אור ברסלב
תורת הבית הקצר הבית השישי

תורת הבית הקצר· רבנו שלמה אבן אדרת [הרשב"א]

הבית השישי

הבית החמישי

השער הראשון

בית הששי: בית הקדושה אבאר בו ענין נטילת ידים ואכלול בו גם כן מים אחרונים וחלקתי אותו לחמשה שערים:

השער הראשון:
כל האוכל פת צריך ליטול את ידיו תחילה שנאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים. ואחר סיום אכילתו צריך לרחץ ידיו שנאמר והייתם קדושים אילו מים אחרונים. דברים אלו מדברי סופרים הם אלא שסמכו אותם על המקרא. ועיקר מים ראשונים מצוה ומשום סרך תרומה. ואחרונים חובה להשמר מן הנזק שרגיל הוא האדם לאכול אחר סעודתו מלח או דברים שיש בהם מלח ויש קורטים של מלח עזה מתערבין במלח ומסמא את העינים. ולפיכך צריך לרחוץ ידיו להעביר רעת המלח. עד איזה פרק צריך ליטול את ידיו בראשונים עד הפרק שהוא סוף הכף המחובר לקנה הזרוע וי"א שאינו צריך כ"א עד סוף פיצול האצבעות שהוא סוף הפרק שהאצבעות מתחברות אל הכף והראשון נ"ל עיקור. במה דברים אמורים במים ראשונים אבל במים אחרונים יראה שאין צריך רק עד הפרק השני של האצבעות שאין מגיע למעלה משום סרך המאכיל וכן ראיתי לאחד מגדולי המורים. האוכל פירות או בשר או גבינה או ירקות אינו צריך נטילת ידים וכל הנוטל ידים להם אינו אלא מגסי הרוח. במה דברים אמורים בשאכלן בפני עצמן אבל טבלן במשקין או שנשרו במים ועוד המים עליהם צריך נ"י שכל דבר שטיבולו במשקין צריך נ"י השותה כוס של יין או של שאר משקין יראה לי שצריך ליטול ידו אחת אותה שנוטל בה את הכוס שמא יגע במשקין שבכוס. וכן האוכל כעכין וכיוצא בהן לתענוג ואינו קובע סעודתו עליהם נוטל ידיו אחת ודיו :

השער השני

השער השני: כמה שיעור המים הראשונים שהוא נוטל ידיו בהן רביעית לוג שהוא שיעור ביצה וחצי ביצה. פעמים ששנים נוטלין מרביעית כיצד היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ליטול ואחר יוצק על ידיו ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו קלוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אעפ"י שנפחת השיעור כשהן מגיעין לידו של שני ידיו טהורות מפני שהן באין משירי טהרה. ויש מתירין אפילו בשנוטלין זה אחר זה הואיל ובשעה שהתחיל הראשון ליטול מהם היה בם רביעית אף לשני זה עולין מפני שבאו משירי טהרה כמו שבארנו. והראשון לדעת רבותיי נוחי נפש. היה בכלי חצי לוג נוטלין ממנו על עניין זה אפילו ג' ואפילו ד'. היה שם לוג שלם נוטלין מהם אפילו מאה. במה דברים אמורים למים ראשונים אבל אחרונים לא נתנו בהם חכמים שיעור אלא רוחץ עד שיעבור זוהמא מידיו בין שהיו המים מרובים בין שהיו מועטים. רביעית שאמרו בין שנוטל שתי ידיו בין ידיו של גדול בין ידיו של קטן. נטלו שני בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת הרי אילו נידונין כשני בני אדם. ולפיכך אם נטל זה ידו אחת וזה ידו אחת ואחר כך חזר השני ונטל ידו השניה הרי אלו כג' בני אדם. ולפיכך אם היה בכלי חצי לוג ידיו טהורות ואם לאו אין ידו השניה טהורה שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יתר משני בני אדם. מים ראשונים צריך להיות שופך מקצתן על הידים ומפסיק מפני שהמים הראשונים של מים ראשונים טמאים שנטמאו מחמת הידים ואחר כך שופך פעם שנייה מותר הרביעית על הידים כדי לטהר המים הראשונים שעל הידים וי"א שאם ירצה לצוק כל הרביעית בפעם אחת על הידים ועד מקום הפרק שהוא צריך ליטול עושה ואינו נמנע. ולא אמרו להפסיק אלא בשלא נטל תחילה אלא עד חצי הפרק ולפיכך אם בא עכשיו ליטול החצי הנשאר מפסיק בניגוב כדי שלא יחזרו המים שעל החצי שיטול עכשיו ויטמאו את המים שעל החצי הראשון. ואם כדברי זה אינו כהלכה שהנוטל ידיו לחצאין ידיו טמאות כמו שהיו. מים ראשונים נפסלים בג' דברים בשנוי מראה ובמלאכה וכשאינם ראויים לשתיית בהמה. שינוי מראה כיצד נופל לתוכן דיו או קומוס וקנקנתום וכיוצא בזה ושנו מראיהן פסולין נעשית בהן מלאכה כיצד הדיח בהן את הכלים אם הכלים ישנים הם אעפ"י שלא נשתנו מראיהן פסולין הדיח בהם את הכלים חדשים מודחים כשרים וכן אם שרו פתו בהן. וכן הנחתום שהטביל בהן ככרותיו הרי אילו פסולין אבל הנחתום שנטל מים בחפניו מן הכלי ונתן ע"ג ככרות כל המים שבספל כשרים שלא נעשית מלאכה כאותן שבספל אלא באותן שנטל בחפניו וקטף בהם את הככרות. במה דברים אמורים בשלא נשתנו מראיהן אבל אם נשתנו מראיהן מחמת תפינת ידיו אף שבספל פסולין שהמים נפסלים בשנוי מראה כמו שבארנו. נפסלו משתיית הבהמה כיצד מים מלוחים או סרוחים או מרים הרי אילו פסולין. במה דברים אמורים בכלים אבל בקרקע שיש בהם ארבעים סאה כשרים שהרי הוא טובל בהן גופו ואם לטבילה החמורה כ"ש לידיו. מים שנתערב בהן טיט אם נעכרו עד שאין הפרה שוחה ושותה מהם פסולין אפילו בקרקע בין לטבילה בין לנטילה ואם הפרה שוחה ושותה מהם כשרים. חמי טבריא בין חמין בין צונן אם נטל מהם בכלי פסולין שאין הבהמה שותה מהן ואם בקרקע ויש בהם מ' סאה מותרים אם כל גופו טובל בהם כ"ש ידיו. פסק מהם בבריכה ואין בבריכה מ' סאה אעפ"י שהן מחוברין למעיין פסולין גזירה שמא יטול מהם בכלי. המים שלפני הנפחים אעפ"י שלא נשתנו מראיהן פסולין בידוע שנעשה בהם מלאכה ואת שלפני הספרים אם לא נשתנו מראיהם כשרים אפשר שלא נעשית בהם מלאכה. כל המימות שהם בספק אם נעשית בהם מלאכה אם לאו כשרים וכולן כשרים למים אחרונים בזמן שהם צוננין שכולן מעבירין את הזוהמא. חמי האור אעפ"י שהם חמים ביותר עד שהיד נכוית בהם נוטלין מהם למים ראשונים אבל למים אחרונים אין נוטלין לפי שהמים החמים מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא במה דברים אמורים כשהיו חמים ביותר עד שהיו נכוית בהם אבל אם אין היד נכוית בהן נוטלין אפילו למים אחרונים. היין כשר לנטילה בין שנתן לתוכו מים בין שלא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחילה שלא יהא מזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי עד שקובע ברכה לעצמו לברך עליו בורא פרי הגפן. מים ראשונים צריכין ניגוב וכל מי שנטל ידיו ואכל עד שלא נגב ידיו כאוכל לחם טמא. אבל מים אחרונים אינה צריכין ניגוב. כל שלא נטל ידיו אעפ"י שכרך ידיו במפה אסור לאכול חוששין שמא יגע בידיו בפת שלא התירו לאכול במפה אלא לאוכלי תרומה שהן זריזין וחזקה נשמרים הן מליגע. מי שהיו אחרים מאכילין אותו אעפ"י שהוא אינו נוגע אלא שאחרים נותנין פרוסה לתוך פיו צריך נטילת ידים אבל המאכיל אין צריך נטילת ידים :

השער השלישי

השער השלישי: הנוטל ידיו למים הראשונים צריך שיטול מן הכלי. וכל הכלים כשרים ליטול מהם לידים בין כלים המקבלין טומאה בין שאין מקבלין טומאה ככלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה במה דברים אמורים בכלים שתוכן עשוי לקבל משקין ושמחזיקין רביעית. כיצד כל כלי שאינו מחזיק רביעית אין נוטלין לידים שהנטילה צריכה רביעית והוא שיטול מרביעית המכונס במקום אחד. שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו. היה תוכו של כלי מקבל רביעית אבל אינו יושב אלא כשהוא מסומך בדבר אחר פסול ליטול ממנו לידים עד שיהא יושב כשאינו מסומך ומקבל רביעית הרי זה כשר. כיצד מגופת החבית שאינה יושבת אלא כשהיא מסומכת והתקינה הרי היא כשירה. חמת וכפישה שהתקינה לשבת שלא בסמיכה כשרין שהרי עשויין לקבל משקין אבל השק והקופה אעפ"י שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפת אותן בזפת עד שהן מקבלין משקין פסולין. לפי שאינן עשויין לקבל משקין. כלי שניקב נקב גדול עד שהוא מכניס משקין כשאדם מושיבו על המים הרי זה פסול. במה דברים אמורים בזמן שניקב בשולי הכלי עד שאינן מקבל רביעית מן הנקב ולמטה אבל אם מקבל רביעית מן הנקב ולמטה כשר. במה דברים אמורים בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו אבל כל כלי שניקב או שנשבר שבר המעלה אותו מטומאתו פסול לפי שאין זה כלי אלא שבר כלי. המטביל ידיו בנהר או במקום כנוס משקה הראויין לטבילה ידיו טהורות אם נטילה קלה מטהרת את הידים ק"ו טבילה החמורה. נטל ידו אחת מן הכלי הראוי לנטילה וידו אחת בטבילה ידיו טהורות. במה דברים אמורים במטביל ידיו שם אבל להטביל ידו שם אבל להטביל ידו אחת וליטול באותה יד ולשפוך על השנייה ידו טמאה שאין כאן לא נטילה ולא טבילה. ואצ"ל בשחפן חבירו מים בחפניו מן הכלים או מן הנהר ונתן על שתי ידיו שאין חפני חבירו ככלי ולפיכך ידיו טמאות. נטל הוא על ידו אחת מן הכלים וחזר ונטל באותה יד פעם שנייה ונתן על יד שנייה יש מי שהורה שידיו טהורות שהרי נטל הוא בעצמן מן הכלי ויש מי שאוסר ונראין דבריו. שכשך ידיו בתוך הכלי שיש בו רביעית ידיו טהורות שכל המשכשך בתוך הכלי כנוטל ממנו. הדלי שדולין בו מן הנהר או מן הבור אם ניקב במכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים כמו שבארנו. אבל אם היה עדיין ע"ג הנהר או על גבי הבור וקילוח מים יורד ממנו לנהר או לבור נוטלין את הידים שהקילוח מחבר בינו ובין המים שבבור או בנהר והרי הוא כמטביל ידיו בבור או בנהר. שוקת שדולין ונותנין שם מים להשקות את הגן אין מטבילין בה את הידים לפי שהמים שאובין הן ואין טובלין במים שאובין. ומה הפרש יש בין זה למשכשך ידיו בכלי פירשו רבותי מפני שהשוקת מחוברת לקרקע וכל שהוא מחובר לקרקע אינו ככלי לנטילת ידים אלא הרי הוא לענין זה כבקרקע וכל שבקרקע מדין טבילה הוא ואין טבילה בשאובין. קרב ידו למקום שפיכת הדלי בשוקת ידיו טהורות שהרי זה כנוטל מן הכלי ע"י שפיכת הדולה מים ראשונים נטלין בכלי ונטלין בין ע"ג קרקע בין שלא ע"ג קרקע וחלופיהן במים אחרונים שמים אחרונים ניטלין בין בכלי בין שלא בכלי ואינן ניטלין אלא על גבי כלי או גבי קשאו עצים וכיוצא בזה כדי שלא יפלו המים מידיו על גבי קרקע :

השער הרביעי

השער הרביעי: הכל כשרים ליתן לידים ואפילו זב וזבה והעכו"ם לא פסלן נדה וזב וזבה והעו"ג הכל מטמאין כלי למשא אלא לאוכלי תרומה אבל לא לאוכלי חולין. נתן הכלי בין ברכיו או בין אצילי ידיו והרכינו עד שנשפכו המים מכחו על ידיו ידיו טהורות היו מים מקלחין מן הסילון שיש בו בית קיבול של רביעית או מן הנקב שבחבית או שהטה אותה על צדה וכיוצא בו ונטל ידיו מן הקילוח או ששפך הקוף על ידיו יש מי שאוסר ולומר שאין נוטלין אלא מכח אדם. ויראה לי שאין צריך כח אדם וכן יראה לי מדברי קצת גדולי הגאונים ז"ל שאין מעכב בנטילה אלא דברים אלו כלי ושיעור ומראה ומלאכה כמו שבארנו הנוטל צריך שיכוין שהוא נוטל לאכילה נתכוין הנוטל ולא נתכוין הנותן או איפכא ידיו טהורות. נטל ידיו שחרית ונתכוין להיות נטילה זו עולה לו לכשיאכל לאחר שעה ולאחר שתים ושלש ושמר ידיו ולא הסיח דעתו מהן ידיו טהורות במה דברים אמורים במקום דחוק במים אבל במקום שהמים מצויין הרבה כל זמן שרוצה לסעוד צריך ליטול סמוך לסעודתו. ויש מי שאומר דבין כך ובין כך ידיו טהורות. ונוטל בשחרית ומתנה עליהן לכל היום ונראין דבריו :

_

השער החמישי

השער החמישי: הנוטל ידיו צריך שינקה ידיו שלא יהא דבר חוצץ על ידיו שכל הדברים החוצצין בטבילה חוצצין בנטילה. ומה הן הדברים החוצצין הדברים שהן נדבקין ביותר על הידים ומונעים את המים מלבא שם כגון טיט היון וטיט היוצרים וטיט שמערבין בו לובן ביצה שעושין אותו לתקן בו את כלי החרס שנסדקו וכיוצא בזה וכן הגלד שעל גבי המכה ושרף היבש ובצק שתחת הצפורן וכיוצא בדברים אלו שהן דבוקים הרבה ושארס מקפיד עליהן אבל דברים שאינם דבוקים כל כל כליכלוכין שתחת הצפורן שאין דבקים הרבה אינם חוצצין וכן הדברים שאין אדם מקפיד עליהן אינן חוצצין היה דרכו של זה להקפיד עליו וזה אין דרכו להקפיד עליו למי שדרכו להקפיד עליו חוצץ ולמי שאין דרכו להקפיד עליו אינו חוצץ. כיצד היה אחד צבע והיו ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידו אעפ"י שיש על ידו ממשו של צבעים. לא היה צבע אם היו ידיו צבועות ויש ממש של הצבע על ידיו הרי זה חוצץ אבל הלח אינו חוצץ. וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכיוצא בו אין הצבע חוצץ לא לנטילה ולא לטבילה. ובשער הטבילה מבית הנשים יתבאר בעזרת השם. היסח הדעת פוסל את הידים. כיצד היה יושב בסעודה ויצא לדבר עם חבירו והאריך עמו בדברים כשהוא נכנס נוטל שתי ידיו וכשהוא נוטל לא יטול מבחוץ שלא בפני המסובין אלא נכנס ונוטל לפניהם כדי שלא יחשדוהו שלא נטל. במה דברים אמורים בשגמר מלאכול ועדיין ממשיכין על השולחן כדי לשתית אבל בשלא גמרו מלאכול נוטל. אפילו בחוץ שלא בפני המסובין שהכל יודעין שדעת הכל קצרה לאכול בלא נטילת ידים ומי שנודע שדעתו קצרה הרבה אפילו לשתות נוטל מבחוץ אם ירצה שהכל יודעים שדעתו קצרה ליכנס עד שיטול שמא יצטרך לאכול ואין דעתו סובלת לעשות כן בלא נטילה. כל הנוטל ידיו למים ראשונים צריך לברך מפני שהם מצוה ומברכין עליהן כדרך שמברכין על כל שאר המצוה ומהו מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על נטילת ידים. הטביל ידיו בנהר יש מי שאומר שמברך על טבילת ידים ורבותי הורו שמברך על נטילת ידים אעפ"י שאין כאן נטילה יש בכלל טבילה נטילה יש בכלל טבילה נטילה יש בכלל טבילה נטילה יש בכלל מאתים מנה והרי זה כמטבל ומפני שלא נצטוה על הטבילה ועל הנטילה נצטווה ועליה הוא מברך. מים אחרונים אינם מצוה אלא חובה כדי לשמור עצמו מן הנזק מפני שאדם אוכל בסוף סעודתו מלח ושמא יש בה מלח עזה שמסמא את העינים ואין מברכין על החובה אלא על המצוה. פעמים שאדם רוחץ ידיו בין תבשיל לתבשיל לנקיות לפיכך אין צריך לברך עליהם שאם ירצה אינו רוחץ. אבל גבינה ורצה לאכול בשר חובה הוא ליטול ידיו ויראה לי שאינו מברך עליהם אעפ"י שמצוה עליו לרחוץ עד שלא יאכל בשר לפי שאין זה מצות קבועה שאילו ביום אוכל אפילו בלא רחיצה כשרואה שאין בידיו לכלוכי הגבינה ויש מגדולי המורים שהורו שצריך לברך על רחיצת ידים. וניטלים בין בכלי בין שלא בכלי ודיניהם כדין מים אחרונים לכל דבר ויתירים עליהם שצריכין ניגוב כמים ראשונים. פעמים שהמים האחרונים טעונין ברכה. כיצד אכל דבר מזוהם צריך לרחוץ ידיו ומברך על רחיצת ידים. ומה הוא הדבר המזוהם יש מי שאומר כל שהוא דבר לח לפי שמסתרך על הידים. אבל אכל דברים יבשין אין זה מזוהם. ויש מי שאמר דכל שאינו ממין הקרב על גבי המזבח קרוי מזוהם וכל הקרוב על גבי המזבח פסקה זוהמתו במה דברים אמורים שצריך לברך לנוטל את הכוס לפי שאמר והתקדשתם אלו מים ראשונים. והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן ערב אני ה' זו ברכה. נשלם בית הקדושה ברוך אשר קדשנו בתורתו ועד כה ברכנו בברכתו ואשר עד הנה עזרנו בחמלתו ברוך הוא וברוכה מתנתו א"א :

תוכן העניינים

תורת הבית הקצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה