אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף לג

דף לב

וההוא גברא אמר קריבנא טפי פי' רשב"ם ז"ל ומתוך שלא נודע מי קרוב יותר החזיק אותו האיש בקרע לפי שהיה אלם יותר ועוד נראה דכל כמה דלא אודי ליה היו שניהן חוטפין ואוכלין את פירות הדקל דאודי ליה הוה אמר ליה ליהדר לי כפי מה שאכל:

ואי טעין ואמר לפירות ירדתי כו' וא"ת מאי אירי' משום דלא חציף תיפוק ליה משום דתפיס מידי דהוה אממלטלין שאין עשויין להשאיל ולהשכיר דאי אמר לקוחין הן בידי נאמן והתוספות כתבו דנפקא מינה מהאי טעמא דלא חציף היכא דלא תפיס בהן שהניחן ברשות שאינו שלו ולא משמע כן דמשמע דלא מהימן אלא משום האי טעמא דלא חציף איניש כו' ואי לאו האי טעמא לא הוה מהימן כלל מדאיצטריך לאתויי ראיה אמלתא דר' יהודה ונראה לפרש דודאי אי לאו טעמא דלא חציף לא הוה מהימן לומר לקוחין הן בידי כיון דנטל הפירות מרשות בעלים לפני עדים ולא היו הבעלים שם באותה שעה דבהכי איירי דאם היו שמה הבעלים ולא מחו פשיטא דנאמן אלא כשאין שם הבעלים איירי וכיון דלקטן מרשותן לפני עדים אינו נאמן אי לאו משום דלא חציף דאין אדם נאמן לומר לקוח הוא בידי אלא בחפץ הידע בעדים שהיה של פלוני ואין יודעין היאך בא לידו של זה א"נ ראהו עדים שנטל חפץ מבית פלוני והבעלים היו שם בבית נאמן לומר לקחתיו ממנו אבל ראו העדים שנכנס לרשות חבירו ונטל חפץ משם שלא בפניו אינו נאמן לומר לקוח הוא בידי כמ"ש בהדי' בטור ח"מ סימן צ' ובסי' שס"ד ובש"ע שם וא"כ הכא נמי כיון דהעדים יודעים וראו שלקטן מרשות בעלים ובעלים לא היו שמה באותו שעה כדפירשתי אי לאו דלא חציף לא הוה מהימן והתוס' נראה דסברי דחפץ שאני דלא מצי למימר לקחתיו כבר דלאו אורח ארעא שיאמר אדם לחבירו שיטול בעצמו מביתו חפץ שמכר לו אבל גבי פירות מצי למימר לקחתיו קודם שלקטתי אותן דהמוכר פירות אילנות לחבירו אורחא הוא שיאמר לחבירו שילקוט אותן בעצמו אח"כ ראיתי דברי רב אלפס והרא"ש ז"ל בפ' כל הנשבעין ומשמע שם מדבריהם כמו שפירשתי דאי לאו טעמא דלא חציף איניש לא הוה מהימן כיון דלקטן בעדים מרשות בעלים שלא בפניהם שכתב שם והך מימרא דרב יהודה מיירי בדאיתא לבעל בית התם בשעה שנכנס זה אבל ראוהו שנטלו מרשות חבירו שלא בפניו ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן אלא אפי' לא הטמין כו' ומסתייע הך סברא משמעתת' אחריתי דרב יהודה דאמר רב יהודה האי דנקט מגלא ותובלא ואמר אזיל ואגדריה לדיקלא דפלני' דזבני' ניהליה נאמן דלא חציף איניש למיגד' דיקלא דלאו דיליה מדאיצטריך טעמא משום דלא חציף איניש שמעינן דמידי אחרינא דלית ליה כי האי טעמא לא מהימן עד כאן לשונו משמע כדפי':

אלמא לא חציף איניש דגדר דיקלא דלאו דיליה משום דקאמר בפני עדים איזל ואיגדריה קאמר דלא חציף א"כ ה"נ לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה כיון דראוהו עדים שלקטן דאין אדם עושה מעשה גדול כזה לפני עדים למיקטל דיקל' או למלקט פירי אי לאו שהדקל שלו הוא וגרסי' ואמר אזיל ואיגזריה לדיקל' וכן הוא לקמן וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' טוען והשתא ניחא דקאמר אלמא לא חציף איניש כו' ה"נ לא חציף איניש דתרי מילי נינהו ומדמה לקיטת הפירות לקציצת הדקל דאי לאו דדיליה נינהו לא היה עושה כן לפני עדים אבל אי גרסינן ואיגדריה ואיירי בגדירת תמרי' דהיינו לקיט' פירות א"כ חד מלתא נינהו והוה ליה למימר אם טען נאמר לפירות ירדתי נאמן דאמר רב יהודה האי מאן דנקט מגל' וכו' מהימן דלא חציף איניש למיגזר דיקל' דלאו דיליה ותו לא ומה שכתבו התו' תדע דאמרינן בפ' החובל שורי הרגת נטיעותי קצצת וכו' לאו ראיה היא דהתם שלא בעדי' איירי ושלא בעדים לא שייך למימר דלא חציף איניש מיהו קשה אמאי קאמר האי מאן דנקט מגלא ולא קאמר האי מאן דנקט נגר' כדאמר בפ' כל הנשבעין ולפי מה שפי' הכא לקוץ אילנות חבירו ואמר קניתי ממנו נאמן ולא מחינן בידי' דלא חציף איניש למיגזר דקלא דלאו דיליה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בהדיא וכ"כ בהדיא הראב"ן ז"ל בספרו ובש"ע סימן קל"ו כתב סתמא האומר אלך ואכרות אילנות של פלוני ב"ד מוחין בידו בלא שום מחלוקת והיינו כדעת ר"י וריב"ם זכרונם לברכה ולא ידענא אמאי לא מייתי נמי דברי הרמב"ם זכרונו לברכה וגם הטור וב"י לא הביאו:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה