישא דהנך ל' בנים ול' בנות של בועז שנשא רות הוו דאבצן היינו בועז ואשמעינן שישא אדם אשה בזקנותו אע"ג שכבר יש לו בנים הרבה שמא ימותו כמו שנעשה לבועז. והיינו דקאמר כי אידך דרבה דכי היכי דאידך דרבה אשמעינן שישא אדם אשה אע"ג שיש לו בנים הרבה ה"נ קמייתא דרבה אשמעינן הך מילתא דלה"ק אבצן זהו בועז לאשמעינן דאע"ג דבנים הרבה היו לו לאבצן כדמפרש קרא אפילו הכי נשא את רות ומפי' רשב"ם ז"ל משמע דהך דרבה דאמר אבצן זהו בועז אתו לגלויי אאידך דרבה וכתב דאי לא אמר אבצן זהו בועז הוה אמרינן אבצן לא נשא אחרת ובועז נמי מעולם לא היה לו אשה וכולי וקשה דהא בהדיא קאמר מאה ועשרים משתות עשה בועז לבניו אם כן מאידך דרבה נמי שמעינן דאבצן היינו בועז ועוד דאם כן מאי איצטריך למימר כי אידך דרבה בלא אידך דרבה מצי למימר דנפקא מינה דאבצן זה בועז שישא אדם אשה אף על גב שיש לו בנים הרבה שמא ימותו כמו שעשה אבצן דהיינו בועז שנשא את רות אף על גב שהיו לו בנים רבים כדאשכחן מפורש בקרא לפי שהיה חושש שמא ימותו דאפילו אם לא מתו בחייו אכתי שמעינן מיניה שיש לחוש ולישא אשה ונראה דשפיר גרסינן תנא וכולן מתו וכולי ומדברי דרבה הוא:

הכי גרסינן בכל הספרים ת"ר ואכלתם ישן נושן מלמד שכל המיושן מחבירו הוי יפה מחבירו ומדכתיב ישן נושן תרי זימני דרי' לה דמשמע דכל הישן טפי מחבירו עדיף טפי אף על גב דתרווייהו ישנים הן וכן פירש"י ז"ל בפר' בחקתי ואכלתם ישן נושן שיהא ישן הנושן של שלש שנים יפה לאכול משל אשתקד. והא דקאמר דברים שאין דרכן ליישנן מניין ת"ל ישן נושן מכל מקום יש לומר מדשינה קרא ולא כתב או ישן ישן נושן נושן קא דריש ליה וכה"ג אשכחן בריש פרק מרובה דפריך התם האי אם המצא להכי הוא דאתי האי מיבעי' ליה לכדתנא ידו אין לי אלא ידו גגו וחצירו וקרקיפו מניין ת"ל אם המצא תמצא מכל מקום ומשני אם כן לימא קרא או המצא המצא או תמצא תמצא מדשני קרא ש"מ תרתי ובפ' החובל נמי גבי הא דיליף ליתן רפואה במקום נזק קאמר אם כן למיא קרא או רפא רפא או ירפא ירפא מאי ורפא ירפא ש"מ ליתן רפואה במקום נזק ורשב"ם ז"ל הגיה וכתב הכי גרסינן ואכלתם ישן מלמד שכל המיושן וכולי דמשמע הישן יאכלו ויניחו החדש להתיישן ואין הלשון משמע כן דכל המיושן מחבירו משמע דשניהם ישנים אלא דחד מנייהו מיושן טפי ודוחק נמי להגיה הספרים:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה