תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף פח
וחייב להכריע לו טפח פירש רשב"ם ז"ל ונראה בעיני דלפחות מליטרא לא בעינן הכרע טפח דנפיש יותר מדאי הכרע טפח בדבר קל ותימה דמי קתני מתני' ליטרא סתמא קתני וחייב להכריע לו טפח משמע דלעולם צריך להכריע לו טפח ועוד דאי הכל לפי המשקל א"כ בי' ליטרין ביחד ליבעי י' טפחים הכרעה לכך נראה דלעולם חייב להכריע לו טפח בין בעשר ליטרין בין בליטרא בין בחצר ליטרא ואפי' ברביע ליטרא משום דלפי ערך כולהו חד שיעורא נינהו דבי' ליטרין כשרוצה להכריע לו טפח כיון שכפות המאזנים כבדים אי אפשר להכריע טפח אלא אם כן יניח בה הרבה יותר מבכף שנייה כגון שמניח בה יותר משקל י' דינרין אבל כששוקל לו ה' ליטרין כיון שאין הכפות כבדות כל כך הוא מכריע טפח כשאינו מניח בה יותר מבשנייה רק משקה ה' דינרין וכששוקל לו רק ליטרא אחת הוא מכריע טפח בדינר אחד וכשאינו שוקל לו אלא חצי ליטרא הוא מכריע טפח בחצי דינר וכן לעולם כל כמה שהכפות קלות הוא מכריע בדבר קל ודבר זה נראה לעינים הוא ונבחן ונסיון וכן כתבו הפוסקים סתמא דמכריע לו טפח משמע דלעולם מכריע לו טפח וכן משמע לקמן מפי' רשב"ם ז"ל וכיון דבהכרעה טפח אין חילוק בין רב למעט דאף על גב דמכריע טפח לעולם אינו מוסיף אלא כפי ערך דבר מה ששוקל לו אתי שפיר דבגירומין נמי אין חילוק בין רב למעט דלעולם לא יהיב ליה א' ממאה ומהרש"ל כתר נראה בעיני שהגירומין הוא דאורייתא משום הכי לעולם בעי אחד למאה בין רב בין מעט אבל הכרע במשקל וכו' דבריו דחוקים ולא הוצרך לכתוב כן כדפי' אבל קשה אמאי לא נתנו חכמים שיעור לכפות כמה יהיה משקלן דכשהן כבדות ומכריע טפח המוכר מפסיד וכשהן קלות מפסיד הלוקח ונראה כיון דלא יהבו רבנן שיעורא לכפות יכול המוכר לעשותן קלות מאוד כמו שהוא רוצה ואם עשאן כבידות איהו דאפסיד אנפשיה ולא רצו חכמים לחלק בין הכרעה להכרעה אלא לעולם הוא מכריע לו טפח:
אחד מעשרה בליטרא בלח כתב בפירושי רשב"ם זכרונו לברכה דמדאצטריך הכרעת טפח במקום שמכריעין דייק הכי דשיעור אחד מק' משקל מכריע טפח והגירומין במקום הכרעה קיימי ותימא הוא לומר דהכרעת טפח וגירומין חד שיעורא הוא מדקתני בסמוך מניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים שאין שומעין לו וע"כ כשנותן לו גירומין איירי דגירומין דאורייתא נינהו וקתני שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים אלמא דהכרעת טפח הוה משיעור גירומין:
וזה נאמר בהן אלה נראה דתוספות הה"א רמז שהמשקר במדה גורם לה' דברים האמורים בדיין מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ויש לו ה' שמות עול שנוי ומשוקץ חרם תועבה כדפירש"י ז"ל בפרשת קדושים גבי לא תעשו עול במשפט במדה וגומר:
ההוא למעוטי מדות מכרת נראה דלכך דתיב אלה בה"א לומר דליתנהו אלא שלשים ושש כריתות אל"ה לאפוקי מדות דלא: