תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף כא
ומכניסין אותו כבן שש עשרה כבן שבע עשרה שלא רצו להכניס קטנים כבן שש כבן שבע מפני סכנת דרכים לכך תיקן יהושע להושיב בכל עיר ועיר ואז היו מכניסין כבן שש כבן שבע:
כבן שש בבריא כבן שבע בכחוש וכתבו התוספות והא דתנן בן חמש שנים למקרא בבריא לגמרי וקשה כיון דאיכא תרי גווני בריא איכא נמי תרי גווני כחוש דהיינו כחוש לגמרי ועוד דכמה גווני בריא וכחוש נינהו ואמאי לא קבעו חכמים אלא שלשה זמנים הללו לכך נראה דבן שש קרוי כל שנה ששית ובן שבע קרוי כל שנה שביעית כמו שה תמים בן שנה שכל שנתו הראשונה קרוי בן שנה והא דתנן בן חמש שנים למקרא איירי שכבר עברו עליו חמש שנים והיינו בן שש וליכא אלא חד גוונא בריא וחד גוונא כחוש וכן משמע בטור י"ד סימן רמ"ה שכתב מכניסין התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע כל אחד כפי כחו ולא הזכיר בן חמש וכ"כ בב"י שם:
דינא הוא דמעכב עלויה משמע בהדיא דהך מילתא לא דמי לעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דהתם לא הוי אלא רשע ואינו יכול להוציא ממנו בדין והכא קאמר דמעכב עליה מדינא ורבן שמעון בן גמליאל דבסמוך נמי קאמר אף לשכניו כופיהו שכופה אותו בדין וטעמא דמלתא מפרש ש"ס דאמר ליה קא פסקת לחיותי דמחייתו תליא בהן ריחיא אבל התם אין מחייתו תלויה בחררה זו והא דקאמר לימא מסייע ליה משום דהתם נמי מסתמא מרחיקין מדינא קאמר ומעכב עלויה כיון דצייד נמי אומנותו ומחייתו בכך הוא כמו שכתבו התוספות בשנויא בתרא ועוד דהכא אומנותו בכך. אבל בתירוץ ראשון כתבו התוספות דטעמא משום דבכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו משמע אף על גב דאין מחייתו בכך מכל מקום כיון שיוכל לפרוס מצודתו במקום אחר צריך להרחיק כמו עני המהפך בחררה דהוי רשע כיון שמוצא להשתכר במקום אחר ולפי זה משמע קצת שאם לא הרחיק לא הוי אלא רשע אבל אינו מעכב עליו וקשה דאם כן מא' סייעתא הוא רב הונא דינא דמעכב קאמר לכך נראה דשינויא בתרא עיקר:
וכמה אמר רבה כולי נראה דאיצטריך לאתויי הא דרבה דלא תימא מלא ריצת הדג שיעור קטן הוא וא"כ איכא למימר דשאני התם דלא חסר מידי אם ירחיק מצודתו קצת ממנו ויצוד שמה ורב הונא אשמעי' דמעכב עליה אף ע"ג דחסר ונדחה לגמרי לכך מייתי הא דרבה דצריך להרחיק פרסה נמצא דחסר דאפשר שעל ידי טורח הליכת פרסה ימנע ולא יצוד כלל:
פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי. מצי מעכב וכולי ואם תאמר מאי פשיטא לי' ומאי קא משמע לן דהא רבנן בהדיא קאמרי דבר מתא אבר מתא מעכב דקתני כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט כולי והיינו ממקום אחר כדפירש רש"י וכן הא דבר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב רבנן בהדיא קאמרי הכי דקתני ולשכנו אינו כופהו ויש לומר משום דאיכא למימר דהא דקתני ולשכינו אינו כופיהו היינו לשכינו הדר במבוי אחרינא אינו כופיהו לירד שם לאותו אומנות אבל בר מבואה אבר מבואה דנפשיה מצי מעכב לכך קאמר דפשיטא ליה דבר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב דלשכינו דקתני היינו בר מבוא' דנפשי'. וכן הא דקתני כופין בני מבוי זה את זה שלא להושי' ביניהן לא חייט כולי איכא למימר דדוקא באותו מבוי שיש שם בני אותו אומנות קאמר אבל לעכב עליו כל העיר לא לכך קאמר דפשיטא דבר מתא אבר מתא מעכב כלומר מעכב עליו כל העיר דלהכי נקט בר מתא דמשמע אחד מבני העיר אע"ג שאין במבוי שלו מבני אותו אומנות מיהו תימה לומר כן דכיון דאין במבוי שלו מבני אותו אומנות למה יעכב עליו מאי איכפת ליה אם ידור שם ועוד תימא כיון דמצי לעכב עליו כל העיר צריך לומר דמזיק לבני אותו אומנות אף ע"ג שאינו דר במבוי שלהם ואם כן רב הונא דאית ליה דבר מבוי מעכב אבר מבוי משום דפסיק לחיותיה אמאי נקט ואתי בר מבואה חבריה קמוקי גביה הא אפי' מוקי לה במבואה אחרינא נמי מעכב כיון דהתם נמי פסיק לחיותא והכי איבעי ליה למימר האי בר מתא דאוקי ריחיא ואתא בר מתא חברי' קמוקי אפי' במבוי אחרינא דינא הוא דמעכב,. ועוד תימה דבסמוך קאמר ומודה רב הונא בריה דרב יהושע ברוכלין כולי הוה ליה למימר ומודו רבנן ורבן שמעון בן גמליאל ברוכלין דהא בלאו מלתא כרב הונא בריה דרב יהושע אית להו בהדיא דכופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן אחד מבעלי אומנות הבא ממקום אחר והוה ליה למימר דברוכלין מודו דבשלמא רב יוסף דקאמר ומודה רב הונא במקרי דרדקי ניחא משום דרב הונא טעמא דנפשי' קאמר אבל רב הונא בריה דרב יהושע דקא מפרש מילתא דרבנן לא שייך למימר דאיהו מודה. ועוד דרש"י ז"ל פירש דלשכנו דקאמר היינו שהוא דר באותו מבוי או באותה העיר ולא משמע כן דשכן בכל מקום הוה מי שביתו סמוך לו לבית חבירו ועוד דקאמר כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן לא חייט כו' ולפירש רש"י ז"ל דחייט הבא ממקום אחר קאמר עיקר חסר דהוה ליה למימר כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהן לא חייט כולי הבא ממקום אחר. על כן נראה דלא שייך למימר דפסיק לחיותא אלא היכא דנפשה שכינו ממש דקא מוקי ליה גביה כדנקט רב הונא וברייתא נמי קאמר עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו משמע דלא פסיק לחיותיה אלא כשעושה בצדו והכי פירש דהך ברייתא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט כולי לאו בחייט ובורסקי הבא ממקום אחר דוקא קאמר אלא אפי' אם הוא מבני אותו המבוי כופין אותו שלא יהיה לא חייט ולא בורסקי ולא אחד מבעלי אומנות וטעמא דמילתא משום הנכנסין והיוצאין. ולשכנו פי' אבל אם כבר יש באותו מבוי אחד מבעלי אומנות כגון שאין בני מבוי מקפידין בנכנסין ויוצאין ורוצה אחד להיות שכינו לשכור בית סמוך לביתו לירד לאותו אומנות אינו כופיהו ולא מצי למימר ליה דקא פסקת לחיותי ורבן שמעון בן גמליאל אית ליה דמצי למימר ליה הכי וקאמר רב הונא בריה דרב יהושע דאף על גב דאית להו לרבנן דלשכינו אינו כופיהו מכל מקום הבא ממקום אחר ורוצה לשכור לו בית אצל ביתו של זה להיות שכינו ולירד לאותו אומנות מצי לעכב וזה שאמר פשיטא לי דבר מתא אבר מתא אחריתי כולי ואי שייך אכרגא דהכא הרי הוא כבני אותה העיר וכיון שאין לו מבוי מיוחדת יכו' לשכור לו בית סמוך לביתו של זה להיות שכינו ולירד לאומנותו בר מבואה אבר מבואה דנפשיה אף על גב דהשתא דר רחוק ממנו פשיטא דלא מצי מעכב עליו מלשכור לו בית סמוך לו ולירד לאומנותו בעי רב הונא בריה דרב יהושע בר מבואה אחרינא מאי מי הוה כבר מתא אחריתי כיון דדר במבוי אחרת ואף ע"ג דשייך בכרגא דהכא מכל מקום כיון דאית ליה מבוי מיוחדת שהוא דר שם לית ליה רשותא להיות שכינו של זה או לא וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ששי מה"ש שכתב כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסי ולא אחד מבעלי אומניות היה שם במבוי אומן ולא מיחו בו או שהיתה שם מרחץ או חנות או רחים ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו אינו יכול למונעו ולומר לו אתה פוסק חיי כו'. אבל גר ממדינה אחרת שבא לעשות חנותו בצד חנותו של זה יש להן למונעו ואם נותן עמהן מנת המלך אינו יכול למנעו ובשלחן ערוך סימן קנ"ו העתיק לשון הרמב"ם זכרונו לברכה דמשמע מדבריו דאם נותן מס אף על גב שהוא גר יכול להעמיד חנות בצד חנותו של זה ובהג"ה כתב שם ורבים האומרים דאפי' הכי אין לו רשות ליכנס למבוי שיש שם בני אומנתו הואיל והוא מעיר אחרת אבל במבוי אחר אינו יכול למחות בו הואיל ונותן מס ודברי הרמב"ם זכרונו לברכה עיקר. ולפי מה שפירש' צריך לומר דכל שיש כבר במבוי זו נכנסין ויוצאין לרחים או לחנות הראשון אינו יכול לעכב על השני דסברא נכונה היא והיינו נמי טעמא דברייתא דקתני עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו והתוספות כתבו לעיל דהתם בחצר אחרת שרי ולא משמע הכי מדקתני בצד חנותו בצד מרחצו משמע שעושה בצידו ממש ועוד דזיל בתר טעמא דקתני מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך כו' דלפי טעם זה אפילו באותו חצר נמי שרי: