אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף עה

דף עד

עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן וכו' הסעודה תהיה בעדן גן אלהים שמה יאכלו חכמים הצדיקים לפני האלהים מגופו של לויתן דהיינו בשרו שהוא אור צח אור בהיר יותר מעורו אבל הסוחרים בעלי מעשים טובים אשר החזיקו בלומדי תורה לא יזכו למדריגה הגדולה הזאת לאכול מבשר לויתן לפני האלהים בגן עדן אבל יזכו לאכול ממנו בשוק ירושלים של עולם הבא דהיינו מה שישאירו תלמידים חכמים מסעודתן יחלקו תלמידים חכמים המותר ההוא בין הסוחרים אשר החזיקו בלומדי תורה ויאכלו חלקם בשוק ירושלים של עה"ב והיינו דקאמר והשאר חולקין אותו ועושין בו סחורה בשוק ירושלים לפי שדרך הסוחרים כך הוא לפעמים מקבלין דמי הסחורה מיד על מנת להעמיד הסחורה ללוקח לזמן יריד פלוני ככה הסוחרים שהחזיקו בלומדי תורה והוציאו ממונם בעה"ז על מנת לקבל שכרן בעה"ב עם תלמידים חכמים צריכין ת"ח להעמיד ולהשלים להם סחורתן משכר העה"ב ויחלקו להם ממותר בשר לויתן לכך קאמר ועושין בו סחורה מיהו עיקר הסעודה לתלמידים חכמים דוקא הוא כמו שאמר בהדיא ואין חברים אלא תלמידי חכמים והא דאמרינן המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה מטיל מלאי שאני שעיקר לימודו של ת"ח על ידו הוא והוה ליה כיששכר, וזבולון שעשו שותפות בהדי הדדי לכך אוכלין חלק כחלק אבל מסייע בעלמא לא יזכה לסעודה גופה כי אם אל הנותר ממנה וראיה לדברינו מהא דאיתא בירושלמי דמסכת מגילה אנטונינוס אמר לרבי מוכלוי את מלויתן לעלמא דאתי מדלא קאמר ליה מי אכילנא מלויתן ואמר ליה מוכלני את משמע כדפירשתי דידע הוה אנטונינוס דלא יזכה למדריגה הגדולה הזאת להיות מאוכלי לויתן על הסעודה עצמה דלא יזכו בה אלא תלמידי חכמים העוסקים בתורה ואיהו לאו ת"ח הוה אלא מסייע לתלמידי חכמים הוה כדאיתא בפרק קמא דע"א דעביד לטבריא קלניא והוה משדר ליה לרבי מטרתא דדהבא כל יומא לכך קאמר ליה מוכלני את מלויתן פי' מי תאכילני אתה מן המותר ממה שישאיר מחלקך לעלמא דאתי בשכר מה שאני מסייע לך ללמוד תורה:

אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה כלומר כמה גדולה תהיה אותה בושה דאף על גב דזה צדיק וזה צדיק זה זכה לחופה וזה זכה לחופה אפ"ה מדריגות החופות רחוקות זו מזו כל כך במעלה עד שהאחד נכוה מחופתו של חבירו וזהו בושה גדולה מאד לאפוקי אם היו מדריגות החופות קרובות זו לזו במעלה לא היתה אז הבושה כל כך גדולה אבל השתא אוי לאותה הבושה כיוצא בדבר אתה אומר ונתתה מהודך וכו' דהתם נמי כמה גדולה הבושה דאף על גב דזה נביא ומלך וזה נביא ומלך זה זכה לקרני הוד וזה זכה לקרני הוד אפילו הכי היו מדריגות קרני ההוד רחוקות זו מזו כל כך במעלה עד שזה היה דומה לחמה וזה ללבנה שהוא כיתרון האור מן החושך:

פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה אוי לה לאותה בושה קצת תימא וכי בזו בלבד היה משה גדול מיהושע והלא כמה מעלות טובות היו לו למשה שלא היו ביהושע שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ולא אמרו עליהן אוי לאותה בושה כו' וי"ל דקרני הוד של משה ויהושע עיקר גדול היה להנהיג בהן את ישראל שעל ידי קרני ההוד יכולין לסבול כל אחד ואחד מישראל לפי דעתו לפי שקרני הוד של משה משל ישראל היו מאותן כתרי הוד שנתקשרו להן לישראל בסיני כשהקדימו נעשה לנשמע כדאיתא בפ' רבי עקיבא בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד מישראל קשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע וכיון שחטאו ישראל ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופרקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אמר רבי יוחנן וכולן זכה משה ונטלן דסמיך ליה ומשה יקח את האהל וכתב שם רש"י ז"ל וכן כתבו התוספות שם דשתי כתרים של הוד היו לפיכך כשנטלן משה קרן עור פניו וכיון דמשה נטל מכל אחד מישראל כתרי הוד שלו שהוא אור בהיר אור השכל וזיו דעתו לכך היתה יכולת בידו לסבול כל אחד מישראל ולכוין את דעתו לפי שנשמתו ואור פניו היתה כלולה מכל ישראל ע"י זיו הוד שלהן ולהכי שקול היה משה ככל ישראל. ובזה ניחא מה שצוה הקב"ה למשה שיתן מהודו על יהושע שנאמר ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון וגו' ונתת מהודך עליו ולא האציל עליו מהוד זיו שכינתו אלא משום דברישא דקרא כתיב ויאמר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה ופי' רש"י ז"ל שם אלהי הרוחות למה נאמר אמר לפניו רבש"ע גלוי לפניך דעתו של כל א' וא' ואינן דומין זה לזה מנה עליהן מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו כלומר צריך אתה למנות עליהן איש כמוני היום שיכיר דעת של כל אחד ואחד וינהיגו לפי דעתו לזה השיב לו הקב"ה קח לך את יהושע ונתת מהודך עליו דכיון דקרני הוד שלך מכל ישראל הוא בא ועל ידי כן אתה מכיר דעתו של כל אחד ואחד כשתתן מקרני הוד שלך על יהושע גם הוא ידע ויכיר דעתו של כל אחד ואחד על ידי כן וזהו שאמר הכתוב ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל שעל ידי שיכוין דעתן ישמעו לו. ונראה כי זהו נמי טעם דגבי שבעים זקנים שנתמנו עם משה להנהיג ולשאת במשא העם כתיב וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם לכך האציל עליהם מרוחו של משה לפי שמנהיגן של ישראל צריך שיהא היכולת בידו לכוין דעתו של כל אחד מישראל כמו שאמר משה יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר וכיון דרוחו של משה היתה כלולה מכל ישראל לכך כשהאציל ממנו על הזקנים גם המה ידעו לסבול דעת כל אחד והשתא ניחא מה שאמרו אוי לאותה בושה כו' דכיון דפני משה כפני חמה הוה ופני יהושע כפני לבנה ולא זכה יהושע לקבל כל הוד הכתרים שהיו להן לישראל מהר סיני אלא חלק מהם נמצא שלא היתה היכולת בידו כל כך לכוון דעתו של כל אחד ואחד מישראל כמשה רבו ולא היה ראוי להנהיג את ישראל כמשה רבו לכך אמרו עליו אוי לה לאותה בושה וכלימה:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה