אור ברסלב

תורת חיים על בבא בתרא· רבי אברהם חיים שור

דף טו

דף יד

הכי גרסינן ע"כ הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ופירש"י ז"ל בפרק הקומץ הקב"ה אומר ומשה אומר אחריו כדי שלא יטעה בכתב וכותב מכאן ואילך משה כותב בדמע ולא היה אומר אחריו מרוב צערו כמו שנאמר להלן מפיו יקרא וגו' שלא היה אומר אחריו מחמת צער משום דקינות היה וכתב בטור א"ח סימן ל"ב ובש"ע דלא יכתוב הסופר על פה כשמקרא אותו אחר אלא א"כ יחזור הוא ויקרא בפיו:

שמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק עשירי מהלכות תפילה שמונה פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבית הכנסת בפחות מעשרה אף על פי שהכל תורה היא וכולי משמע דמפרש הא דקאמר יחיד קורא אותן היינו אפילו אין שם עשרה קורא אותם כדין קורא בציבור בברכה תחילה וסוף וכן נראה דהכי משמע לישנא דיחיד קורא אותן דלפי' רש"י ור"ת ז"ל דאתי לאפוקי שלא יקראו אותן שנים זה ארבעה פסוקים וכולי הוה ליה למימר אחד קורא אותן דאחד הוא ההיפך משנים אבל יחיד הוא ההיפוך מרבים כמו יחיד ורבים הלכה כרבים ובפרק ארבעה ראשי שנים קאמר והכתיב דרשו ה' בהמצאו התם ביחיד הכא בציבור ובפרק בני העיר קאמר אבל קללות שבמשנה תורה פוסק מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות והללו בלשון יחיד אמורות וכן בכולהו דוכתי אשכחן דיחיד היפוך רבים הוא לכך נראה דהכא נמי קאמר יחיד קורא אותן לאפוקי שאין צריך לקרותן ברבים בציבור. ועוד קשה דלפירש"י ור"ת ז"ל כיון דאתי לאשמעינן דאין מפסיקין בהן הוה ליה למימר בהדיא שמונה פסוקים שבתורה אין מפסיקין בהן אלא אחד קורא אותן כדקתני בפרק בני העיר גבי קללות דתנן התם אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן והתם נמי אחד קורא את כולן קתני ולא קתני יחיד קורא את כולן משמע כדפי' דיחיד היפוך ציבור הוא ולא שייך למיתני יחיד קורא את כולן ועוד קשה דלדבריהם מלתא בלא טעמא הוא וכי בשביל דהנך קראי נשתנו משאר כל התורה יהא אסור להפסיק בהן מה ענין זה לזה דהא דאין מפסיקין בקללות טעמא מפרש התם משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אי נמי לפי שאין אומרים ברכה על הפורעניות והנך טעמי לא שייכי הכא אבל מה שמותר לקרותן בפחות מעשרה בשביל שנשתנו ניחא משום דאף על גב דתורה נינהו ומשה מפי הגבורה אמרן הואיל ומשמעתן שהן אחר מיתת משה הרי נשתנו לכך אין קדושתן חמורה כל כך ומותר ליחיד לקרותן וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל שם ולפי זה הא דמשני הואיל ואשתני אשתני לאו משום דכתבן בדמע קאמר כדפירש רש"י ז"ל אלא הואיל ואשתני משמעותן קאמר דאשתני קריאתן ובשולחן ערוך טור א"ח סימן תכ"ח כתב שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהן והיינו כדפירש' רש"י ור"ת ופירש הרמב"ם ז"ל עיקר ולפיכך מותר להפסיק בהן:

וכתיב התם מי העיר ממזרח צדק לספרים דגרסי איתן האזרחי דקא חשיב הכא יעקב נראה דקרי ליה הכי מדכתיב גביה ויזרח לו השמש:

לא ס"ד דכתיב מי יתן בספר ויוחקו סיפא דקרא דמי יתן אפוא ויכתבון מלי הוא וחד עניינא נינהו אלא שכפל דבריו במלות שונות ולהכי מסתבר לאוקמי ג"ש דאפוא במשה מדכתיב ויוחקו ולא כתיב ויכתבו משמע דבמשה איירי דאקרי מחוקק מיהו אי לאו גזירה שוה דאפוא מויוחקו לחוד ליכא למילף דלאו ייתורא הוא ואינו אלא גילוי מלתא בעלמא:

ששנותיו ארוכות כעץ דכתיב כי כימי העץ ימי עמי:

דור ששופט את שופטיו כתבו התוספות תימה לר"י דאמר בפ"ב דתמורה כל האשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר לא היה בהן שום דופי ודבריהם תמוהים דהא פריך התם הא מכאן ואילך היה בהן שום דופי והתניא מעשה בחסיד אחד כו' אמר רב יוסף דופי של סמיכה קתני ופירש"י ז"ל שם דעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ובשום דבר שעדיין לא נתמעט הלב ולהכי נקט סמיכה שהיא היתה מחלוקת ראשונה משמע בהדיא דלאו לענין דופי של חטא קאמר אלא לענין תלמוד תורה ואיכא למימר דדופי של חטא הוה בהו ושמא התוספות סברי מדנקט שום דופי משמע הן לענין תורה הן לענין חטא ומסיק דבתר הכי הוה בהו דופי של סמיכה אבל רש"י ז"ל פירש שם דופי קא ס"ד דופי של חטא משמע דלפי המסקנא לא איירי בדופי של חטא כלל. ועוד הא פשיטא דכולהו שופטים דחשיב להו בספר שופטים צדיקים גמורים היו וכ"ש למאי שאמרו חכמים דבימי אבצן היה דהיינו בועז דבועז צדיק גמור הוה ואם כן היאך קאמר דור ששופט את שופטיו ועל כרחך צריך לומר דלאו בשופטים שנתמנו פרנסים על ישראל קאמר דאינהו ודאי צדיקים הוו אלא בדייני קאמר כמו שופטים ושוטרים תתן לך דמדכתיב ויהי בימי שפוט השופטים ולא כתיב ויהי בימי השופטים יליף שהטובים שהיו באותו הדור דהיינו דיינים וחכמיהם מקולקלים במעשיהן הוו ולעולם האשכולות גופייהו דהיינו הפרנסים לא היה בהן שום דופי:

תוכן העניינים

תורת חיים על בבא בתרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה