אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף ט

דף ח

שבת נותנין לו מזון ג' סעודות הרמב"ם ז"ל בפרק שביעי מהלכות מתנות עניים כתב ואם שבת נותנין לו מזון שלש סעודות שמן וקטנית ודג וירק והכי איתא בהדיא בתוספתא דפיאה ולפי זה יש לתמוה על מה שכתבו התוספות שבת נותנין לו מזון שלש סעודות פירוש בשבת בצהרים אותן שתי סעודות שנתן לו אתמול בערב שבת אבל ליל שבת ושבת שחרית ושלש סעודות שנותנין לו בשבת יאכל אחת בשבת בסעודה שלישית ואחת למוצאי שבת ושלישית למחר בדרך כו' דאם כן בליל שבת ובשבת שחרית אינו אוכל אלא פת חריבה בלבד ובמוצאי שבת ולמחרתו ביום ראשון הוא אוכל שמן וקטנית דג וירק בהדי פת ואין זה סברא כלל דודאי לצורך סעודות שבת נותנין דג וירק וגם לישנא דנותנין לו מזון שלש סעודות משמע דלצורך מצות שלש סעודות דשבת נותן לו אותן מדלא קתני שבת נותנין לו ככר ומחצה דומיא דרישא דקתני ככר לכך נראה דקודם הכנסת שבת נותנין לו מזון שלש סעודות ושמן וקטנית ודג וירק שיאכלם בליל שבת ובשבת שחרית ובסעודה שלישית ואותן שתי סעודות שנתנו לו בערב שבת יאכל אחת במוצאי שבת ואחת ישאר לו למחר בדרך שלא ילך ריקן וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק כל כתבי בשם ר"י ז"ל שיש בידו חמשה סעודות בתחילת שבת

אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפא כו' לפי שאינו דומה הנותן מנה לצדקה פרוטה פרוטה לנותן מנה לצדקה בבת אחת דלא קפיד איניש כולי האי כשנותן אחת אחת ואשמעינן הכתוב דמצטרפות כאלו נתנן בבת אחת ועוד נראה לפי שהקב"ה זורע צדקות הוא שהנותן מנה לצדקה מעלה עליו כאלו היא עושה פירות בכל שנה ושנה ומשלם לאדם שכרו בעולם הבא הקרן והפירות פירות פירותיהן לפי רוב השנים וטעמא דמלתא משום דהנותן מנה לצדקה אלו לא נתנה היה יכול להרויח ולהשתכר בה בפרקמטיא או ברבית ועשתה פירות בכל שנה ושנה לכך שורת הדין הוא שהקב"ה זורע ומשלם קרן ופירות והך טעמא לא שייך אלא בנותן מנה או חצי מנה בבת אחת כדפרישית דיכול אדם לעשות סחורה או הלואה במנה וכן בחצי מנה אבל בנותן פרוטה פרוטה לא שייך האי טעמא דאין אדם משתכר בסחורה ובהלואה בפרוטה אחת והוה אמינא דאין הקדוש ברוך הוא זורעה ולא יקבל אלא שכר הקרן שנתן בלבד אשמעינן הכתוב שהקב"ה מצרף הפרוטות להדדי וכשהן עולין לחשבון גדול זורען נמי ומהאי טעמא דאלו בעי היה קובץ הפרוטות על יד והוה מרויח בהן

ואלא שרץ דמטמא אדם מנא לן ואם תאמר מאי אולמיה דשרץ טפי ממצורע בימי סיפורו דלמא בשרץ ושכבת זרע נמי קמיבעיא ליה וחדא מינייהו נקט יש לומר דהכי קאמר ליה כיון דפשיטא לך דמצורע בימי סיפורו מטמא אדם על כרחך אמתניתין דכלים קסמכת דתנן התם אבות הטמאות השרץ ושכבת זרע ונבלה וטמא מת ומצורע כו' וא"כ טפי הוה לך למיבעי מניין לשרץ או שכבת זרע דמטמא אדם דמיתני ברישא

ואלו העושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף לפי שהאף וחמה רוגז ותוקף הדין הוא והרחמנות משכך הרוגז כמ"ש ברוגז רחם תזכור לכך כשהאדם עושה צדקה ומרחם על חבירו למטה גם הקדוש ברוך הוא מעורר רחמנותו למעלה ולהכי הצדקה כופה את האף ודוקא כשעושה צדקה כתקנה בסתר ובצנעה שלא לשם יוהרא וכיון דצדקה דוקא כופה אף וחמה נראה דהיינו הא דאיתא במדרש איכה רבה ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר מהו ויאמר ויאמר הקדוש ברוך הוא אמר למלאך והמלאך לכרוב אמר ליה אף על פי שגזר עלי הקדוש ברוך הוא אני אין לי רשות ליכנוס למחיצתך אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים משלך שלא אכוה מיד וישא ויתן אל האיש לבוש הבדים אמר רבי יהושע ששה שנים הוו אותן גחלים עמומות בידו של גבריאל סבור שישראל עושין תשובה כיון שלא עשו בקש לזורקן ולקעקע ביצתן אמר ליה הקדוש ברוך הוא גבריאל גבריאל להונך להונך יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו ע"כ לכאורה קשה והא גבריאל שר של אש הוא כדאיתא בפרק ערבי פסחים ואם כן הוה ליה ליטול הגחלים משלו ואמאי אמר אין לי רשות ליכנוס למחיצתך ושמא י"ל משום דבשעת החורבן ניטלה ממשלת האש מגבריאל כדאיתא באיכה רבה חלל ממלכה ושריה אלו שרים של מעלה דחד אמר אנא מקיף חומה דנורא כו' מה עשה הקדוש ברוך הוא דעל נורא עביד לפרזלא וכשהיו מזכירין למטה שר פלן אמר ליה לית בחילי ועוד דתימה הוא לומר שהיו גחלים ממש ואמאי היו במספר שנים לא פחות או יותר ועוד תימה אמאי נסתלק מהן תוקף הדין על ידי זכות קצת בני אדם שעשו צדקה כדאמר ליה יש בהן בני אדם שעושין צדקה והלא כרך גדול של ירושלים מסתמא היו בה קצתן שעסקו בתורה והניחו תפילין וציצית ושאר מצות אמאי לא נסתלק תוקף הדין על ידיהן ונראה לפרש דאותן שני גחלים הן הן אף וחמה דהכי אשכחן דנחרב ירושלים על ידיהן שכך אמר דניאל בתפילתו ישב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים וכתיב הנה אפי וחמתי ניתכת אל העיר הזאת ועוד הרבה כיוצא באלו והן נקראים גחלים שבוערין כגחלים וכתיב עלה עשן באפו גחלים בערו ממנו משמע דעל ידי האף גחלים בוערים נופלים ועוד ראייה דאף וחמה קרויין גחלים לפי שמשכנותם והולדתם מנהר דינור הנמשך מזיעת חיות הקדש שטוענין את הכסא כדאיתא בפרק אין דורשין מהיכן נגיד מזיעתן של חיות הקדש ולהיכן שפיך על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה שערת ה' חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול לא ישוב אף ה' וגו' הרי שהזכיר בהך קרא חמה ואף משמע דיוצאין מנהר דינור וידוע כי נהר זה נהר גחל איקרי כמו שכתב הפייט נהר גחל אש יוחל ובקדושה דראש השנה וחיות בוערות מראיהן כגחלי אש משליכים בכנפיהם גחלי להבות אש נפזרות למקום רשעים באש וכתיב נמי ימוטו עליהם גחלים באש יפילם וביחזקאל כתיב וירומו הכרובים היא החיה אשר ראיתי בנהר כבר משמע דחיות נמי כרובים איקרו והיינו דאמר ליה הקדוש ברוך הוא למלאך שיטול שני גחלים מבינות לכרובים פירש שיטול האף וחמה היוצאים מנהר דינור היוצא מן החיות דהיינו כרובים ולהכי לא היה רשות לגבריאל ליכנס לשם שהכרובים יתירים במעלה הן ואין לו רשות ליכנס ביניהן והיינו דאמר ליה תן לי שני גחלים משלך כלומר אף על פי שאני שר של אש אפילו הכי משלך בעינא דהיינו אף וחמה וכיון דאלו שני גחלים אף וחמה הוו לכך אמר ליה הקדוש ברוך הוא לגבריאל להונך יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו לפי שאלו המחבלים אין נכפפין אלא ע"י הצדקה שעושין בסתר כדאמרינן הכא ולכך קאמר יש בהן בני אדם שעושין צדקה אלו עם אלו רמז לצדקה שעושין בסתר שאין שום אדם יודע בה כי אם הנותן והמקבל וזהו אלו עם אלו והיינו דמייתי ראיה מדכתיב וירא לכרובים תבנית יד אדם תחת כנפיהם רמז על היד העושה צדקה בסתר תחת כנף הבגד כמ"ש הכתוב ושוחד בחיק אי נמי לפי שהם משליכים הגחלים בכנפיהם כמו שאמר הפייט לכך נקט תחת כנפיהם לאשמעינן דחוזק הדין נסתלק על ידי תבנית יד של צדקה שנראית במקום ההוא ונראה דלהכי במהפכת סדום כתיב אשר הפך ה' באפו ובחמתו לפי שחטאו בצדקה שנאמר יד עני ואביון לא החזיקה ואמרו חז"ל הכצעקתה צעקת ריבה אחת שנתנה מזון לעני בסתר לכך נתגברו עליה אף וחמה ונהפכו על ידיהן והיינו דאמר אברהם האף תספה צדיק עם רשע ופירש"י ז"ל האף ישיאך כו' לפי שענשו באף לכך אמר האף ישיאך כל כך וכיון דאותן שני גחלים אף וחמה הוו ניחא הא דנקט במדרש בקש לזורקן ולקעקע ביצתן ולא קאמר לעקור ביצתן לפי שכח האף וחמה גדול ועוקר דבר עם היסוד שנאמר כי אש קדחה באפי ותיקד סיפא דקרא ותלהט מוסדי הרים לפיכך ירושלים שנחרבה על ידיהן נעקרה עם יסודותיה שנאמר כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה אלא שעלה על דעת גבריאל מתחילה לשרש היסודות לגמרי שלא ישאר בהן כלום והיינו דקאמר לקעקע ביצתן קעקע הוא מן התיבות הכפולות רמז על עקירת שורש היסוד כמו אבד תאבדון את כל המקומות וגער בו הקדוש ברוך הוא ואמר לו להונך שלא ישרש היסודות אלא ישאר מעט ולהכי אשכחן בחורבן ראשון שנשתיירו חומות ירושלים חתיכות פרוצות אוכלו באש דגבי נחמיה כתיב ואצא בשער הגיא ואהי שובר בחומות ירושלים אשר המה פרוצים ועריה אוכלו באש וגם נשארו קצתן בירושלים ולא נשתרשו לגמרי כדאשכחן בספר ירמיה ונראה דהה"ד לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדום היינו לפי שסדום ועמורה נשתרשו היסודות לגמרי כדפירש"י ויהפוך את הערים ארבעתן על סלע אחת יושבות ונהפך מלמעלה למטה ולא נשאר מהן כלום ואמר הכתוב לולי ה' צבאות הותיר לנו שריד כמעט לולי שגער בו גבריאל לשייר מעט מן היסודות כסדום היינו וגו' היינו שוין לסדום ועמורה שיחרבו היסודות לגמרי ולהכי נקט לולי ה' צבאות לפי שנקרא צבאות על שם שהוא אות בצבא שלו פירש ניכר וממשלתו עליהם וגם עתה הראה גדולתו ואות שלו שגער בו בגבריאל שיניח אפו קצת אבל חורבן שני שהיה על ידי עובדי כוכבים ומזלות היה גדול מן הראשון שנחרב אז היסוד לגמרי שנהרגו ולא נשארו בה כלום לכך כתיב זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה עד היסוד בה כמו עם היסוד כמו מגדיש ועד קמה ועד כרם זית ולכך אמרו ערו ערו כפלו לשונם רמז על עקירת שורש היסוד לגמרי כמו אבד תאבדון את כל המקומות וכוונת עובדי כוכבים היה שלא ישאר שום רושם מירושלים לא יזכר ולא יפקד ואמרו בלבם שאם לא ישאר בה שום רושם לא תפקד ולא נתפלל עליה לא תבנה עוד ותשאר צור על מלאה וטעם הולדת אף וחמה מזיעתן של החיות נראה משום דאף על גב דכתיב אם חטאת מה תפעל בו ואם צדקת מה תתן לו אפילו הכי מרוב חיבתן של ישראל לפני הקדוש ברוך הוא נקשר בהן כביכול לכך כשחוטאין מתישין כח של מעלה כביכול שנאמר צור ילדך תשי וכשעושין רצונו מוסיפין כח שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' ומרכבה העליונה קיימת על ידיהן שנאמר רוכב שמים בעזרך וז"ל הזוהר פרשת תרומה רזא דא אוליפנא דכורסייא קדישא לא מתקן לעילא אלא מגו תיקונתא דבני עלמא כד אינון זכאין כו' ולהכי ארבע חיות הנושאות את הכסא אף על גב ונראות נושאות והם נשואות עם כסא כמו שכתב הפייט אפילו הכי הואיל וחביבין ישראל לפניו ומקושרין בו על ידי חטאן נעשה הקדוש ברוך הוא כביכול תש כח ודומה עליו המרכבה למשא כאלו היה כבד ממנו לישא את כסאו ומרכבתו ולכך צריכין אז החיות לישא עליהן כובד הכסא כביכול ומפני טורח המשא יוצא מהן זיעת אש גיהנם אף וחמה הנופל על ראש רשעים נמצא כי הנהר נמשך מן החיות בשביל החוטאים לכך נופלין בשחת עשו הה"ד היו עלי לטורח נלאתי נשא

מאי דכתיב ויהיו מוכשלים לפניך כו' בפרק קמא דבבא קמא כתבו התוספות דיליף הכי מדכתיב לפניך דהיינו צדקה שנאמר והלך לפניך צדקך ועוד נראה דדריש הכי מדכתיב בעת אפך עשה בהם כלומר שלא תועיל צדקתם לכוף את האף אפילו הצדקה שעושין לפניך פי' בסתר

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה