תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור
דף י
כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת כוכבים לפי שהצדקה הוא קבלת עול מלכות שמים וכן כל ההפרשות שחייב האדם להפריש מנכסיו כגון לקט שכחה ופאה ביכורים תרומות ומעשרות שמיטות ויובלות טעם כולן הוא כדי שידע האדם ויעלה על לבו כי לה' הארץ ומלואה וכל מה שיש לו אינו שלו ויקבל עליו עול מלכות שמים וכל מי שאינו עושה כן ואומר בלבו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה הרי הוא פורק עול לכך כתיב גביה פן יהיה דבר עם לבבך בליעל פירוש בלי עול לכך הוי כעובד כוכבים שכל העובד עבודת כוכבים הוא פורק עול ולכך כתיב יצאו אנשי בני בליעל בלי עול כדפירש רש"י ז"ל
כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה שלום גדול וכו' משום דבבראשית רבה קאמר בשעה שבא הקדוש ברוך הוא לבראת את האדם נעשו מלאכי השרת כיתות כו' חסד אמר יברא שהוא גומל חסדים ואמת אמר אל יברא שכולו שקרים צדק אמר יברא שהוא עושה צדקות ושלום אמר אל יברא דכוליה קטטה מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל את האמת והשליכו לארץ וכו' הרי שעל ידי צדקה וחסד שהאדם עושה בעולם הזה לא השגיח הקדוש ברוך הוא בכת שלום נמצא בשעה שאין ישראל עושים צדקה וחסד יש מקום תלונה לכת שלום על בריאת האדם וכביכול כאלו אין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים לכך קאמר כל צדקה וחסד שישראל עושין שלום גדול כו' דאין לכת שלום מקום תלונה ופרקליטין גדולים דלכת צדיק וחסד נעשו מליצי יושר אפשר דאפילו כת שלום מליץ יושר כיון דעל ידי הצדקה וחסד נמשך השלום שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום
לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות לפי שגם הצדקה כאוצר דמיא כדאמר לקמן אבותי גנזו אוצרות למטה ואני גנזתי אוצרות למעלה מה אוצר זה שמור לבעליו לעת צורך גדול כך זכות הצדקה שמור לו לאדם לעולם הבא
אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינה של גהינם ולא מצי למימר דחדא אתי למיתה טבעית דהא סוף סוף ימות ולשון הצלה משמע שמצלת לגמרי מיהו קשה דלעיל קאמר ומיתה קשה מכלם וכתיב וצדקה תציל ממות משמע דצדקה מצלת ממיתה טבעית דהא מיתה קשה מכולם במיתה טבעית איירי ולכאורה נראה דכל מי שאינו ממלא שנותיו או מת במהירות מיתה משונה קרי לה דאמרינן בפרק ואלו מגלחין מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו מיתה דחופה שני ימים דחויה שלשה גערה ארבעה נזופה חמשה מיתת כל אדם מת בחמשים זו היא מיתת כרת בחמשים ושתים וכו' ששים זו היא מיתת כל אדם משמע דמיתה טבעית שמתים בה כל אדם לא הוה בפחות מששים שנה ובפחות מחמשה ימים אבל שאר כל המיתות מיתות משונות נינהו שנשתנה מיתתו ממיתת שאר כל אדם והשתא הא דקאמר ומיתה קשה מכולם היינו כשהיא משונה דהיינו שאינו ממלא ימיו ושנותיו אבל מיתה טבעית לאו קשה היא כיון דטבע בריאת העולם כך הוא ודור הולך ודור בא ואדרבה מיתת הצדיק כשהיא בזמנה טובה היא לו שעולה למדרגה יותר גדולה אחרי מותו ואמרינן גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן אבל קשה דבפרק מי שהחשיך קאמר נפק שמואל ודרש וצדקה תציל ממות ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה וכן דרש רבי עקיבא התם משמע דמי שאינו ממלא שנותיו לאו בכלל מיתה משונה הוא ועוד דסתם מיתה משונה משמע דהיינו שמת במיתה חטופה או על ידי חיה ונחש לכך נראה דפליגי שמואל ורבי עקיבא ורבי יהודה דהכא אית לה דקרא דוצדקה תציל ממות ממיתה עצמה נמי קאמר שמצלת ונותנת חיים ורבי יוחנן לא ניחא ליה לאוקמי קרא במיתה עצמה דלשון הצלה משמע ליה שמצלת לגמרי
הרוגי שלטון אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן שכל העומד במחיצתן נכוה כדאמרינן בפרק הספינה שצדיק קטן נכוה מחופת צדיק הגדול ממנו והיינו נמי הא דאמרינן מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד