אור ברסלב
תורת הבית הקצר הבית החמישי

תורת הבית הקצר· רבנו שלמה אבן אדרת [הרשב"א]

הבית החמישי

הבית הרביעי

השער הראשון

הבית החמישי: בין היין אבאר בו עניין יין נסך וכליו וחלקתי אותו לששה שערים:

השער הראשון: מי עושה יין נסך לאסור אותו אפילו בהנאה. ומי אוסר אותו בשתיה לבד ולא בהנאה. וכל מקום שאמרנו כאן איסור הכוונה בו איסור גמור ואפילו בהנאה. וכל מקום שאינו אוסר בהנאה. אנו אומרים בו איסור שתייה. ואכלול בשער זה דין שכר של עכו"ם ויין תפוחים ורמונים.

דבר תורה יין או מים שנתנסכו לגלולים אסורים אפילו בהנאה כע"ז שהתורה הקישה ניסוכי גילולים וזבחים למת שנאמר ויצמדו לבעל פעור ואכלו זבחי מתים. חכמים גזרו על סתם יינם ליאסור אפילו בהנאה כודאי מפני שהורגלו בזמן הזה החבה לנסך והיתה חבת נסוך עליהם תקפה ולפיכך אפילו מגע של עו"ג ביינו של ישראל אוסר כודאי ניסוכו. במה דברים אמורים בעו"ג גדול שיודע בטיבה של עבודת כו"ם ומשמשיה. אבל קטנים שלא הגיעו לכלל זה אינו עושה יין נסך אלא לאסור בשתייה בלבד. כיצד יודע שיודע בטיב עבודת כו"ם ומשמשיה כל שהוא זוכר ומזכיר בפיו העו"ג ומשמשיה. גר שנתגייר וקבל עליו מצות ומל ולא טבל הרי הוא עושה יין נסך לפי שאינו גר גמור עד שימול ויטבול. ויראה לי שלא אמרו אלא לאסור בשתייה אבל בהנאה מותר. ולא יהא זה גרוע מגר תושב שקבל עליו ז' מצות בני נח שאין יינו אסור בהנאה. גר שמל וטבל הרי הוא כישראל מיד. ויינו מותר ואפילו בשתייה. השפחת עו"ג של ישראל שהולידו בנים בביתו של ישראל הבנים אינם עושים יין נסך ואף על פי שלא מלו ולא טבלו ומגען מותר אפילו בשתיה. במה דברים אמורים בקטנים אבל בגדולים היודעים הטיב עבודת כו"ם ומשמשיה הרי הן כשאר העו"ג ואוסרים אפילו בהנאה כבר בארנו שמי שקבל עליו בפני שלשה שלא לעבוד עבודת כו"ם והוא הנקרא גר תושב יינו מותר בהנאה. ולפיכך יש מן הגאונים שהתיר מגען של ישמעאלים הללו בהנאה שהדבר ידוע שאין עובדין עבודה זרה. ואפילו שלא קבלו בפני שלשה. שלא אמרו קבלת בפני ג' אלא להחיותו בלבד. שכר של עכו"ם אסור בשתייה. הרחקה יתירה נהגו בו משום חתנות ולפיכך אסרוהו בשתייה כשלקות שלהן ובישוליהן במה דברים אמורים בביתו של עו"ג אבל חוץ לביתו מותר. ואפילו לפתח חנותו של עו"ג שמוכר את השכר. שלא מגזרת חכמים היתה אלא מנהג קדושים שנהגו בו הרחק כדי להתרחק ממסכה של חם. ובעל נפש לא ישתה ממנו עד שיביאנו לרשותו של ישראל אבל לא בפתח חנותו שנמכר בו. היה מקום שישראלים שבו נוהגים קלות ביינות של עו"ג אפילו השכר אסור שם. חומץ שכר של עו"ג אם היה נמכר בחניות לשעה אסור פעמים שמערבין בו שמרי יין אבל אותו שהוא באוצר ובחביות גדולות מותר בידוע שלא עירבו ובתוכו שמרי יין. מפני שהשמרים מסריחין אותו אם יתערבו בתוכו. ולפיכך אין מערבין אלא באותו שנמכר לשעה. יין של תפוחים ורמונים מותר בכל מקום. במה דברים אמורים כשבא מן האוצר או מן החביות. אבל הנמכר על יד לפני החנוני בחנות אסור חוששין שמא ערב בתוכו יין. אומנים הבקיאים בטעימת יין פעמים שקולטין ריח היין בפיהם ובוחנים אותו בקליטת הריח כדרך שהיו מטעימים בטעימתו. ואם בא ישראל לטעום כן יינו של עו"ג מותר שאין הריח כלום. ואפילו שקלטו בפיו. ואין צריך לומר לישראל להטעים יינו כן לעו"ג :

השער השני

השער השני: ער השני בביאור מאימתי עושה יין נסך ליאסר בשתיה או אפילו בהנאה. ואכלול עם זה דין שכרו של עו"ג. ומהו לשמש ביין נסך בפני העו"ג ודין דמי היין נסך ביד עו"ג אפילו ביד ישראל. וכן אכלול עם זה אם מותר לסתום בנעורות וכיוצא בזה על ידי הכובא בזמן שהיא מטפטפת: ענבים הנדרכים בגת אף על פי שהגת פקוקה ולא ירד ממנו לבור כלל. אם נמשך היין ועמד לצד אחד למעלה או בצדדין בגת צלול הרי זה נעשה יין נסך. וכן אם היתה הגת מלאה ודרך שם ונמצא היין מלמעלה למטה הרי זה נעשה יין נסך בהמשכתו מלמעלה למטה. ואין צריך לומר בשירד לבור. היה היין בגומא של מטה בתוך העביט של ענבים. ואין עומד צלול בפני עצמן או אפילו עומד בגומא של מעלה או בצד דין וגרעיני האשכולות ופסולת שלהן מעורבין בו אינו עושה יין נסך. ולפיכך אם היתה הגת פקוקה שאינו יכול לירד לבור ומלאה שאינו יכול לימשך מלמעלה למטה אף על פי שיש שם יין הרבה שהיה ראוי לימשך אילו היה מגת שאינה מלאה מותר. לקח מן הענבים שבגת שאינה מלאה ומן האשכולות שבה ונתן לצד אחד ונשאר יין צלול לצד אחד הרי זה יין. יין שנמשך מקצתו בין לבור בין לגת כמו שבארנו הוא וכל שאר היין שבגת ואפילו מה שבגת נעשה יין ליאסור בנגיעות עו"ג לפי שהמשכת מקצתו יש לכולו תורת יין. ויש מגדולי המורים שאמרו שאין לו תורת יין ליאסר בנגיעה ובנצוק. אבל לענין תערובות הרי הוא כיין שנמשך ונאסר בתערובת יין נסך כדרך שנאסר יין גמור ביין. העו"ג עושה יין נסך בנגעתו אפילו בהנאה בין שנגע בו בידיו בין שנגעו בפיו. כיצד הרי ששתה בכוס כל מה שנשאר בכוס אסור. אף על פי שלא נגע בו ביד אלא שוחה ושותה. נגע ברגל מותר בהנאה ואסור בשתיה שאין רוב העו"ג מנסכין ברגל דבזיון הוא להן לנסך כן. מכל מקום אסור הוא בשתייה לפיכך לא ידרוך העו"ג עם ישראל בגת שאוסרו הוא עליו ברגלו בשתיה. במה דברים אמורים בששמר ישראל שלא נגע בידיו אבל לא שמר ידיו אסור אפילו בהנאה חזקה נגע בידיו שחיבת ניסוך עליו. במה דברים אמורים בשנגע ביין בכוונת יין שהוא יודע שהוא יין אבל נגע ביין וסבור שהוא שמן או שאר משקין מותר בהנאה ואסור. בשתיה אפילו נגע בו שלא בכוונה כלל אסור בשתיה. כיצד הרי שהיה יורד מן הדקל וכיוצא בזה ובירידתו נגע ביין שהיה למטה מן הדקל והוא לא הרגיש בנגעו בו וכיוצא בזה אסור בשתיה. נגעו ביין באונס גמור אף על פי שהוא רואה ויודע שנגע ביין אסור בשתיה ומותר בהנאה. במה דברים אמורים כשהיה באונסו כל זמן שהוא נוגע בו אבל אם היה תחילתו ונגיעתו באונס ועבר אונסו ועודנו נוגע בו אסור אפילו בהנאה. כיצד הרי שנפל לתוך בור יין ומת בתוכו מותר בהנאה בידוע שלא נסכו באונסו היה טרוד. עלה חי אסור אפילו בהנאה. דחיבת ניסוך עליו. ואעפ"י שהוא בהול שקרוב למיתה אפילו כן מפני הצלתו נותן דעתו ומנסך מפני שדומה לו כיום חגו דהולך ומודה לע"ז שלו כל שכן בשאר אונסין שמגיס דעתו אחר עבור אונסו ומנסך. מגע עכו"ם בכוונת יין אסור אפילו על ידי דבר אחר ואפילו בהנאה. כיצד נגע עו"ג בכוונה בכלי שבידו או בקנה והוא אוחז בשעת נגיעתו אסור. במה דברים אמורים בנוגע בו בכוונת יין כמו שבארנו. אבל אם היה סבור שהוא שמן או שכר וכיוצא בזה אפילו שכוונתו ליגע בו מותר אפילו בשתייה. שלא אסרו מגע עו"ג ע"י דבר אחר אלא בשיש שם כוונת יין. ואפילו בכוונות מגע. וכל שכן אם אין שם כוונת מגע שהוא מותר אפילו בשתיה. וי"א דמגעו אפילו ע"י דבר אחר ושלא בכוונת יין ואפילו שלא בכוונת מגע אוסר. ויראה לי שהראשון עיקר. פעמים שהוא נוגע בכוונה ביין ואפילו בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה. כיצד מדד את היין בין בקנה שבידו בין בידו לידע כמה יין יש בחבית או בבור שהיו פסולות גרעינים על פני החבית והעבירן אפילו בידו. או שהיו זבובין ויתושין על פי החבית והתיזן בין בקנה בין בידו מותר בהנאה ואסור בשתיה לפי שמעשיו מוכיחין עליו בבירור שאינו מתכוין לאסור את היין על בעליו אלא לתועלתו הוא מתכוין. וכן חבית שנסדקה אפילו לארכה ובא העו"ג וחבקה אפילו שנגע בבירור עם דפני שברי החבית בין שהיה זב ונשפך מותר בהנאה שמעשיו מוכיחין שלא נתכוין זה אלא להצלת יין שאילו לא עמד הוא וחבקה היו כל חרסי החבית נופלים ונשפך היין לארץ. במה דברים אמורים בשלא היה שם ישראל שיוכל להציל אבל אם היה שם ישראל וקדם העו"ג והציל אין כאן הוכחה ואסור אפילו בהנאה נסדקה לרחבה אעפ"י שהיה מטפטף מעט ובא העו"ג וחבקה מותר אפילו בשתיה. שאין כאן נדנוד ושכשוך יין כלל אלא מעשה לבנה הוא עושה. נפל לעו"ג כלי או אתרוג וכיוצא בו לבור של יין של ישראל או לתוך החבית והושיט ידו להצילו ולהעלותו מעשיו מוכיחין שלא נתכוין בנגיעה זו לנסך אלא להציל כליו ולפיכך מותר בהנאה ואסור בשתיה. במה דברים אמורים בשמיהר ישראל ואחז בידו של עו"ג שלא יוכל לשכשך בידו ליין לאחר שיאחז בכליו והצילו. אבל אם לא אחז בידו הרי זה אסור בהנאה. שמא לאחר הצלת כליו נותן דעתו לנסך. וכיצד הוא עושה אוחז בידו כדי שלא ישכשך. ופותח נקב החבית מלמטה ומוציא היין עד שלא תהא ידו של עכו"ם נוגעת בו. ויראה לי שאין למדים מדברים אלו למקום אחר שאין אנו בקיאים לדון בדברים המוכיחים ואין לדון אלא אותן שמנו חכמים. ומעשה היה בעו"ג שבא בחנותו של ישראל לקנות יין ואמר לו החנוני אין כאן יין והושיט העו"ג ידו לכלי שהיה בו יין ואמר ואין זה יין. ובא מעשה לפני חכמים ומקצתם רצו להתיר בהנאה שמעשיו מוכיחין שאינו מתכוין לנסך ולא עמדו דברים אלו ואסרוהו בהנאה שאין זה הוכיח גמור ואם הם לא עמדו על ההוכיח כל שכן שאין אנו בקיאים בו. חבית שנשמט העץ שבנקב החבית והיין נגר ונשפך ויש שם ישראל שאפשר לו להציל ולשים ידו על הנקב וקדם. העו"ג והניח עליו ועכב את היין מלצאת כל היין שלמעלה מן הנקב אסור בהנאה וכל שלמטה מן הנקב אסור בשתיה ומותר בהנאה. במה דברים אמורים שהניח כף ידו על הנקב אבל אם הכניס אצבעו בנקב או שהחזיר העץ למקומו ועבר האצבע או העץ עד חלל החביות אפילו שלמטה מן הנקב אסור בהנאה כל שנוגע בחלל נוגע הוא למעלה ולמטה ורואין אנו לענין יין שלמעלה כאילו נוגע בשולי החבית ולענין יין שלמטה כנוגע בפי החבית ואלו ואלו אסורין בהנאה. כחו של עו"ג בכוונת יין אוסר אפילו בהנאה כמגעו. כיצד עו"ג המערה מכלי לכלי בכוונת יין אוסר אפילו בהנאה. במה דברים אמורים מה שיצא לחוץ. אבל מה שנשאר בפנים אם היה מערה כמקטף שלא היה מה שנשאר בפנים מחובר למה שיצא לחוץ מותר אפילו בשתיה. שלא גזרו לאסור בכחו אלא במה שיצא לחוץ. היה מערה כדרכו ולא יקטף מה שיצא לחוץ אסור בהנאה ומה שנשאר בפנים יראה לי שהוא מותר בהנאה אבל אסור בשתיה מחמת נצוקו. כח כחו הרי הוא ככחו ואפילו כח עשירה ואפילו למעלה מיכאן אסור ככחו. כיצד היו ענבים בגת וגלגל עו"ג את הגלגל בכחו ובכח הגלגל נתהדקה הקורה והקורה סחטה ענבים ונמשך היין מהם הרי זה אסור כאילו סחט עכו"ם בידיו את הענבים וכן כל כיוצא בזה. כח של עו"ג שלא בכוונה מותר אפילו בשתיה. כח של עו"ג וכח של ישראל מעורב בו מותר. במה דברים אמורים כשגלגלו ישראל ועו"ג אבל גלגל עו"ג ולא היה יכול לגלגלו אעפ"י שישראל מסייעו אסור. יש מי שהולך בזה להחמיר משום דמסייע אין בו ממש. ויראה לי שהוא מותר דאף העו"ג מסייע לישראל ולמה יעשה העו"ג עיקר וישראל מסייע שבדברי סופרים הולכים להקל.

יש דברים שאין בהם משום יין נסך כל עיקר אלא שאסרו לעשות כן להרחקה יתירה. כיצד יין של ישראל ומזוג עו"ג ושפך בו מים עד שהכשירו לשתיה במזיגתו שורת הדין שיהא מותר שהרי לא נגע בו לא בידו ולא על ידי דבר אחר אלא שאסרו לעשות כן שמא יהא רגיל אצלו להשקותו ויגע ביינו או שמא יצוק יין לתוך מים. אומרים לנזיר סביב הכרם אל תקרב. עבר ומזוג הרי זה אסור בשתיה ומותר בהנאה. ויש מגדולי המורים שהתירו כשעבר ומזג ולא יראה לי כן. במה דברים אמורים במזוג יין שבכוס וכיוצא בו מן הכלים הקטנים למזוג לשעה. אבל נותן מים בחבית שאין דרכן של בני אדם למזגה יחד עם עבר ושפך לתוכו מים מותר דבר שאינו מצוי הוא ובכל שאינו מצוי לא חששו. דברים אלו שאמרנו במזוג מדעת אבל מזוג שלא מדעת מותר. דלא גרע מזיגתו של עכו"ם לתוך היין שלא מדעת מכחו שלא בכוונה שהתירו אפילו בשתיה. עו"ג שהביא ענבים בסלים ובדרדורין ונפצן ע"ג יין שבגת מותר שאינו אלא בזורק אבל לתוך היין שמותר. אבל אסור לעשות כן לכתחילה שמא יגע בידו ביין שבגת. יש מי שהורה שאסור להביא ענבים בדרדורין לגת ע"י עו"ג מפני שהענבים נסחטים והיין מתאסף בשולי הדרדודין. ונמצא עו"ג שופך יין צלול לגת ואם סייעו ישראל בנתינתו לגת מותר ואפילו לכתחילה שהרי יש כאן כח ישראל מעורב. עבר והביא עו"ג לבדו ושפכן לגת אעפ"י שהיין מטיף על הענבים מותר מפני שעדיין לא נדרכו ולא נמשך יינו ואין העו"ג מתכוין לשפיכת היין. אלא לשפיכת הענבים ואין דרכן של מנסכין כן. ישראל המערה יין מכלי לכלי לא יסייעו עכו"ם עמו שמא יטיל ישראל כל הכלי על העו"ג ונמצא כל העירוי בא מכחו של עכו"ם לאיסור. עבר וסייעו עמו עכו"ם מותר דכל כח עו"ג וכח ישראל מעורב בו מותר. ויש מי שהורה לאיסור אף בשעבר ועירה. והראשון נראה לי עיקר. עכו"ם שזרק אבן או כלי וכיוצא בו לגת של יין מותר שלא אסרו אלא בנגיעתו וזריקה אינה נגועה. ואם היה הכלי נופל מידו והולך ומתגלגל והוא אוחז ונשמט אסור חוששין שמא נתן דעתו ושכשך היין בכלי זרקו בחמתו אעפ"י שאוחז ונשמט אין חוששין לו ומותר. וישראל שהיה מערה מחבית שבידו לכלי שביד העו"ג מותר. ואעפ"י שהיתה החבית סומכת על הכלי שביד העו"ג. ואין חוששין שמא יצדד העו"ג הכלי שבידו ויגרום להרבות העיריו שאפילו עשה הרי כחו של ישראל מעורב בו ומותר. ויש מי שהורה שאם נודע שצדד העו"ג בכלי שבידו אסור. ואין דברים אילו מחוורין כמו שבארנו. נתמלאה כלי שביד העו"ג ועדיין בידו הוא והיה העו"ג מצדד בו אסור חוששין שמא נגע בו בשעה שמצדד עכו"ם שהיה מוליך יינו של ישראל וישראל הולך עמו אם היה היין נתון בנוד בין שהנוד חסר מותר ואעפ"י שהנוד מסר והעכו"ם משכשכן מבחוץ ומגלגל את היין מראש הנוד לרגליו ומרגליו לראשו מותר שאין המערה מראש הכלי לרגליו כמערה לכלי אל כלי. ומפני שמשכשך בו מבחוץ ומגלגל היין אין כאן איסור שאין שכשוך אלא במשכשך בידו או בכלי בתוך היין. אבל משכשך בכלי שהיין נתון בתוך הכלי שמשכשך אין בו שכשוך שאסרוהו בין שהיה הכלי סתום בין שהיה פתוח. היה היין נתון בכובא אם היה הכלי חסר מותר ואעפ"י שהוא משכשך היין עם הכלי אין חוששין לו כמו שבארנו. היה הכלי מלא אם היה ישראל הולך לו מאחריו אסור בשתיה. אפשר שמא נגע בו שלא מדעת ישראל ולא ראהו מפני שהולך אחריו. ומכל מקום מותר הוא בהנאה שלא חששו לנגיעה בכוונה שהעו"ג במלאכתו הוא עוסק. וגם מתיירא הוא שמא ישראל ההולך אחריו יראנו נוגע אלא שחששו להם חכמים שמא יגע שלא בכוונה. היה ישראל הולך עמו בצדו אפילו הכי מותר שאי אפשר לומר לעו"ג ליגע בשום צד שלא יהא ישראל רואהו. עו"ג שהיה נושא חבית במוט נקובה ומציאה יין שלא מדעת העכו"ם מותר ואפילו היה היין נשפך מכחו של עו"ג דכל כח העכו"ם שלא בכוונה מותר אפילו בשתייה. ויראה לי שאפילו היה נושאו על כתיפו ומן הטעם שאמרנו. היה החבית מטפטפת מעט מעט יראה לי שאפילו נושאה על כתיפו והוא יודע שהיא מטפטפת מותר שאין היין נשפך מכח של עו"ג ולא מרבה בשפיכה בנדנודו וכחו. שאפילו היתה מונחת על גב הקרקע היתה מטפטפת ומוציאה כדרך שהיא מטפטפת ומוציאה על כתפו. ואין כאן כחו של עו"ג כל עיקר. ולפיכך מותר אלא שיש להתיישב בדבר. גיגית של יין שהיא מטפטפת יש מן החכמים שהורו שאם בשולי הגילית היא מטפטפת אסור להיות עו"ג תוחב נעורת או מטלת בסדקין שנוגע בו ביין אבל בסביבות השוליים מקום שמתחברין אל דפני הגיגית מותר שראשי השוליים מפסיקין שתחובין בחריצין שבדפני הגיגית. כל מקום שאמרו ביינו של ישראל שנאסר בהנאה מחמת נגיעתו או כחו של עכו"ם לא אמרו אלא למכור אותו לאחרים אבל ליטול דמיו מאותו עכו"ם שנסכו מותר שאין זה כמוכרו אלא כנוטל דמי נזקו ממנו. וכדרך שאסור למכור מסתם יינם. כך אסור להשתכר בו. ואין צריך לומר ביין נסך גמור. לפיכך ישראל שנשבר אצל עו"ג או ששכר חמורו או ספינתו להוליך לו יין נסך ואפילו סתם יינם שכרו אסור בהנאה. כיצד הוא עושה נטל ממנו מעות בשכרו שוחק וזורק לרוח או מטיל לים. נתן לו פירות בשכרו יוליכם לים המלח או ישרף אותם יקבר האפר בבית הקברות ולא יפזר אותו מתוך שאפרם מרובה שמא יפול ממנו הרבה במקום אחד ויבא ישראל לזרוע זרעיו שם ונמצא נהנה והכתוב אומר לא ידבק בידך מאומה מן החרם. ואעפ"י שהשכר אינו אסור אלא מדברי סופרים החמירו עליו כשל תורה נתן לו קרקע או בהמה בשכרו אעפ"י שאין קרקע ובעלי חיים נאסרין ואפילו בהשתחויה ועבדן אפילו כן החמירו בשכר יין נסך והרי הן לישראל אסורין בהנאה. שכר חמורו לעו"ג לרכוב עליו אעפ"י שהניח העו"ג לגיגו עליו מותר וכן המשכיר ספינתו להוליך כליו והניח כלי מאכלו ומשתהו לתוכה מותר. שאין עיקר שכרו אלא להולכת עצמו וסחורתו. ואעפ"י שהוא יכול להניח מן הדין מאכלו ויינו בספינה. או על גבי חמור. מכל מקום כיון שאילו לא הניח אינו יכול לומר לישראל נכה לי מן השכר ונמצא שאין עיקר השכירות עליו.

ישראל שנשכר אצל עו"ג להעביר לו חביות של יין ושל שמן אם שכרו להעביר לו כל חביות וחביות בפרוטה נמצא שכר כל חביות וחביות בפני עצמו. ולפיכך הפרוטות שכנגד חביות היין נסך אסורות והשאר מותר. שכרו להעביר לו מאה חביות במאה פרוטות והיתה אחת של יין ביניהם השכר כולו אסור לפי שזה קבלנות ואותה פרוטה מעורבת בכל שאילו לא העביר אותה העכו"ם מעכב כל השכר עד שיעביר לו אותו חביות. ולפיכך השכר כולו אחד הוא והכל אסור ויראה לי שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שיש ביניהם שוה פרוטה משכר יין נסך אבל פחות אינו חשוב לכלום וכולו מותר. כיצד שכרו להעביר לו ק' חביות בחמשים פרוטו ונמצא אחת של יין נסך ביניהם. אע"פ שיש שם חצי פרוטה כנגד אותה של יין נסך הכל מותר וכן יראה לי שאם שכרו להעביר לו חביות ולעתותי ערב קודם שנשלם זמן עבודתו אמר לו העביר לי חביות זו והיא של יין נסך אם נשאר לו מזמן עבודתו כל כך שיש בו כדי להעביר חביות זו השכר כנגד אותו חביות אסור והשאר מותר. שאין זה כמקבל קבלנות. ואם לא נשאר מהזמן כל כך הכל מותר שאין זה אלא כמעביר מרצון ואינו מכלל שכירתו. ואפשר שאפילו כן כנגד אותה חביות אסור. ואפילו היה עושה עמו בטובה ממשכנין אותו מנכסיו עד כדי שכרו. ולפיכך לא יהא ישראל מוזג יין נסך לעו"ג אפילו אמר לו עכו"ם לישראל שמור לי חביות זו של יין נסך בחנם אסור אעפ"י שאם נשברה או נגנבה או נאבדה פטור מכל מקום מיצד הוא אם תגנב או תאבד מתוך שמירתו ורוצה הוא בקיומו של יין ורוצה הוא בקיומו של יין אסור. במה דברים אמורים בשרוצה בקיומו להשיבו לבעליו או עד שימכור וכיוצא בזה. אבל אם רוצה בקיומו עד שיאבדנו הוא בידיו מותר. כיצד ישראל שנשכר אצל עו"ג לשבר לו חביות של יין כל החביות בפרוטה או ק' חביות במאה פרוטות אע"פ שהוא רוצה בקיומו עד שישברם הוא ויטול שכרו מותר. שזה ממעט את הטפלה וישבר ותבא עליו ברכה. עו"ג שמכר יין נסך או עבודה זרה ודמיהן בידו מותר אבל ליד ישראל אסור. גדולה מזו אמרו ישראל שהיה נושה בעכו"ם מנה ומכר יין נסך או עבודה זרה והביא לו מותר. אבל אם אמר לו המתין עד שאמכור יין נסך או ע"ז ואביא לך אסור. מפני שזה רוצה בקיומו עד שימכור ויביא לו. ויש מגדולי המורים שאמרו שאין דברים אלו אמורים אלא בשהיה לנגשו ומדעתו ומרצונו המתין עד שימכור ויביא. אבל אם לא היה בידו לנגשו על כרחו הוא ממתין ומותר. על דבר זה נהגו בהרבה מקומות להתיר אף בשאמר לו המתן עד שאמכור ואביא. ויראה לי שאפשר לסמוך בזה על דברי הגאונים ז"ל שאמרו שאין האומות עכשיו אוסרים בהנאה לפי שאינם עובדים עכשיו ע"ז. ואף על פי שאין אנו נוהגים על פיהם בהוראה זו להתיר יינם ומגעם בהנאה. מכל מקום כדאי הם לסמוך עליהם בדבר זה שהדמים ביד עו"ג אלא שהמתין לו ישראל עד שמכר והביא.

מי ששכר פועלים עו"ג ופסק עמהם להעלות להם מזונות אסור להשקותן יין נסך. אמר להם צאו ושתו מחנוני עכו"ם ואני פורע אם הקדים ישראל לחנוני דינר ואמר לו יהא דינר זה בידך על שתשקה פועלים ואני מחשב עמך באחרונים הרי זה אסור. ויראה לי שאם נתנו לו להוציאו מעכשיו אם יצטרך לו מותר ולא אסרו אלא בשנתנו לו להיות בידו עד שיחשוב עמו באחרונה. ואין צריך לומר כשנטל בעל הבית ונתן ביד. אמר לחנוני להיות שעבודו עליו אף על פי שהדינר עדיין ביד בעל הבית יש מי שהודה לאסור כיון שיחד לו שעבודו. ולא יראה לי כן פועלים ישראלים שיעשו מלאכה אצל עו"ג ולא פסק עמהם שכר ולערב שלח להם חביות של יין שוה דינר אם קודם שזכו בה אמרו לו עד שאתה נותן חביות שוה דינר תן לנו את דמיה מותר. שאין אלו כמוכרין לו. ואם משזכו בה אמרו כן אסור. וכן ישראל ששכר פועלים בדינר ואמר לעו"ג צא ופרע פועלי ושלח להם העו"ג חביות של יין עד שלא זכו בה מותר לומר לעו"ג תן לנו את דמיה ואם משזכו בה אסור. יש מקומות שנותנים למלך חלק ידוע מפירות הן שליש או יתר. אם יש לישראל יין מותר לו לומר לעו"ג צא והפיס המלך על מנת שהוא לוקח מייני. ואעפ"י שהעו"ג נותן למנה המלך יין לפי שלא אמר לו ישראל זה ליתן לו יין אלא שיפייסנו ממה שיוכל לפייסו. ולפיכך כשהוא פורע לעו"ג לא דמי יין נסך הוא פורע אבל אם אמר הכנס אתה במקומי ליכנס לאוצר המלך הרי זה אסור כאלו אמר לו פרע לו יין כמדת שאני חייב לו. במה דברים אמורים בשהקדים ישראל לעו"ג על דעת שיחשוב עמו באחרונה וכמו שבארנו. ויראה לי שאפילו לא הקדים לו מעות דכיון שהוא חייב לו מנת המלך יין ממש. ולפי שאמר לו הכנס אתה במקומי הרי הוא כאילו קונהו מן העו"ג והעו"ג נותנו לאוצר כמצותו. מלך שיש לו חק על בני המדינה כשיש לו יין הרבה הוא מוכר לעו"ג וכותב על זה ליטול סאה בכך וכך מאוצר המלך ועל זה סאתיים בכך וכך אם נתנו על ישראל בכך וכך סאה או סאתיים בכך וכך והלך ישראל ואמר לעו"ג מלטני מן האוצר מותר. לפי שזה הולך וקונה לעצמו מן המלך כדי שלא יכופו את ישראל לקנותו. אבל אם אמר הכנס אתה במקומו וקח מאוצר המלך הרי זה אסור שהרי זה כאומר לו קבלוהו בשבילי ואני מוכרו לך. ישראל שמכר יינו לעו"ג אם היין נתן בכלי ופסק עמו דמים ואחר כך הגביה העו"ג כדי לקנות היין שבתוכו אע"פ שמדד העו"ג לעצמו דמיו מותרים דכל שפוסקין מים גומר הוא בדעתו לקנות וכשהגביה קונה את הכל וכשעירה נעשה יין נסך לא של ישראל הוא אלא של עו"ג פסק ולא הגביה ולא קנה עדיין ומדד לעצמו דמיו אסורים. שהרי נעשה יין נסך בעירוי ועדיין לא קנאו שהגביה בשעה שהוא מודד אין הגבהה זו לקניה אלא למדידה הקדים לו העכו"ם מעות מותר אף על פי שהוא מודד לעצמו דכל שפוסק ונותן קנה היה ישראל מודד לתוך כליו של עכו"ם ופסק עמו דמים אע"פ שלא הקדים לו דמים אף על פי שיש עכבת יין נסך בשולי הכלים מותר ואפילו לכתחילה. והוא שיהא הכלי מונח בחצירו של עו"ג דאויר קונה לו. ולפיכך משנכנס יין לאויר הכלי קנה ויין נסך אינו עד שמגיע לקרקעיתו של כלי. היה הכלי מונח בחצירו של ישראל לא קנה. וכבר נעשה יין נסך כשהגיע לקרקעיתו של הכלי. במה דברים אמורים בשהיה מונח על גבי קרקע. אבל היה הכלי מונח בידו של עו"ג בעל הכלי מותר ואפילו לכתחילה שאויר כליו קנה לו. הרי שלא פסק לו דמים ומדד ישראל לתוך כליו של עכו"ם והיה הכלי מונח בחצרו של ישראל ועל גבי קרקע מותר לו ליקח דמי יינו שאין סתם יינן אוסר כל תערובתו בהנאה כמו שיתבאר אלא מוכר כולו חוץ מדמי יין נסך שבו : נשלם השער השני. תהלה לאל מאיר אישון עיני :

השער השלישי

השער השלישי: בביאור איזה יין יש בו משום יין נסך ואיזה דבר של עו"ג נאסר משום יין נסך אעפ"י שאינו יינו: חומץ של עו"ג שהיה תחילתו יין אעפ"י שהחמיץ לא נסתלק איסורו ממנו איזהו חומץ כל שעמד שלשה ימים לאחר שגמר ריחו והתחיל להחמיץ. ויש מגדולי ישראל שהחמירו בו מפני שאין אנו בקיאין בחומץ. יש יין שנראה כחומץ ואינו אלא יין שלא נתבשל בענבים כל צרכו והמחמיר תבא עליו ברכה. ויראה לי שאם מבעבע כמשליכין אותו על הארץ חומץ גמור שהחומץ מבעבע על הקרקע ולא היין. הבוסר של עו"ג אין בו משום יין נסך שאין מנסכין בו ולא אסרו בוסר אלא היין. ויש מגדולי המורים שחוששין ואין דבריהן מחוורין. בוסר של עו"ג יראה לי שבמקום שיש יין לבן וגם דמי היין קלים מן הבוסר הנמכר ממנו בחנות אסור חוששין שמא ערב יין בתוכו. אבל הבא מחביות גדולה או מן האוצר מותר שאין מערבין בו כ"א לשעה שלא יתקלקל. היו דמי היין יקרים מן הבוסר מותר שאין מערבין היוקר בזול ובמקום שהיין לבן אינו מצוי בין כך ובין כך מותר. יין מבושל שלנו שנגע בו העו"ג אין בו משום יין נסך שאין מנסכין בו. איזהו מבושל כל שהרתיח נעשה מבושל וכן קבלת הגאונים ז"ל ויש מי שאומר שאין קרוי מבושל עד שיתמעט ממדתו ע"י בשולו. ויראה לי שאי אפשר להרתיח בלא מיעוט מדה כל שהוא. וקבלת הגאונים ז"ל תכריע. אלונתית שלנו שנגע בו העו"ג אין בה משום יין נסך. וכן אגומלין איזהו אלונתית יין ישן ומים צלולים ואפרסמון. אלונתית של עו"ג הבאה מן האוצר מותרת בידוע שלא עירב בה יין עדיין עד שהוא שותה או שהוא מוכר בחנות כדי שלא תתקלקל. אנומלין יין דבש ופלפלין והוא הנקרא קונדיטון. ויש מי שאומר שלא התירו אלא בשנתן בתוכו שליש דבש ושליש פלפלין. ואפילו לא נתנו דבש בו כל שנתנו בו שליש פלפלין נשתנה טעמו הרבה ואין בו משום יין נסך ויראה לי שאפילו פחות משליש טעמו משתנה הרבה ולא אמרו שליש דבש ושליש פלפלין להטעינו כן אלא שאמרו איזהו יינמלין ואמרו שהוא אותו משקה שהורגלו לתת בו שליש דבש ושליש פלפלין. במה דברים אמורים שנתן בו דבש עד שמשנה טעמו אבל אם נתן בו מעט דבש יש בו משום יין נסך ואעפ"י שאין מנסכין אותו ע"ג המזבח. העו"ג אינם נמנעים מלנסך בכך. שלא כל הנאסר למזבח נאסר להם שכן מחוסר אבר יש להם ודוקין שבעין אין להם. וכן אעפ"י שנתן בו טעם שאור יש בו משום יין נסך. ומכל מקום יינמלין שהרתיחו על גבי האש כדרך שעושין עכשיו מותר. לא יהא גרוע מיין מבושל. יין מזוג יש בו משום יין נסך. ומי שהורה שאין בו משום יין נסך לא נראו דבריו. כמה יהא במזיגתו ויקרא יין יש מי שאומר בשאין בו יתר משלשה חלקי מימי אבל יתר מכאן אין זה יין. ואעפ"י שטעמו טעם יין אין טעם ביין אלא חימוץ בעלמא. ויש מי שאומר כל שטעמו טעם יין יש בו משום יין נסך ולא ירדו לשיעורין אילו אלא במתמר משמרים בלבד. ויש מגדולי החכמים שהתירו אפילו יין של עו"ג לתוך ששה חלקי מים נותן טעם לפגם הוא בתוך המים המרובים כ"כ וכמו שיתבאר בשער דיני התערובות. המתמד ונתן מים במרה בין שמתמד בשמרים בין שמתמיד בזגים וחרצנים אם עצר אותן בגלגל ונתן שלשה ויצאו שלשה וחצי אין כאן יין אלא טעם בלבד. וחומץ בעלמא הוא נתן ג' ויצאו ד' הרי זה יין גמור. לא עצר אותם בגלגל אלא ברגל לעולם יש בו משום יין נסך. ואפילו לא מצא כדי מדתו פעמים שהיין יוצא והמים נבלעים בשמרים ובזגים וחרצנים. ופעמים לאחר דריכת הרגל ימצאו גרעיני ענב שלא נסחטו כל עיקר. חרסים הבולעים יין הרבה עד כששורין אותן במים פולטין את יינם אם בלעו יין הרי הן כיין נסך ואסורים אפילו בהנאה. יבשים מותרים ואפילו באכילה. אלו הן לחים כל י"ב חדש. יבשים לאחר י"ב חודש. שמרים של יין נסך אעפ"י שיבשו ועברו עליהן י"ב חודש אסורין. תמדן והוציא מהן יין כל י"ב חודש אסורין לאחר י"ב חודש מותרין. חמץ בהם את העיסה כל י"ב חודש הפת כולה אסורה שהטעם אינו בטל ואפילו באלף. במה דברים אמורים בשמרים שתמדן. אבל לא תמדן אפילו לאחר י"ב חודש אסורים. ואוסרים כמו שבארנו. תמצית היין שנקרש על גבי דופנו החבית והקנקנים נהגו בו היתר. ואפשר כל שנתייבש כ"כ הרבה כבר כלה לחלוחית יין שבו. ומעתה כעפר בעלמא הוא ומותר. ומעשים בכל יום שמשתמשין בכלים של עכו"ם לאחר מלוי וערוי. ואין מקלפין אותו התמצות הקרוש על דפניהם. והנח להם לישראל אעפ"י שאינם נביאים בני נביאים הם : נשלם השער השלישי. תהלה לאל מרים ראשי :

השער הרביעי

השער הרביעי: בביאור אצל מי מפקידין או מייחדים יין ואם בחותם אחד. או בשני חותמות או במפתח וחותם. ובביאור שאר כל דיני יין שנתייחד עם העכו"ם ודין מטהר יינו של עכו"ם. ואכלול עם זה דין יין שנגעו בו גנבים ואין ידוע אם עכו"ם הן או ישראלים. ודין חביות של יין שנמצאת ואינו ידוע אם של יין נסך או של יין כשר: כבר ביארנו כל העו"ג עושין יין נסך. ישראל המפקיד יינו או שייחד יינו אצל העו"ג הרי זה אסור אפילו בהנאה כמו שיתבאר במה דברים אמורים בעו"ג שעובד על גבי שכל שעובד ע"ג חבת נסוך עליו. ומנסכים הם. גר תושב והוא הנכרי שנודע שאינו עובד ע"ג מייחדין אצלו יין בידוע שאינו מנסך. אבל אין מפקידין אצלו יין אעפ"י שאינו מנסך אם נכנס אצלו אחד מעע"ג אינו מקפיד. לפיכך חוששין שמא יכנס אחד מן המנסכין וינסך. ישמעאלים הללו אינם עובדים ע"ג ולפיכך מייחדים ברשותם יין. אבל אין מפקידין אצלם יין. עו"ג שבחוצה לארץ אעפ"י שאינם עע"ג אין מפקידין ואין מייחדים אצלם יין. במה דברים אמורים שלא בשני חותמות אבל סותמו וחתמן בחותם בתוך חותם מפקידין אצל העו"ג יין אעפ"י שחבת ניסוך עליהם אין טורחין לזייף שני חותמות. מפתח וחותם כשני חותמות. שני מפתחות אינם כשני חותמות. נקבים שמניחים בחבית לצאת הרוח דרך שם חוששין שמא ישתה העו"ג דרך שם במניקת. לפיכך אעפ"י שיש בפי החבית כמה חותמות אין מפקידין אותה אצל העכו"ם חוששין שמא ינסך דרך שם עד שיסתום כל נקבים שבה ויחתום עליהם בשני חותמות. איזהו חותם בתוך חותם היה פי החביות טח בטיט וכיוצא בו וחתום וכפה על גבה כלי מהודק הרבה שיש עמל בהסרתו ובחזרתו הרי ה כשני חותמות. וכן אם חתם נבל יין ושם אותו בשק אם פי הנבל למטה עמל הוא בעיניו להוציאו ולזייף חותמו ולפיכך הרי הוא כחותם לתוך חותם. היה פי נבל למעלה אין זה כחותם בתוך חותם. במה דברים אמורים כשאין פי הנבל כפוף לתוכו אבל אם היה פי הנבל כפוף לתוכו אעפ"י שפיו למעלה הרי זה כחותם בתוך חותם. שני קשרים משונים הרי הן כשני חותמות. שני אותיות הרי הם כשני חותמות. חתם בשני חותמות וחזר על חותמותיו ולא הכירם חזקה זייף ואסור. לא חזר עליהם חזקה לא טרח ולא זייף. ולפיכך אינו צריך לחזור אחריהם לראות אם זייף אם לאו. אעפ"כ היה משלח יין לחבירו ע"י עו"ג וחתם בשני חותמות ראוי הוא להודיע אל מי שנשתלח לו באיזה סימן סתמו וחתמו כדי שיעמוד עליהם ויכירם. אחר שנתבאר שחוששין לחותם אחד שמא יטרח ויזייף מפני מה אין חוששין שמא יקוב החור בדפני החבית וישקה ואחר כך יסתום. חזקה אינו טורח לנקוב את חבית אלא פותח פי החביות ונקבה עד שיהא בהן שני חותמות ישראל ששכר או שקנה בית בחצרו של עו"ג ומלאהו יין אם ישראל דר שם אעפ"י שהניח היין בחצר ואין לו עליו לא חותם ולא מפתח מותרין. ואפילו היה העו"ג דר באותה חצר מותר. היה ישראל דרך בחצר אחרת אם היה מפתח וחותם ביד ישראל מותר ואין צריך לומר שני חותמות. לא היה מפתח וחותם ביד ישראל אסור אפילו שהיה היין באותה בית ששכר או שקנה. ומה הפרש בין זה למי שהניח יינו בביתו שאינו חושש שמא נכנס שם עו"ג ונסכו. שזה שהשכיר ביתו או שמכרו יש לו שייכות בבית ואינו נתפס כגנב בכניסתו לפי שאדם עשוי לראות בבית שהוא משכיר או שהוא מוכר לראות מה השכיר או מה מכר. במה דברים אמורים בשהעו"ג דר באותה חצר אבל בשאינו דר באותה חצר אינו עשוי לבא אחר שאין לו שייכות באותה חצר ומותר. ויש מי שאומר שאפילו נמצא עומד בצד היין מותר דכל שאינו דר באותה חצר הרי הוא כעכו"ם אחר. ויש מגדולי המורים שאמר דכל שהשכיר או מכר יש לו שם שייכות. ואם נמצא עומד בצד היין אסור וראוי לחוש לדבריו. המניח את יינו בחזקת המשתמר אעפ"י שהניח שם עו"ג ויש לעו"ג שייכות בבית מותר. כיצד היה בא בספינה או בקרון ויינו עמו והניח עו"ג שם ויצא ונכנס שם והלך לו לבית הכנסת או לבית המרחץ. אף על פי שאין מפתח וחותם בידו הרי זה מותר שהעכו"ם ירא שמא יבא ישראל פתאום ויראנו נוגע. וכן אם הניח עו"ג בחנותו ויצא. וכן המעביר חבית ממקום למקום ע"י עכו"ם. במה דברים אמורים בשלא הודיעו שהוא מפליג ושלא אמר שמור ואין חוששין שמא נעל בחנותו או שמא הפליג ספינתו ופתח ונגע. אבל אם הודיע לו שהוא מפליג או שאמר לו שמור או שמפליג העכו"ם עם הספינה בים במקום שלא יראנו אדם אם יסור מגופה מעל החבית או שנעל דלת החנות הרי זה אסור. במה דברים אמורים בששהה כדי שיוכל להסיר מגופת החבית ולהחזירה ואם של טיט היא או של סיד כדי שיפתח ויסתום ויגבוב המגופה. שהה פחות משיעור זה מותר. שהה כדי שיקוב חור ויסתום ויגוב הנקב אין חוששין שהדבר ניכר הוא ואין חוששין לו. היו חביות פתוחות ולא הודיען שהוא מפליג מותר. במה דברים אמורים בשיש שם דרך אחרת שיוכל לבא עליהם דרך עקלתון. אבל אם אין שם דרך אחרת או שאמר להם לכו ואני אבא אחריכם כיון שנתעלמה עינו מהם הרי זה אסור. שהרי העו"ג רואה הדרך לפניו שאין שם הבעלים ויכול הוא ליגע ואינו יראה. ויראה לי שאפילו היה יכול לבא דרך העקלתון אם היו שנים או שלשה עו"ג אסור. אפשר לאחד לשמור הדרך העקלתון והאחרים יגעו ביין. ויש מי שאומר במעביר חביות ע"י העו"ג אע"פ שלא הודיעו שהוא מפליג אסור אלא אם כן חביות פקוקות שאי אפשר לו ליגע דרך הלוכן. אבל פתוחות ואין עליהם פקק אסור שמא הטה בעודן על כתיפו ויגע ונכון הוא שאפילו ישראל הולך אחריו אסור בשהחביות מלאות וכמו שבארנו למעלה. במה דברים אמורים במלאה או אפילו חסירה ובלבד שיכול להטותה בעודה על כתיפו וליגע ביין. ויראה לי שאפילו הודיעו שהוא מפליג אם החביות פקוקה והוא בזמן שיש עוברי דרכים הרבה כזמן בין הגתות מותר שמתיירא מעוברי דרכים.

ישראל שזימן את העו"ג לאכול עמו והיה היין על הספסלים ויצא ישראל והניח את העו"ג על השולחן כל היין שעל השולחן אסור ואפילו אותו יין שהוא חוץ לפשוט ידיו אסור שאינו מתיירא מליגע שהרי הוא כמורשה ממנו לשתות מכל היין שעל השלחן אבל היין שעל הספסלים את שהוא תוך פשוט ידיו אסור ואת שהוא חוץ לפשוט ידיו מותר. ואם אמר לו מזוג ושתה ברצונך אפילו שעל הספסלים אסור שהרי הרשהו לשתות מכל אשר יבחר ולפיכך כל החביות הפתוחות אסורות אבל הסתומות מותרת אם לא שהה כדי שיפתח ויסתום ויגוב המגופה. כל מקום שאם הודיעו שהוא מפליג אסור לא אמרו אלא בשבמקום הפלגתו שהודיעו יש בו כדי שיפתח ויסתום ויגוב. אבל פחות מיכן מותר. דאדרבה מתיירא הוא שמא יבא ויראנו והוא אין לו שהות לפתוח ולסתום. ולפיכך אפילו עמד יתר מכדי שיעור זה מותר שבכל שעה הוא מתיירא. ואפילו היה בו כדי שיפתח ויסתום ויגוב כדרך אשר הלך אם יש שם דרך עקלתון קרוב מכדי שיעור זה מותר. אלא אם כן אמר לו שהוא יבא אחריו בדרך זה. ישראל שיש לו חביות של יין פתוחות בתוך ביתו ויצא וסגר הדלת אחריו ומסר מפתח ביד עו"ג אעפ"י שהודיעו שהוא מפליג מותר. שלא מסר לו אלא שמירת המפתח בלבד. ולפיכך העו"ג מתיירא מליכנס לבית שמא יתפס כגנב. ואיננו אלא כשאר עו"ג שבעיר שיראים ליכנס מפני העובדים והשבים. אוצר שישראל ועו"ג כונסין יין לתוכו אעפ"י שחביות פתוחות והעו"ג יושב שם מותר מפני שהיין בחזקת משתמר כל שלא הודיעו שהוא מפלוג כמו שאמרנו. נעל עו"ג דלת האוצר היין אסור שהרי יש לו שייכות בבית ואינו נתפס כגנב על נעילת הדלת. היו נקבים בדלת אם יכול ישראל להסתכל משם ולראות כל חביותיו מותר ואם לאו את שיכול לראות דרך שם מותרות והשאר אסורות. ויראה לי שאפילו חביות סתומות אסורות ואף על פי שאילו בא ישראל אין העו"ג יכול למונעו מליכנס מכל מקום יכול הוא להשמט ולומר ישן הייתי. במה דברים אמורים בשאין ישראל דר באותה חצר. אינו יכול להשמט ממנו שאין לו לסגור דלתים בפניו אחר שהוא דר שם. וראיתי לאחר מגדולי המורים שהחמיר בדבר זה אחר שיש לו לעו"ג שייכות בבית וצריכין אנו לחוש לדבריו. בית שהיו ישראל ועכו"ם כונסין לתוכו יין. ועו"ג דר למטה בבית וישראל דר בעליה ושמעו קול תגר וכיוצא בזה אף על פי שאין מעבר לישראל לעליה אלא דרך הבית. וקדם העו"ג ובא וסגר הדלת אחריו היין מותר דעכו"ם מתיירא ואומר שמא הקדימני ישראל ובא וישב לו בעליה ואם אגע ביינו יראני. ישראל ועו"ג שהיו שותים יין זה יינו וזה יינו ושמע ישראל קול תפלה בבית הכנסת ויצא ללכת לבית הכנסת היין מותר מתיירא העו"ג מליגע ביינו של ישראל ואמר גזבר ישראל את יינו וימהר ויביא. במה דברים אמורים בשכל אחד שותה יינו אבל שניהם שותים מיינו של ישראל כל היין שעל השולחן אסור. ואפילו מה שהוא חוץ לשולחן בתוך פישוט ידיו כמו שבארנו. ויש מתירין אפילו בששניהם שותין מיינו של ישראל והוא שסילק ישראל את היין מעל השלחן והניחו חוץ לשלחן והכל קרוב לענין אחד. וכן ישראל ועו"ג שהיו בספינה ושמע ישראל קול שופר שתוקעים בערבי שבתות לשבות ממלאכה. ויצא מן הספינה ליכנס ולשבות במדינה היין מותר דמתיירא עו"ג כשיזכיר ישראל את יינו ימהר יבא אעפ"י שיש בינו ובין המדינה יותר מאלפים אמה שהעו"ג חושבין שאין ישראל משמרים שבת במקום שיש להם שום הפסד. דברים אלו שאמרנו יראה לי דווקא בשיש דרך עקלתון לבא שלא מדעת העו"ג ואם לאו אסור כמו שבארנו. ועוד יראה לי שלא להתיר מחמת טענה זו דעכשיו יזכיר יינו ויחזור אלא במפליג לדברים שאפשר לעשותן כאן לכשיחזור כתפילה ושביתת שבת. אבל במפליג ליכנס במרחץ וכיוצא בזה מדברים שיש לה מקום ידוע ואי אפשר לעשותו כאן אסור שכבר הודיעו שהוא מפליג לדברים אלו שא"א לעשותן כאן. כל מקום שאמרו שהוא מפליג או בשסגר דלת בפניו שהוא אסור. יש מי שאומר שאסור בהנאה ויש מי שהורה להקל שאינו אסור בהנאה. ואסור בשתיה.

עו"ג שהלוה מעות לישראל אעפ"י ששעבר לו כל נכסיו והגיע זמנה של מלוה. ונכנס העו"ג ועמד בצד הגת של ישראל ואפילו בתוך פישוט ידיו היין מותר באין לו מלוה על אותו יין. אבל יש לו מלוה על אותו היין הרי זה אסור כיצד עשאו לו אפותיקי מפורש או אפילו שמשכנו אצלו ונמצא עכו"ם עומד בבית שהיין נתון שם אסור דאינו נמנע מליגע בו שהרי יש לו שייכות ביין ואינו נתפס כגנב. ויראה לי שאפילו היה מפתח או חותם אחד בידו של ישראל עד שיהא שם מפתח וחותם. ישראל שעושה יינו של עכו"ם בטהרה בין שמכרו העו"ג לישראל ולא פרע לו מעות בין שלא מכרו לו אלא שהוא מטהרו כדי למוכרו על ידו לישראלים אם נתנו ישראל בחצרו של אותו עו"ג בעצמו ואין העו"ג דר באותה חצר אם מפתח האוצר פתוח לרשות הרבים והיו ישראלים ועכו"ם דרים באותה העיר מותר. ואע"פ שאין ישראל דר באותה חצר ואין מפתח וחותם בידו ומתיירא הוא העו"ג מליכנס שם שלא יראהו ישראלים הדרים באותה העיר ויפסידו עליו יינו. היה פתוח לאשפה הרי הוא כפתוח לרשות הרבים. היה דקל בבית של ישראל שאם יעלה שם יראנו נכנס הרי הוא כפתוח לרשות הרבים מתיירא הוא שמא יעלה לראות משם בהמה שנאבדה לו. היה חלון של ישראל פתוח עליו הרי הוא כפתוח לרשות הרבים ומותר. במה דברים אמורים בשלא נמצא עומד באותו בית שהיין נתון בו. אבל אם נמצא עומד שם אסור. וקל וחומר הדברים עו"ג שיש לו מלוה על יינו של ישראל ונמצא עומד בצדו אסור כמו שבארנו ק"ו לזה שהיין שלו והחצר שלו. ויש אומרים שלא נאמרו דברים הללו אלא ביום אבל בלילה צריך להיות ישן בתוכו. ויש מחמירים שאפילו ביום אין באשפה וחלון ודקל ופתח לרשות הרבים מתירין אלא מה שנראה ממנו מן הפתח או מן החלון והאשפה והדקל אבל שבצדדין אסור. ולא יראה לי כן שכל שהוא פתוח לרשות הרבים או לאחר מאלו מתיירא הוא מליכנס באותו בית כלל. מכרו העו"ג לישראל ופרע לו המעות ואפילו לא פרעו אלא שזקף המעות עליו במלוה. ואילו רצה ישראל להוציא יין מרשותו אינו יכול לעכב על ידו היין מותר אעפ"י שאין פתח פתוח לרשות הרבים ואין מפתח וחותם ביד ישראל. ולא עוד אלא אפילו נמצא עומד בצדו מותר. אין זה אלא כמי שיש לו מלוה על ישראל ונמצא עומד בצד הבור של יין שלו שמותר כמו שבארנו. ויש מחמירים בנמצא עומד בבית שהיין נתון בו לפי שהוא נתון בחצירו וכל שאינו נתפס כגנב בכניסת הבית היין אסור. ודברי הראשונים נראין לי עיקר. כתב לו התקבלתי וכשבא להוציאו אינו מניח הרי זה אסור עד שיהא פתח פתוח לרשות הרבים וישראלים דרים באותה העיר כמו שבארנו. התקבלתי זה אינו אלא כהערמה. שאילו מדעת גמורה כתב לו לא היה מעכב מלהוציא. לא היו ישראלים דרים באותה העיר אעפ"י שפתח פתוח לרשות הרבים ואפילו מפתח וחותם ביד ישראל אסור מתיירא הוא מן הישראלים ואינו מתיירא מן העו"ג. ואעפ"י שישראל זה דר באותה העיר אינו נמנע מליכנס ומלזייף. לראות איש אחד לבד אינו מתיירא ואינו נמנע הואיל והיין והבית שלו לפיכך אין לו תקנה ואפילו בשני חותמות עד שיהא ישראל יושב ומשמר. ואם היה נכנס ויוצא הרי זה כיושב ומשמר. במה דברים אמורים בעיר גדולה שיש לה דלתים ובריח שרוכליה ממנה. היתה עיר קטנה שרוכלים נכרים (הערה: כצ"ל. ואין ר"ל עכו"ם רק כונתו נכרים מעיר אחרת) נכנסים בה מותר מתיירא הוא שלא יכנסו בה רוכלים ישראלים ויראוהו. היה ישראל דר באותה חצר ואין העו"ג דר בה לעולם מותר ואפילו אין מפתח וחותם בידו. ולא עוד אלא אפילו היה העו"ג וישראל דרים בה מותר. היה העו"ג דר בה וישראל דרך בחצר אחרת לעולם אסור עד שיהא ישראל יושב ומשמר. המטהר יינו של עו"ג והניחו בחצר של עו"ג אחר אם אותו העו"ג משועבד לו כגון אריסו של עו"ג בעל היין או עבדו וכיוצא בזה שהוא מתיירא מלמנעו מלגלות הרי הוא כאילו הניחו ברשותו של עו"ג בעל היין לא היה משועבד לו אם היה מפתח וחותם ביד ישראל מותר כיינו של ישראל המופקד ביד עו"ג ואין חוששין שמא יניחנו זה ליכנס וליגע כדי שיגמול לו הוא כן בשעה אחרת שאין חוששין לגומלין. כבר בארנו שאלו נמצא עו"ג עומד בביתו של ישראל במקום שהיין נתון בו ובצדו בתוך פשוט ידים מותר. ואפילו היה לו מלוה על אותו ישראל ולא עוד אלא אפילו נמצא קצפו של יין המצוי בדפני החבית בידו של עו"ג אין חוששין לו שאני אומר לא מפי החבית נטלו אלא בדפני החבית מגבו היה ונטלו. במה דברים אמורים בדברים המצויים לפעמים בדפני החבית אבל בדברים שאינם מצויים אלא בפי החבית אסור אעפ"י שנתפס עליו כגנב מכל מקום מה שנמצא בידו מהיכן בא אם לאו מפי החבית.

אריה ששאג ונמצא עו"ג נחבא בין החביות הפתוחות היין מותר ואע"פ שאין העו"ג נתפס על כניסתו כגנב שיש לו טענה מפחד קול אריה נכנס שם ונשמע למרחוק אילו כן מותר מפני שהוא מתיירא שמא גם ישראלים ששמעו קול פחדו ונחבאו כאן ויראה לי שאפילו נכנס וסגר הדלת לפי שהוא מתיירא שמא קדמו ישראלים ונכנסו ונחבאו בין החביות ויראוהו. חצר שהיתה חלוקה בב' יתדות בין ישראל ועו"ג אעפ"י שחביות פתוחות עומדות סמוך לחלקו של עו"ג בתוך פשוט ידים מותר. וכן אם היה גגו של ישראל למעלה מגגו של עו"ג ישראל מניח שם יינו ואעפ"י שידו של עכו"ם מגעת שם אינו חושש. וכן אם היה גגו של ישראל בצד גגו של עו"ג ישראל מניח שם יינו ואינו חושש ואעפ"י שידו של עו"ג מגעת שם. גנבים שנכנסו לאוצרו של ישראל ופתחו החביות ואין ידוע אם גנבי ישראלים או עו"ג רואין אם רוב גנבי העיר ישראלים מותרות ואם רוב גנבי העיר עו"ג אסורות. ויראה לי שאם ישראלים רבים בשכונה ורוב גנבי העיר עו"ג הרי אלו מותרות שהשכונה כעיר בפני עצמה. במה דברים אמורים בשאין דרך העו"ג מפסיקתה אבל אם היתה דרך העו"ג מפסיקתה הולכים אחר רוב העיר שהם עו"ג. חיל של עו"ג שנכנס לעיר ונכנסו בבתיהם של ישראל בשעת שלום חביות פתוחות אסורות שאינם יראים מליגע. סתומות מותרות בידוע שלא פתחום שאם פתחו לא היו מטריחים לסתום. בשעת מלחמה אפילו פתוחה מותרת לפי שאין להם פנאי לנסך חבית של יין שנמצאת מושלכת בעיר אם רובה ישראלים מותרת ואם רובה עו"ג אסורות ואם בא ישראל ונתן סימניה אם סתומה היא מותרות בידוע לא מצאה עו"ג ופתחה שאלו מצאה ופתחה מפני מה טרח וסתמה. חבית שהיתה צפה בנהר אם נמצאת כנגד עיר שרובה ישראלים מותרת ואעפ"י שרוב הסביבות עו"ג. במה דברים אמורים שיש מקום מכשולת ועקלקלות וסגר אגמי המים בדרך מבוא מקום העו"ג עד כאן. שאילו באה משום העקלקלות וסכרי אגמי המים הוו מטביעין אותה. ואם לאו אסורה דכל מקום רוב וקרוב מניחין את הקרוב והולכין אחר הרוב. היתה כנגד עיר של עו"ג אם רוב הסביבות ישראלים מותרת אם היא יכולה לבא משם דרך ישר שלא תטבע. ולא עוד אלא אפילו היתה קרובה הרבה לעיר של עו"ג עד שמוכיח קורבתה שהיא של עו"ג מניחין את הקרוב והולכין אחר הרוב. ולפיכך חביות של יין שנמצאת מוצנעת בכרמו של ישראל ויש כרמים אחרים של ישראלים סמוכים לה וכרמים רבים מהם של עו"ג בסביבות רחוקים משל ישראלים חבית אסורה ונדון אותה אחר הרוב שהן של עו"ג. ואין צריך לומר בשאין שם כרם של ישראל אלא זו לפי שאין דרך לגנוב מכרם זה ולדרוך שם ולהצניע בתוכו. וכן הדין להקל בשנמצאת בכיוצא בזה ככרמו של עכו"ם ויש סביבותיו כרמים של ישראל. במה דברים אמורים בשיושבים בין הרים שאינו מעביר לעוברי דרכים. ואם לאו אסור שרוב עוברי דרכים עו"ג הם. במה דברים אמורים בבקבוק שדרך עוברי דרכים להוליך בכיוצא בו. אבל חבית גדולה אין דרכן של עוברי דרכים להוליך בכיוצא בו. ואין חוששין בה לעוברי דרכים. נודות של יין שנמצאו מושלכים בדרך אם רוב שופכי יין ישראלים מותרים ואם עו"ג אסורים. דברים אלו שאמרנו שאם שופכים ישראלים מותרים דווקא בשהיו נודות גדולים אבל קטנים שדרך עוברי דרכים להוליך בהן אסורין. חוששין שמא מעוברי דרכים נפלו. ורוב עוברי דרכים עו"ג הם. היו בהם גדולים וקטנים מותרים שהגדולים מוכיחים על הקטנים משופכי יין ורובם ישראלים הם והקטנים להכריע המשא באו. ולפיכך אלו ואלו מותרים :

השער החמישי

השער החמישי: בביאור דיני התערובות של יין נסך בין של סתם יינם בין של ודאי יינם. בין יין ביין בין יין במים ושאר דברים. ובין חביות של יין בחביות ואכלול עם זה דין נצוק ונצוק בר נצוק: יין נסך שנתערב ביין אוסר תערובתו בכל שהוא. ואפילו סתם יינם ולאו דווקא ממשו של יין אלא אפילו טעמו. כיצד ישראל שהכניס יינו בקנקנים של עו"ג או שמדד יינו במשפך של עו"ג אפילו שאין בקנקן ובמשפך יין כלל זה אסור כשתיה ומותר בהנאה. ממשו של יין שנתערב ביין אם מסתם יינם הוא אוסר תערובתו ואפילו בכל שהוא בשתיה ומותר בהנאה ובלבד שלא יהנה מאותו משהו של יין נסך. ואם וודאי יינם הוא אוסר תערובתו אפילו בהנאה. סתם יינם שנתערב ביין כיצד הוא עושה מוליך הנאה לים המלח או מוכרו כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו. ויראה לי שאינו צריך לומר לעו"ג הריני מוכר לך חוץ מדמי יין נסך שבו אלא מוכר לו כפי מדת יין כשר שבו ודיו. ויש מרבותיו שהורו לומר לו בשעת מכירה חוץ מדמי יין נסך שבו או שיוליך הנאה לים המלח קודם מכירה. מכר סתם ולא פירש כן אעפ"י שלא מכר אלא כדי מדת כשר שבו הכל אסור בהנאה. ולפיכך אם נטל את המשפך ומדד לתוך המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עו"ג ונאסר היין שבמשפך אם נשארה אפילו לחלוחית של יין במשפך כדי שיהא בו בכדי טופח להטפיח ואחר כך מדד לתוך צלוחיתו של ישראל הכל אסור אפילו בהנאה. ולא נתחוורו לי דברים אלו. ובמה דברים אמורים בסתם יינם אבל בוודאי הכל אסור אפילו בהנאה כמו שבארנו ואין לו תקנה ואפילו בהולכת הנאה לים המלח. דברים אלו שאמרנו אין הפרש בין שנפל יין נסך משהו לתוך בור של יין כשר ובין שנפלה חבית של יין כשר ע"ג טפח יין נסך לעולם יין אוסר תערובתו במשהו על הדרך שבארנו. יין נסך שנערב במים אינו אוסר עד שיתן יין טעם במים. נתן בהם טעם הכל אסור בהנאה לפי שהיין מכשיר המים. וכל מכשיר אוכלין ומשקין הרי הן כעיקר המשקה והתבשיל לפיכך הכל אסור ויש מי שאומר שאפילו במכשירין מוכר את הכל חוץ מדמי אותו יין המכשיר את המים ואת התבשיל וכן דעת רבותיי ויראה לי שהוא עיקר. באיזה טעם אמרו יש מי שאומר בששים בשאר כל האיסורים ויש מגדולי המורים שאמרו דכל שנתערב בתוך ששה חלקי מים מותר. כלל גדול אמרו בכל נותני טעמים נותם טעם לפגם מותר וכל שנתערב יין בששה חלקי מים המים נפגמים בטעם היין ולפיכך אם נתערב בכדי שיעור זה הכל מותר ואפילו משתיה. יין נסך שנפל על גבי מים מעט מעט ואפילו מצלצול קטן ואפילו לסירוגין אין אומרין ראשון ראשון בטל דכל שנותן טעם לבסוף הכל אסור שלא הותר מתחילתו אלא מפני שלא היה בו כדי נתינת טעם ועכשיו שנצטרף לנותן טעם אין בטל לעולם ויש מתירין והראשון נראה לי עיקר. יין נסך שנפל לבור של יין כשר ונפל שם קיתון של מים אם יש במים כדי לבטל את היין על הדרך שאמרנו הכל מותר לפי שרואין את היין הכשר כמי שאינו ואינו מצטרף עם יין נסך שהוא במינו ומים שבו רבין על היין נסך ומבטלין אותו. ויש מי שאומר שאין דברים אלו אמורים אלא בשנפל קיתון של מים לתוך יין כשר תחילה שנתערב יין נסך אבל אם נפל יין נסך לתוך יין כשר מיד נאסר הכל ונעשה הכל יין נסך ואף על פי שנפל שם מים לבסוף אינם מבטלים עד שירבה המים כ"כ כדי לבטל את כל היין. ויש מי שאומר דבין שנפל שם קיתון של מים תחילה בין שנפל לבסוף שלא אמרו אפשר לסוחטו אסור וחתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר וחלב בלבד וכמו שנתבאר בבית התערובות וזה עיקר. שמרים של יין נסך וכן חרצנים של יין שתמדן במים ונתן מים במדה ועצרן בגלגל ובקורה שכל לחלוחית שבהם יוצא אם נתן ששה לוגין מים ויצאו שבעה מותר וכפי מה שבארנו דיין מתבטל בתוך ו' חלקי מים. וכדברי האומר שאין מתבטל בפחות מס' לעולם אסור ואפילו נתן מים נ"ט לוגין ויצאו ששים. שמרים או חרצנים הנדרכים ונעצרים שלא בקורה אפילו נתן ששה לוגין ולא יצאו אלא ה' או פחות מיכן הכל אסור לפי שאינן נעצרין כל צרכן פעמים שאינו מוציא אפילו כדי מדתו וטעמו כטעם יין משובח לפיכך התמד בשמרים או בחרצנים של יין כשר ודרכן בגלגל אף על פי שלא הוציא כדי מדתו ונגע בו עו"ג נעשה יין נסך שאין אנו יודעים כמה נשאר מן המים בשמרים וכמה יצא. אבל המתמד בקורה נראין הדברים כל שנתן במדה ונתן ג' ולא יצאו ד' אינו יין ואף על פי שנטעם בו יין חמוץ בעלמא הוא ואינו ראוי לקבל שם יין נסך. חבית של יין שנתערבה בחביות של יין אפילו של וודאי יינם ימכר לעכו"ם חוץ מדמי יין נסך שבו ולהוליך הנאה לים המלח. אם שלסתם יינם הוא הרי זה מותר ואם של וודאי יינם יש מי שאומר דאסור. ויש מי שאומר דכל שהוא מותר במכירה כלו חוץ מדמי יין נסך שבו כ"ש בהולכת הנאה לים המלח וראוי להחמיר כדברי האוסרים. נפלה אחת מהם לים הגדול או שנאבדה או ששתו אותה בשוגג הותרו כל השאר שאני אומר אותה שנפלה של איסור היתה. יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיהם והם מותרות. ואם היו מבוקעות הרי אילו אסורות אלא ימכרו חוץ מדמי יין נסך שבהם. ועוצר ומוכרן לעכו"ם ולא ימכרם כשהם שלמים גזירה שמא יחזור העכו"ם וימכרם לישראל אחר. ואם נתדלדל חותמן של גרעינין הרי הן כמבוקעות. במה דברים אמורים בשנפל שם יין מרובה עד שיהא בו כדי נתינת טעם בכל הענבים פחות מיכן מותר וכמו שבארנו שכל מינו ומינו ודבר אחר רואין את מינו כאילו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והחרצנים והזגים אינו מינו של יין ואפילו היה יין חדש שאין הולכין אחר טעמן אלא אחר שמן וזה נקרא יין ואילו נקראו ענבים. יין שנפל ע"ג שעורים או עדשים וכיוצא באלו משאר מיני התבואה הזריעה ידיהם והם מותרים. נפל על גבי חטים הרי אלו אסורים שחטים כמבוקעים הם ובולעין ע"י סדק שלהם. ובמה דברים אמורים בשיש כאן כדי ליתן טעם בהם ואסור למוכרן לעו"ג ואפילו במפרש חוץ מדמי יין נסך שבו שכל שדרכו של ישראל לקנות מעו"ג אסור למכור לעכו"ם אם נאסר חוששין שמא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל. כיצד הוא עושה טוחנו ועושה אותו עוגות ומכרן לעכו"ם שלא בפני ישראל בידוע שאין ישראל חוזר ולוקח אותם מן העו"ג דפת של עכו"ם אסורה. ובפני ישראל אחר לא ימכרם לעו"ג דכל שישראל רואה שבאו מיד ישראל חוזר ולוקח דפת של ישראל ביד עו"ג מותר. דברים אלו שאמרנו במקום שאין אוכלין פת של עו"ג אבל במקום שאוכלין פת של עו"ג אפילו שלא בפני ישראל אסור. אלא שורפין או מוליכן לים המלח ובכל מקום אסור למכור לפלטר שפת של פלטר בכל מקום נהגו בו היתר. חומץ של עו"ג שנפל לתוך יין אינו אוסר עד שיתן החומץ טעם ביין נתן בו טעם אסור וימכר כולו לעו"ג חוץ מדמי חומץ שבו ומפני מה אוסר והלא פוגם הוא טעמו של יין מפני שהיין שחזר להיות חומץ אינו פוגם שיש מי שחפץ ביין ויש מי שחפץ בחומץ. וכן אם נפל יין לתוך חומץ אינו אוסר עד שיהא בו כדי נתינת טעם אף על פי שהיין קודם שיפול לתוך החומץ כבר נשתנה ריחו להיות כריח חומץ אפילו כן אינו נקרא חומץ דכל שטעמו יין וריחו חומץ אינו חומץ אלא יין והרי זה כמין בשאינו מינו ובנ"ט. חומץ של יין נסך שנפל לתוך גריסין רותחין פוגם הוא טעמן וכל שפוגם אינו אוסר נפל לתוך גריסין צוננין אסור דטעמו בהם לשבח ואעפ"י שהרתיחם לבסוף וחזר טעמו בהם לפגם אסור דכל שתחילתו משבח ולבסוף פוגם אסר.

הנצוק הרי הוא כמחובר. ולפיכך המערה מחבית של ישראל לכלי של עו"ג אם יש בכלי של עו"ג אפילו טפת יין הכל אסור כאילו נתערבה אותה טפה לתוך החבית ואוסרת הכל. עירה וקטף עד שלא נגע יין הקטוף לכליו של עכו"ם כבר נפסק הקלוח היורד מן היין הנשאר בחבית כל אותו קלוח אסור ומה שנשאר בחבית מותר. עכו"ם שהיה מערה מחבית של יין כשר אף על פי שהיה מקטף כל מה שנשאר בחבית אסור שאי אפשר שלא נגע מה שבפנים לקילוח היורד בשעת קיטופו ונעשה לו חיבור ואף על פי שלא גזרו בכחו של עו"ג אלא במה שיצא בחוץ ולא במה שיצא בחוץ ולא במה שנשאר בפנים הרי הוא אסור משום נצוק כמו בארנו. איסור נצוק אינו אלא מדין חיבור. ולפיכך אם נעשה לסתם יינם הכל מותר בהנאה אבל אם נעשה נצוק לודאי יינם אסור בהנאה כאילו נתערבו זה בזה. ויש מי שהורה לאסור בכל נצוק ולא יראה לי כן. נצוק זה שאמרנו שמעתי משמן של גדולים שלא אמרו אלא כשעירה ליין נסך האסור בהנאה אבל ליין המותר בהנאה אינו חיבור ונראים הדברים שלא אמרו אלא הנצוק ליין נסך הוי חיבור ולא נקרא יין נסך סתם אלא האסור בהנאה. ולפיכך המודד לתוך כליו של עו"ג אף על פי שלא הדיח את שמדד בתוכו אסור בשתיה ואת שעירה ממנו מותר ואפילו בשתיה. עו"ג שהיה מערה מחבית של ישראל לאשפה או למקום לכלוך או לטיט כל מה שנשאר בכלי מותר דאין דרכן של מנסכין לנסך על גבי דבר מאוס ומה שנשאר בפנים לא אסרוהו בכחו של עו"ג אלא מה שיצא לחוץ אבל לא מה שנשאר בפנים. ומשום חיבור למה שיצא אין כאן שאף מה שיצא בחוץ לא נאסר הואיל ואין דרכן למנסכין כן כמו שבארנו. היה ישראל או עו"ג מערה לתוך טיט ובא עו"ג אחר ונגע בקלוח אף מה שנשאר בפנים אסור משום נצוק. אעפ"י שהולך לאיבוד ולתוך הטיט הואיל והוא אינו מאבדו ומבטלו בידים מחשיבותו. חבית של יין שנתנו לתוכה קיתון של מים ואחר כך ערה ממנה לתוך צלוחיתו של עו"ג אם יש במים שבחבית כדי לבטל יין נסך שבצלוחיתו של עכו"ם הכל מותר לא יהא חמור מיין נסך שנתערב בחבית. וכבר בארנו שאנו רואין את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכן הדין לגת בעוטה שהיה יין יורד ממנה לתוך הבור ונגע בו בקלוח היורד רואין את היין הקלוח כמי שנתערב בגת וסלק את היין שבגת כמי שאינו. וחרצנים וזגים וענבים שיש בגת רבים עליו ומבטלין אותו. נצוק בר נצוק אינו חבור ומותר אפילו בשתיה :

השער השישי

השער הששי: בביאור דיני כלי היין במה נאסרים וכמה יהא הכשירן: יש כלים שאין דרכן להכנס בהן יין לקיום אלא משתמשים בהם יין לשעה ומריקם אותם ועומדים לעצמם ריקם ולפיכך אין בהם כח לבלוע אלא מעט מזעיר ויש שמכניסין יין לקיימו אם לזמן מרובה או שמשתמשים בהם תדיר וכשמריקים מהם זה מכניסין בהם אחר ולפיכך בולעים הרבה ויש שמשתמשים בהן זמן אחר תדיר ובשפע ואחר כך מריקין אותה ואין משתמשין בהן עד זמן רב ואילו הן כלי הגת ולפיכך בולעים יותר מכלים שאין מכניסין לקיום אבל לא כמכניסין לקיום. כלים אלו אפילו לפי שעה גזרו בהם חכמים כל אחד לפי מה שהוא כלי כיצד נשתמש בו עו"ג ביינו לפי שעה או שהפקידו ביד עו"ג אם כלים שמכניסין לקיום אעפ"י שלא נשתמש בו עו"ג אלא מעט או שלא עמד כדי שיוכל להשתמש בו הרי זה צריך הכשר גדול כאילו נשתמש בו זמן מרובה ואם כלי הגת הוא צריך הכשר גדול כשאר כלי הגת שנתיישן ביד עו"ג ואם משאר כלים שאין מכניסין לקיום צריך הכשר כשאר כלים שכיוצא בו שנתיישנו ביד עו"ג לפיכך הפקיד או שלח ביד עו"ג צריך לחתום אותם כדי שלא יוכל להשתמש בהם ואין צריך שני חותמות אלא חותם אחד בכיוצא בזה אינו טורח לזייף ואפילו אחד כלים שאין מכניסין לקיום ככובי והכוסות וכיוצא בהן בין שהם של עור בין שהן של מתכות בין שהן של עץ ושל זכוכית אם אין מזופתין משכשכין במים היטב ומותרין בין שהיה תשמישן ביד עו"ג בין שהיה תחילת תבמישן ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכם לשים בהן יין בשעת זפיתה כדי למתק מרירתו של זפת וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עו"ג בתשמיש יין קולף הזפת ומשכשכן ומותרין. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים ככלים שמכניסין לקיום ודיו שאין לאחר מלוי וערוי כלום היו של חרס אעפ"י שאינם זפותין אם נשתמש בהן עכו"ם בתחילת תשמישן הרי הן צריכין הכשר גדול ככלים שמכניסין לקיום מפני שהרבה צמאים לבלוע ושאובים ובולעים הרבה היו תחילת תשמישן ביד ישראל עד שבלעו על צרכן הרי הן בשאר כלים שכיוצא בהם ומשכשכן ומותרים. כיצד כוס של חרס ששתה בו העו"ג פעם הראשונה או אפילו פעם שנייה לתשמישו הרי זה אסור. שתה בו ישראל פעם ראשונה ושנייה יין או מים כבר שבע מלבלוע בהיתר ומעתה אינו בולע. ולפיכך אם שתה בו העו"ג משנייה ואילך מותר כשאר כלים שכיוצא בו ויראה לי שלא אמרו אלא בכוסות שאין היין משתהה בו אלא ממלא לשעה ושותהו אבל כד של חרס שאין מכניסו לקיום שנתן בו היין ונשתהה בו קצת אפילו פעם אחת אעפ"י שנשתמש בו עו"ג מכאן ואילך מותר שכבר שבע בפעם ראשונה ביד ישראל. כדים של חרס אפילו חדשים אם זפת עו"ג ודרכן לתת לתוכו יין בשעת זפיתה אעפ"י שאין מכניסים אותה לקיום הרי הן ככלים שמכניסין לקיום שבתחילת תשמישן בולעין הם הרבה כמו שבארנו. ואם אין דרכן באותם המקומות לתת בהם יין בשעת זפיתה וניכר לעין שזפתן מצהיב בידוע שלא נתנו בהן יין ומותרים. בזמן הזה לא הורגלו לתת יין. ולפיכך הלוקח בקבוק של חרס מזופת מן העו"ג אם זפתו מצהיב הרי זה מותר ואפילו שכשוך אינו צריך. במה דברים אמורים בכלי חרס שאין שועין באבר אבל השועין יש בהן להקל ולהחמיר כמו שיתבאר. כלי שמכניס בהם יין לקיום וכיוצא בהם אפילו לא נשתמש בהם העו"ג אלא פעם אחת ואפילו היה תחילת תשמישן ביד ישראל צריכין הכשר גדול. אפילו לפי שעה גזרו בהן כמו שבארנו. קנקנים קטנים או בקבוק שמוליכן בהם יין הולכי דרכים אעפ"י שאין מכניסין אותן לקיום הרי הן כמכניסים לקיום מפני שהיין נתון בתוכם תדיר כשמערן ממלאין אותם פעם אחרת וכן תדיר תדיר. במה תהא טהרתן ממלאין ומערן ג' ימים וג' פעמים ודיו ואפילו היו זפותין שאין אחר מלוי ועירוי כלום וצריך להשהות שם המים בכל פעם ופעם כמדת יום וכמדת לילה. מלא אותן ועמדו המום ג' ימים לא עלה אלא לפעם אחת וצריך למלאם עוד ב' פעמים. מלא אותם ג' פעמים בב' ימים או בשלשה ימים פחות חצי שעה לא עלה לו. כלל גדול אמרו צריך להשהות המים בכל פעם ופעם כ"ד שעות השהה אותם שם יתר מיכן אין בכך כלום. מלא אותם ג' פעמים בשלשה ימים בין בימים רצופין בין מפוזרים מותר. כלי זכוכית וכלי מתכות אפילו מכניסים לקיום משכשכם במים ודיו שאין כלי מתכות בולעין מן הצונן. כלי חרס השועין באבר הרי הן ככלי מתכות במה דברים אמורים הלבנים והשחורים ובלבד החלקים ביותר שאין בהם בקעים וסדקים. היו בהם סדקים או בקעים הרי הן כשאר כלי חרס שועין. כלי מחפורת של צריף הרי הם בולעים ביותר שהצריף שואב הרבה ולפיכך אין להם טהרה עולמית. ויראה לי שאפילו אין מכניסים לקיום ואפילו היה תחילת תשמישן ביד ישראל לעולם אי שופעין ובולעין הן הרבה בכל עת. כלי נתר אין בהם טהרה עולמית. כלי חרס השועין בצריף והרי הן ירוקים אם היה תחילת תשמישן ע"י עו"ג הרי הן ככלי נתר וככלי מחפורת של צריף ואין להם טהרה עולמית. כל מקום שאמרו שהכשרו במלוי ועירוי אם הכניס בהם ציר ומורייס ועמדו בהם קצת הוכשרו. שהמלח שבהם שורף ומייבש לחלוחית היין הבלוע בדפני הכלי ויראה לי שאין דנין מציר ומורייס לשאר משקין שערב בהן מלח שאין אומרים בטבעים זה דומה לזה אולי תערובות המלח עם ציר ומורייס פועלת כן. כלים של חרס שהחזירן לכבשן האש מותרים ק"ו מציר ומורייס. הדליק לתוכן אש אעפ"י שנתחממו שנשרה קליפתם אסורים גזירה שמא יחוס עליהם שלא ישתברו ולא יחמם כל צרכן. ויש מגדולי המורים שהורו שאם עבר חומם לצד חוץ עד שאינו יכול להגיע ידו שם מותר הניח הכלים תחת הצנור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפים ונשתהו שם כמדת י"ב שעות מותר שהמים הרודפים העוברים עליו מעבר על עבר מפליטין היין הבלוע שבדפני הכלי. כלי עץ וכלי עור שהגעילן מותרין ואפילו כלים שמכניסן לקיום כלי חרס שאינו מכניסן לקיום יש להם טהרה בהגעלה אעפ"י שהעידה התורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו בהגעלה אי אפשר שגרועה כח הגעלה מהדחה ונגוב קנקנים של חרס שמכניסים לקיום יש מי שהורה שאין הגעלה עולה להם שהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפנו. ויש מגדולי המורים שהורו שהגעלה עולה להם ונראין דבריו שכל שבלע מן הצונן קל לפלוט. ואי אפשר לכל מקום שהמילוי והעירוי בצונן מכשירין שלא תהא הגעלה מכשרה כל שכן שיש להכשיר כאן שאין אסורו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. במה דברים אמורים כשהגעילה בכלי ראשון אבל לא בכלי שני. כלל גדול אמרו כבולעו כך פולטו והרי אילו בולעו מכלי ראשון ואין פולטין אלא ע"י כלי ראשון.

איזהו כלי ראשון כל שהאור מהלך תחתיו סלק כלי מעל גבי האש כשהוא מרותח והגעל בתוכו הרי זה כלי ראשון. ערה מכלי ראשון ע"ג הכלים אעפ"י ששההו שם זמן מרובה אין זה כלי ראשון. עירוי של כלי ראשון אינו ככלי ראשון במה דברים אמורים בכלים שמכניסים לקיום אבל שאר כלים ואפילו כלי הגת הצריכין נגוב כמו שיתבאר אם ערה עליהם רותחין מכלי ראשון הוכשרו לא תהא הגעלה זו פחותה מהדחה ואפילו מניגוב ויש מגדולי המורים שהורו שאין כלי הגת נכשרין בהגעלה אלא בכלי ראשון. ואפשר כדברי המתירין לפי שפליטתו קלה כיון שבלע בצונן ואפשר שאפילו בכלים שמכניסים לקיום כן אלא שראוי לחוש לדברי האוסרין. יש מגדולי המורים שהורו שבליעת היין אפילו בכלים שמכניסין לקיום מועטת ואינה נכנסת ביותר מכדי קליפה ולפיכך אם העביר עליהם מלקט ורהיטני או קלפן בקרדום הותרו וכן הורו רבותיי. ויש מרבותיי שאסרו ויראה לי דברי המתירין. כל הכלים שיש להם טהרה אם ישנם י"ב חדש הרי אלו מותרים בידוע שכל לחלוחית יין שבהם הלך. כל הכלים שנשתמש בהם ישראל יין עד שלא הכשיר אסור בשתייה ומותר בהנאה. ויראה לי שאם נתן בתוכו קיתון של מים רואין אם יש במים כדי לבטל קליפת הקנקן לפי שיעור אחר בששה מותר אפילו בשתייה שאפילו תחשוב הקליפות כיין הרי הוא מתבטל בתוך ששה חלקי מים על דרך שבארנו למעלה שהיין נותן טעם לפגם בתוך ששה חלקי מים. וכל שכן שטעם היין הנבלע בקליפות אלו נותנין טעם לפגם בתוך שיעור מים כזה. וכל שכן אם דרך ענבים בגת של עו"ג עד שלא הכשירו שהרי החרצנים והזגין רבים על הקליפות ומבטלין אותם ויראה לי שאפילו כן אסור להוציא היין דרך נקב שהנקב אסור והיין יוצא צלול משם מבלי תערובות החרצנים ויאסר שם. יין שהוא אסור בשתייה שכנסו לקנקנים של ישראל חזרו הקנקנים להיות ביין ואם חזר והכניס לתוכן יין חזר היין כקנקנים ואסור בשתייה. כל הכלים שנשתמש בהם עו"ג ביינו ישראל נותן לתוכן בין מים בין שאר משקים ואינו חושש לפי שפליטתן מועטת ואי אפשר לבא לידי נותן טעם ואין חוששין שמא יבא להשתמש בהם ביין. כלי הגת והמחץ והמשפך בולעים הם הרבה יותר משאר כלים שאין מכניסין לקיום וכבר בארנו שאפילו לפי שעה גזרו חכמים ולפיכך הגת שדרך בה עו"ג או שזפתה ישראל ונגע בה עו"ג בזמן שהיין שבה כדי לטופח להטפיח אם הגת של אבן היא מנגבה והיא טהורה ואין צריך לקלוף את הזפת במה דברים אמורים בשלא דרך בה אבל דרך בה צריך לקלוף את הזפת ואחר כך מנגבו היתה של עץ יקלוף את הזפת ואחר כך מנגבה והיא טהורה. היתה של חרס אם היתה תחילת תשמישה ביד עו"ג או שזפתה עו"ג ונתן בה יין בשעה זפיתה או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בו אעפ"י שקלף ונגב אסורה עד שימלאנה ויערנה ג' ימים שכל כלי חרס שתחילת תשמישו ע"י עו"ג בולע הרבה וחזר שאינו מכניסו לקיום כמכניסו לקיום וכמו שבארנו. היתה תחילת תשמישו ביד ישראל מקלף ומנגב וכשירה. כל מקום שאמרו מקלף את הזפת אם ממלא ומערה אינו צריך שאין לאחר מילוי ועירוי כלום כמו שבארנו. המחץ והמשפך מנגבן והן טהורין. ניגוב זה כיצד אם כלי יבש הוא מדיחו היטב במים ואחר כך מקנחו יפה יפה באפר ואחר כך מדיח במים להסיר אותו אפר וחוזר ומקנח אותו יפה יפה באפר ואחר כך מדיח. ואם היה הכלי לח כבר נותן אפר ומים ואפר. כל מקום שאמרו מנגב אם כלי של נסרים מחוברים הוא ככובא וכיוצא בו מתיר קשרים כדי שיכנסו המים והאפר בתוך חבור הנסרים. וכל מקום שאמרו ממלא ומערה אין צריך להתיר קשרים שהמים נכנסים בכל מקום ומפליט לחלוחית היין שבין נסר לנסר. כל מקום שאמרו מיישן י"ב חדש יש מי שהורה שצריך להתיר קשרים ויש מי שהורה להקל ונראין דבריו שהישון מכלה לחלוחית כל מקום שהיא. הקורה שעוצרין בה הענבים בגת וכן כלים שמשימים ע"ג העביט של ענבים אעפ"י שיש להם בית קבול מדיחן ודיו שאין היין משתהה בהן כדרך שהוא משתהה בגת והמחץ והמשפך. העקלים של חריות של דקל הן בולעות יותר לפיכך צריך לנגבן ושל שיפה ושל גמי בולעות ביותר וצריך ליישנן י"ב חודש. משמרת של יין נסך של עו"ג אם של שער היא מדיחה שאין השעה בולע ואם של צמר היא מנגבה ואם של פשתן היא מיישנה במה דברים אמורים בשאין שם קשרים אבל אם היו בה קשרים היין כנוס בין קשר לקשר ולפיכך מתיר קשרים שבה ומיישנה. נודות שמסננין בה יין בשעת הגרנות והיא של עו"ג בזמן שהיא קשורה בחבלים של חריות של דקל מדיחן שאינן בולעין כל כך ואם היא של צבתה שהוא מין ממיני הגמי והיא קשורה באותו מין מנגבה לפי שהוא בולע יותר ואם יש בה קשרים היין כנוס בתוכם ולפיכך מתירין ומוציא היין שביניהם ומנגבין והרי הם טהורים. ויצאו דברינו בטהרה ונשלם השער הששי ונשלם בית היין בעזרת השם :

תוכן העניינים

תורת הבית הקצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה