אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף כד

דף כג

דתני ר' חייא כתבו התוספות בשם מהר"ם דרבא מייתי לה דרוב מצוי הוא דאי אינו מצוי אם כן מאי קמ"ל רבי חנינא כיון דשמעינן לה מדתניא ר' חייא ולפירושו ניחא הא דקאמר ש"ס הדר ביה רבא מההיא דליכא למימר דאדרבא מהך דהכא הדר ביה דאי מעיקרא הוה אמר דשמע מינה מדרבי חייא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ע"כ צריך לומר דס"ל לרבא דר' חנינא אשמעינן דלא תימא רוב מצוי הוא קמ"ל דלאו רוב מצוי הוא וא"כ לבתר הכי כי הדר ביה וקאמר ליה לאבי' רוב ומצוי קאמרת מאי ראיה מייתי מדתני ר' חייא דרוב מצוי הוא דלמא לאו משום דרוב מצוי קאמר ר' חייא דשורפין אלא משום דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב כרבי חנינא דליכא למימר דמייתי ראיה דאי אינו מצוי א"כ מאי קמ"ל רבי חנינא דהא רבא גופיה הוה סבר מעיקרא מקמי דהדר ביה דרבי חנינא אשמעינן דלא תימא רוב מצוי הוא קמ"ל דלאו רוב מצוי הוא אלא ודאי מעיקרא הוה סבר דרוב מצוי הוא והוה מייתי מדר' חייא דמצוי הוא דאי אינו מצוי מאי קמ"ל רבי חנינא ולא אסיק אדעתיה מעיקרא דאשמעינן דלאו רוב מצוי הוא ובתר הכי הדר ביה דהוה סבר דלאו מצוי הוא ור' חנינא אתי לאשמעינן דלאו מצוי הוא. מיהו פי' מהר"מ אין נראה דהא דמאי קמ"ל ר' חנינא טפי מברייתא דר' חייא לאו קושיא היא כלל דאיכא למימר דרבי חנינא לא ידע ברייתא דר' חייא דהא בכמה דוכתי מייתי ש"ס סייעתא לאמוראי מברייתא דקאמר תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל ולא קשיא לן מאי קא משמע לן טפי מברייתא משום דאינהו לא הוו ידעי ברייתא ולכך נראה דלא גרסינן דתני ר' חייא אלא תני רבי חייא והא דקאמר הדר ביה רבא מההיא יש לומר דאיפכא ליכא למימר דאי הוה סבר מעיקרא דלאו מצוי הוא לא הוה ליה למימר בתר הכי לאביי לישנא דרוב ומצוי קאמרת בתמיה כאלו הוא פשוט דמצוי כיון דאיהו גופיה הוה סבר מעיקרא דלאו מצוי הוא אלא הכי הוה ליה למימר שאני התם דרוב מצוי הוא:

לימא רבא לית ליה דר' חנינא אין לפרש ש"ס קא מיבעיא ליה מי איכא למידק מהך עובדא דרבא דלית הלכתא כרבי חנינא בהנך תרתי לימא קמייתא דבעי ש"ס מי איכא למשמע מנייהו דהלכתא כר' חנינא או לית הלכתא כוותיה דקיימא לן הלכה כרב באיסורי דמהא דרבא ודאי ליכא למידק הכי כיון דרבא אית ליה לעיל הא דרבי חנינא לכך צ"ל דש"ס פריך הא דרבא אדרבא דלעיל כמ"ש התוספות:

ותיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש דפריך לה בתר מלתא דעולא משמע דדוקא אטעמיה דעולא פריך משום דאי לאו הא דעולא איכא למימר דהא דקתני מתני' מרחיקין את האילן מן העיר מן המגרש קאמר דמגרש שייך לעיר ובכלל עיר הוא אבל השתא דמפרש טעמא משום נוי העיר א"כ ע"כ מן העיר ממש קאמר דליכא למימר מן המגרש דהא אלף אמה מגרש גופיה משום נוי העיר עבדינן ליה כדפירש"י ז"ל אלמא דבהכי סגי ולמה לן למיעבד נוי טפי מהכי לכך פריך ותיפוק ליה כו':

ולימא להו הבו לי ברישא דכיון דגבי בור קתני דאם האילן קדם לא יקוץ אלמא שורת הדין הוא כיון דסמך בהיתר דלא יקוץ אלא דגבי עיר הזקיקוהו חכמים למיקץ וליטול דמים לפנים משורת הדין משום הזיקא דרבים וכיון דבעל האילן כמוחז' דמי לכך פריך לימא להו הבו לי מיהא ברישא והדר איקוץ:

היכי דמי גורן שאינו קבוע א' רבי יוסי וכו' אין לפרש דאשנויא דאביי קאי דהא רבי יוסי בר חנינא קדים ליה טובא לאביי אלא אמתני' קאי וא"ת ואמאי קבעי ה"ד גורן שאינו קבוע דלא איירי מיניה מתני' הוה ליה למימר היכי דמי גורן קבוע והל"ל כל שהוא זורע ברחת וי"ל דסלקא דעתך דגורן קבוע דמתני' היינו כשעומד שם בקביעות ואין מקלקלין אותו לכך בעי ה"ד גורן שאינו קבוע כלומר היכי משכחת לה גורן שאינו עומד בקביעות דאין מקלקלין שום גורן וכל גורן קבוע הוא:

אלא לאביי קשיא קשיא אבל תיובתא לא הוה דברייתא שאני דמפרש שיעורא בהדיא דקתני כך מרחיקין מדלועיו כו' חמשים אמה כדי שלא יזיק לכך ניחא דכדי שלא יזיק טעמא הוא אבל מתני' דקתני ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומנירו ולא קתני שיעורא בכמה הוה מסתבר למימר דכדי שלא יזיק שיעורא הוא מיהו קושיא הוה דכיון דכדי שלא יזיק דברייתא טעמא הוא מסתמא מתני' נמי טעמא קתני והא דלא קתני שיעורא משום דאשיעורא דרישא סמיך והא דנקט לה שיעורא תרתי זימני משום דנקט לה גבי הזיקא דרבי' וגבי הזיקא דיחיד:

בשלמא ממקשאיו כו' אלא מנירו אמאי קצת תימא אמאי פריך אברייתא ולא פריך הכי אמתני' דקתני נמי ומרחיק מנירו ובספר רב אלפס והרא"ש ז"ל גרסינן ומרחיק מנטיעותיו של חבירו ומניחו ויש לפרש דהכי קאמר ומרחיק את הגורן מנטיעותיו של חבירו ומניחו ומעמידו שם ולא איירי מתני' מנירו מידי:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה