תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף מ
ואין צריך לומר כתבו פירש רשב"ם ז"ל והא דלא כייל ותני להו ולימא מחאה ומודעא וקנין בפני שנים ואין צריך לומר כתובו משום דרבא לאו בחד יומא שמעינהו מרב נחמן אלא כל מילתא שמע באפיה נפשי' וזה נראה דוחק ועוד דבסמוך כתב הרשב"ם ומשום דגבי קיום שטרות קאמר שלשה הוצרך לפרש בכל הנך דדי בשנים משמע דבחד יומא שמעינהו מדנקט לכולהו איידי דקיום שטרות לכך נראה דגבי קנין איצטריך למימר דאין צריך לומר כתובו לאשמעינן דאע"ג דחוב הוא לו ליפות כחו של קונה אפילו הכי כותבין בלא רשותו משום דסתם קנין לכתיבה עומד אבל גבי מחאה ומודעא מילתא דפשיטא היא דאין צריך לומר כתובו כיון דזכותו הוא ולא נקט להו אלא אידי דבעי למימר דבהודאה צריך לומר כתובו קאמר דבמחאה ומודעא אין צריך לומר כתובו אי נמי כמו שכתבו התוספות דאי לאשמעינן בהנך דאף על גב שלא צוה להם לכתוב והם כתבו שצוה כשרה ולא מיחזי כשיקרא ולהכי לא מצי כייל לקנין בהדי מחאה ומודעא כיון דבמחאה ומודעא נקט ליה איידי ובקנין איצטריך ליה לגופיה ולהכי הפסיק בינייהו בהודאה כיון דלא דמיין להדדי והא דלא כלל מחאה ומודעא בהדדי יש לומר משום דבמחאה בפני שנים איצטריך לאשמעינן לאפוקי ממאן דאמר מחאה בפני שלשה אבל מודעא בפני שנים נקט לה איידי דמחאה אי נמי משום דבעי למיתני קיום שטרות בשלשה וכיון דמחאה עיקר ומודעא נקט איידי לא כייל להו:
דאי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה פיר' רשב"ם ז"ל שמא נתנה לאחר כבר וכי האי גונא כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות זכייה שזה מערים כדי לאבד ממון אחרים שיחזור וימכור אחר שיתן וקשה לפי' דאם כן מאי איריא מתנתא טמירתא אפילו מכירה טמירתא נמי לא תיהוי מכירה מהנך טעמי שמא מכר' כבר או שמא יחזור וימכור לכך נראה דכיון דלא יהיב ליה מתנה גלויה ומפורסמת ואומר לעדים כתבו בסתר מסתמ' לא יהיב ליה מרצונו הטוב וכל מתנה שאינה ברצון לאו מתנה היא אבל מכיר' שלא ברצון הוי מכירה: