אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף נב

דף נא

הכי גרסינן בספרים ישנים יעשה כפרושן איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן ורשב"ם ז"ל הגיה וכתב הכי גרסינן ואם לאו יעשה פירוש לפירושן כלומר ואם לא מהימן להו ההוא נפקד שהפקדון הוא של אותו פלוני כולי ופירושו תמוה דאם לאו משמע שאם אין הדבר כן כמו שאמר ברישא ולפירושו הא לא נזכר ברישא מידי שהוא מאמין להם לכך נראה דשפיר גרסינן איכא דאמרי יעשה פירוש לפירושן גריס רב אלפס ז"ל ולא פליגי דהא דקתני יעשה כפירושן איירי דמהימן ליה והא דקתני יעשה פירוש לפירושן איירי דלא מהימן ליה אי נמי הא דקתני יעשה כפירושן איירי דאמיד והא דקתני יעשה פירוש לפירושן בדלא אמיד ולהכי מייתי הכא עובדא דרבה בר בר חנה לאשמעינן דהנך תרי לישני מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

ראיה בקיום השטר פי' רשב"ם ז"ל דכיון דקיימוהו ב"ד בדקו השטר וחקרו ועמדו על אמיתת הדבר שכל הכתוב בשטר אמת הוא ופירושו תמוה דדייני קיום אין צריכין לקרות השטר שאין מקיימין אלא חתימות העדים ועוד דבפ' מי שמת גבי הא דתנן הוא אומר שכיב מרע היה וכן אומרים בריא היה דסבירא להו לרבנן המוציא מחבירו עליו הראיה קא בעי ש"ס נמי ראיה במאי וקאמר רב חסדא ורבה בר בר הונא ראיה בקיום השטר והתם לא שייך למימר דהבית דין חקרו ועמדו על הדבר דלא מתנה ש"מ הוה ועוד דמאי קמיבעיא ליה ראיה במאי מאי שנא מכל ראיה שבש"ס דהוי בעדי' כמו המוצי' מחבירו עליו הראיה לכך נראה דשאני הכא כיון דאונות ושטרות יוצאין על שמו אפי' בלא ראיה מוכחא מלתא דשלו הן כמ"ש התוספות דאין סברא להפסיד שטרי דאינשי בטענה בעלמא מה שהאחין טוענין שהן שלהן וכן גבי מתנת שכיב מרע אין סברא להפסיד השטר בטענה בעלמא מה שזה טוען שהיה שכיב מרע לכך קבעי ראיה במאי אי בעינן ראיה בעדים כמו בשאר דוכתי או לא וקאמר רב ששת דהכא סגי ליה אם יכול לקיים השטר פירש דאפילו הלוה מודה לא מהניא הכא דאיהו נמי לא ידע אם שלו הוא אם של האחין לכך צריך לקיים השטר אפי' הלוה מודה מיהו כיון שנתקיים והוה ליה שטרא מעליא סמכינן על מה שכתוב בו שהמעות שלו הן ואין צריך ראיה טפי דלא מפסידינן לשטרא דאינשי משום טענה בעלמא וכן גבי מתנת ש"מ צריך לקיים השטר אע"ג דמודה לוה שכתבו כדאמר לקמן מיהו לאחר שנתקיים הוה ליה שטרא מעליא ולא מפסדינן ליה משום טענה בעלמא שזה טוען שהיה שכיב מרע:

נעל וגדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה נעל היינו שסגר הדלת במנעול הקבוע בו כבר וכן כתבו התו' ולפי זה כל שהוא דקתני מתני' לא קאי אנעל אלא אגדר ופרץ לחודיה קאי דכיון דנעל היינו שסוגר הדלת במנעול לא שייך למימר דנעל כל שהוא דמה נפשך אי נעל נעל לגמרי ואי לא נעל לא נעל מידי דדוקא בגדר ופרץ שייך למימר דגדר או פרץ כל שהוא כדמפרש בש"ס אבל גבי נעל לא שייך למימר הכי והשתא ניחא דשמואל דאתי לפרושי כל שהוא דמתני' דמפרש גדר ופרץ ולא מפרש נמי כל שהוא דנעל דליכא למימר דתרי מנייהו מפרש והוא הדין דנעל צריך ליישב כעין הני כמו שכתבו התוס' והרשב"ם ז"ל דאם כן טפי הוה ליה לפרושי נעל דנקט מתני' ברישא אלא ודאי צריך לומר דכל שהוא דמתני' לא קאי אנעל דלא שייך כל שהוא כדפירש' ורשב"ם ז"ל פי' דנעל היינו שקבע מנעול בדלת לנעול בו דהוי בנין ולפירושו שייך ביה שפיר נעל כל שהוא דפעמים עושין מנעול גדול וחזק ופעמים עושין מנעול קטן ורפוי וא"כ הוה ליה לשמואל לפרושי כמה הוא כל שהוא דנעל דמיתני ברישא לכך נראה דפי' התוספות עיקר וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק קמא מהלכות מכירה ובש"ע סימן קצ"ב כתב בהג"ה והוא הדין אם עשה מנעול לדלת יש אומרים דקנה ודברי הרמב"ם והתוספות מסתברי טפי וכן משמע בהדיא מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ק מהלכות מכירה ובש"ע סי' קצ"ב דכל שהוא דמתניתין לא קאי אנעל שכתב שם כיצד בחזקה מכר לו בית כו' כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא הרי זה קנה ובתר הכי מפרש וכתב כיצד המחזיק בנעילה קנה כגון שמכר בית וכולי כיצד המחזיק בגדירה כל שהוא קנה כגון שהיה שם גדר וכולי פרץ כל שהוא כיצד היתה שם פרצה וכולי הרי דגבי גדר ופרץ נקט לישנא דכל שהוא וגבי נעילה לא כתב כיצד המחזיק בנעילה כל שהוא קנה משמע דסבירא ליה דכל שהוא לא קאי אנעל דלא שייך ביה כל שהוא כדפירשתי:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה