תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף לט
רב פפא אמר לדידיה לא תימא ליה פי' רשב"ם ז"ל דרב פפא דייק לא תימרו ליה לא אמרינן ליה דמשמע לא אמרי ליה אבל לאחריני אמרי מדלא אמר לא תימרו משמע מפירושו דאי אמר להו לא תימרו מודי רב פפא דלא הוה מחאה ותימה דאם כן אמאי נקט בתר הכי אמר להו לא תיפוק לכו שותא אמרו ליה לא מפקינן שותא כו' ליפלוג בדידיה שאם אמר להו לא תימרו או הם אמרו לא אמרינן לא הוה מחאה לכך נראה דלא תימרו ליה ולא אמרינן ליה אורחא דמלתא נקט דה"ה אם אמר להם לא תימרו או הם אמרו לו לא אמרינן ס"ל לרב פפא דמסתמא לדידיה קאמר כיון דמחאה עליה קאי ולכך נקט בתר הכי לא תיפוק לכו שותא ולא מפקינן שותא דדוקא בכי האי גונא מודי רב פפא דלא הוה מחאה. ובש"ע סימן קמ"ו נקט לישנא דש"ס שכתב ואפילו שאמר לעדים כשמיחה לפניהם אל תאמרו לו וכו' וצ"ל דלו לאו דוקא נקט כדפי':
כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש פי' שאינו מצווה עליו שלא לאומרו אמר לה ולאו אדעתיה:
וצריך למחות בסוף כל שלש כתב הראב"ן ז"ל דכן הלכתא ואף על גב דתהי בה רבי יוחנן תהי ולא פליג וכיון דלא פליג הכי הלכתא ואף על גב דאמר רב כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אינו צריך למחות רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן משמע דסבירא ליה דאין צריך למחות עד עולם קאמר רב וכבר דחו התוספות פירש זה דאם כן הוה ליה למימר ריש לקיש אמר כיון דפליגי ועוד דאם כן אמאי נקט כיון שמחה שנה ראשונה הוה ליה למימר כיון שמחה שנה אחת או פעם אחת שוב אין צריך למחות אלא ודאי הכי קאמר כיון שמחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות שנה שנייה ושלישית: