אור ברסלב
תורת הבית הקצר הבית הרביעי

תורת הבית הקצר· רבנו שלמה אבן אדרת [הרשב"א]

הבית הרביעי

הבית השלישי

השער הראשון

הבית הרביעי: איסור התערובות והכשירן וחלקתי אותו לארבעה שערים:

שער הראשון: בביאור שיעורי התערובות באיסורין והכשירן וכיצד יאסור האיסור את ההיתר בתערובות ובמה תהיה תקנתו:
איסור שנתערב בתוך ההיתר אעפ"י שלא נימוח ועומד בעינו וזורקו אוסר את תערובתו בפליטתו אם אין בהיתר ששים כנגד כל החתיכות של איסור. לפי שאין ידוע כמה פלטה עד שנשער בו ולפיכך מן הספק משערין בכולו. ולא באיסורי תורה בלבד אמרנו אלא אפילו באיסורים של דבריהם ככחל וכיוצא בו משערין בכולו וממנו אתה למד למי שבישל איסור בקדירה ואחר כך בישל בה היתר ביומה שמשערין בכל הקדירה ולא באומד פליטתה. ויש מי שאומר שלא אמר אלא באיסור שאינו חוזר להכשירו ככחל וכיוצא בו וכן בקדירה של חרס שאין החרס יוצא מידי דופנו לעולם אבל בקדירה של מתכת וכף של עץ וכיוצא בזה אין משערין בכולו אלא אומרין אומד יפה כמה יצא ממנו ומשערין בו והראשון עיקר. ניער כזית חלב בכף חדשה ואחר כך ניער בה ביומה קדירה של בשר אין משערין בכל הכף אלא בכזית חלב שניעור בה שהרי נודע האיסור כמה היה. היה הכף ישינה שניער בה את הבשר הרבה וביומה ניער בה כזית חלב יש מי שאומר שבזו משערין בכל הכף לפי שהיא בלועה מבשר בחלב והרי כל הבלע חתיכת איסור כחתיכת נבילה ולא נודע שיעור כל מה שבלעה וכל מה שפלטה ולפיכך משערין בכולה כמו שאמרנו. ויש מרבותי שהורו שאין אומר בבלע חתיכה עצמה נעשית נבילה ולפיכך בין בחדשה בין בישינה אין משערין אלא בכמה שבלעה מן האיסור. דברים שאמרנו בשאין שם קפילא לטעום את התבשיל אבל אם יש שם קפילא עכו"ם ונתערב מין בשאינו מינו טועמו ואם אמר במסיח לפי תומו שאין ניכר טעם האיסור בתבשיל מותר בידוע שאין בתערובתו אחד בששים קפילא זה שאמרנו לא שיהא אומן אלא אפילו סתם בני אדם. שהטעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם. היה אומן יראה שאפילו שאלוהו אם נרגש בו טעם האיסור ויודע דלענין איסור והיתר שואלין אותו סומכין עליו שאומן אינו משקר כדי שלא יקלקל אומנתו שיצא עליו שם רע שאינו בקי באומנתו. ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ואומר במסיח לפי תומו. הצונן אינו מפליט ואינו מבליע לפיכך אינו אוסר בנגיעתו את ההיתר כמו שיתבאר. מה הוא שאוסר החם. באיזה חם אמרו יש מי שאומר שאין מפליט ומבליע אלא חם הראוי לבשל ולפיכך חם של כלי ראשון שהוא מבשל הוא שיש בו כח להפליט ולהבליע אבל כלי שני שאינו מבשל אינו מפליט ואינו מבליע וכן עירויו של כלי ראשון אינו מפליט ואינו מבליע. שאין עירוי של כלי ראשון ככלי הראשון. ואין דברים אלו נכונים שחום בית השחיטה וחום חלב הכסלים מועט הוא מחום כלי שני ומפליטין ומבליעין. כמו שיתבאר שאין הבליעה והפליטה תלוין בבישול ולפיכך חוששין לכל חום שע"י האש ואפילו אין היד סולדות בו כמו שבארנו.

המלח מחמם ומפליט ומבליע שהמליח הרי הוא כרותח לפיכך בשר שחוטה שנמלחה עם בשר נבילה אסורה. וכן דג טהור שמלחו עם דג טמא. במה דברים אמורים כשהיו שניהם מלוחים וכן כשהיה הטמא מליח והטהור תפל. אבל אם היה טהור מליח וטמא תפל מותר לפי שאין חום המלח גדול שיפליט החתיכה שלא נמלחה אעפ"י שהחתיכה המלוחה נוגעת אליה החתיכה המלוחה מבלעת החתיכה הטפילה מה שהיא פולטת ואינה מפליטה ציר של עצמה אלא מעט ואותו מעט אין בו כח להבליעה בחתיכה המלוחה מפני שחתיכה המלוחה פולטת וכל שהיא פולטת הרבה אינה בולעת אותו המעט. דברים אלו שאמרנו יראה לי דווקא כשהיה טמא המליח למטה והטהור התפל למעלה. שהתחתון גובר ומחמם את העליון ומבליעו אבל אם היה הטהור התפל למטה והטמא המליח למעלה אינו אוסר את התחתון אלא כדי קליפה. שהטהור שהוא התחתון צונן וגובר ומצנן את העליון ואינו בולע אלא כדי קליפה. ובמה דברים אמורים כשהיה הטמא שמן לפי שהשומן מפעפע ואפילו ע"י צלייה ואפילו ע"י מליחה ונבלע בכל ההיתר ואוסר את כלו אלא אם כן יש בו ששים של היתר כנגד כל האיסור. אבל אם אין הטמא שמן אף על פי שהוא למטה והטהור למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה. לפי שאין בו כח לפעפע לא ע"י צלייה ולא ע"י מליחה שאין המליחה כרותח של מבושל אלא כרותח של צלי. ולפיכך כל איסור שאינו מפעפע שנמלח עם ההיתר כגון בשר שנמלח עם שומנו של גיד ועם קנוקנות שבו וכן שנמלחו עמו הקרומות האסורים קולף ואוכל את השאר שאין שומנו של גיד וקנוקנות וקרומות מפעפעין בין בכלי בין במליחה ואינם אוסרין אלא כדי קליפה בלבד מליח זה שאמרו בשנמלח הרבה עד שאין ראוי לאוכלו עם מלחו אבל כל שנמלח פחות מכאן אינו כרותח אלא כצונן ואפילו קליפה אינו צריך אלא מדיח בצונן. איזהו מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו כל שנמלח כדרך שאדם מולח בקדירה ויש מגדולי המורים שאמרו שהוא הבשר מולחו להצניע ולהוליכו לדרך. והראשון עיקר. ויש דברים חריפין שמבליען בחריפותן כמו שיתבאר. עוף מליח שנפל לתוך כד של חלב או אפילו לתוך כד של רותח שנותנין לתוכו מלח אם נאכל הוא עם מלחו הרי הוא כצונן שנפל לתוך צונן שהכותח מלח מעט יש בו ונאכל הוא עם מלחו לפיכך מדיחו ודיו ואם היה מליח הרבה עד שאינו נאכל מחמת מלחו או שהוא צלי וחם צריך קליפה כחם שנפל לתוך צונן וכן אם היה צונן שנפל ומתובל בתבלין. ואם הוא צלי חם (ויש בו קנקנים או שהיה מתובל ויש בו נקעים בולע) (הערה. ויש בו נקעים או שהיה מתובל בתבלין בולע. כן הוא הנוסחה עפ"י תהה"א וכצ"ל). הוא דרך הנקעים הרבה וכלו אסור. אסור להניח כד של מלח על גבי כד של כותח לפי שהמלח שואב את הכותח ושמא יאכל אותה עם הבשר אבל מניחו על גבי חביות של חומץ של עו"ג ואינו חושש. דגים שעלו בקערה מותרין לאכלן בכותח וכבר נתבאר בשער הרביעי מבית השלישי בבשר בחלב. הדם היוצא בשעת שחיטה ובגמר שחיטה חם קצת ומבליע וכבר נתבאר בבית ראשון בשער במה שוחט דיני השוחט בסכין של עו"ג והשוחט בסכין ששחט בו טריפה הבשר והחלבים חמים קצת סמוך לשחיטת הבהמה ולפיכך לא יתן אדם הכסלים על הבשר בעוד שהחלב עליהן שהחלבים זבין ובולע הבשר ואם עבר ונתן קולף קצת מן הבשר וכבר נתבאר בבית השלישי בשער השלישי בניקור הבשר שהדברים החריפין מבליעין ולפיכך צונן שחתכו בסכין שחתכה בו בשר אסור לאכלו בכותח שהצנון חריף ובולע מן השמנינות שנקרש על הסכין. במה דברים אמורים בשלא טעמו קודם שיאכלנו עם הכותח אבל אם טעמו היטב ולא הרגיש בו טעם בשר מותר לאכול עם הכותח לאחר שידיח היטב במקום החתך דכיון שאין טעם בשר נרגש בו בידוע שלא נבלע ממנו כלום. חתך בו קישואין ודלועין ואבטיחין גורר מקום החתך ואוכל בידוע שלא בלעו שאינה חריפין וכן אין בטבעם למשוך גרירה זו במקום הדחה עומדת אלא שאי אפשר להדיחם לפי שהם רבים ואם ידיחם כל שכן שיבלע בהם השמנינות הדבוק על פניהם. ואם חתך בו לפתות מדיח מקום החתך היטב ומותר לאוכלן בכותח. חתך בו סילקא אסור אעפ"י שאינה חריפה כצנון כח משיכה יש לה בטבעה. ואם עירב בחתיכה לפתות אינה צריכה רק הדחה כלפתות לפי שהלפתות מתוקים הרבה ומונעים במתיקותם כח משיכתם מן הסילקא. ולפיכך מדיח ודיו. איסור זה של צנון וסילקא יש מי שאומר שהוא עד כדי קליפה עבה שהיא הנקראת בכל מקום נטילת מקום והשאר מותר. ויראה לי שהכל אסור הרבה הם בולעים שכן אסרו קורט של חלתית מפני שמחתכין אותו בסכין של עו"ג ולא התירוהו בנטילת מקום.

יש איסור שהוא מפעפע ויש איסור שאינו מפעפע. מן הדברים שאינן מפעפעין הוא שומנו של גיד וקנוקנות שבו ולפיכך אין אוסרין את תערובתן אלא כדי קליפה. במה דברים אמורים ע"י צלי או ע"י מליחה כמו שבארנו אבל ע"י בישל הרוטב מוליך את האיסור ופושטו בכל. והוא שניער את הקדירה או שכסה אותה הרוטב מכסה את הכל. כל הכבושין הרי הן במבושלין. החלב והשומן מפעפעין ולפיכך אפילו על ידי צלי ואפי' מליחה אוסרים את הכל עד שיהא בהיתר ששים כנגד כל האיסור. לפיכך גדי שמן שצלאו בחלבו אם אין בכל הגדי ששים כנגד כל החלב שבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שהחלב מפעפע בכל במה דברים אמורים בגדי שמן אבל בכחוש אף על פי שאין בגדי ששים כנגדו כל החלב שבו אינו אסור. שהחלב אינו מפעפע אלא כדי קליפה וקולף ואוכל עד שמגיע לחלבו שהחלב של בהמה כחושה כחוש הוא בטבעו ואינו מפעפע. ויש אומרים שצריך נטילת מקום. והראשון נראה לי עיקר אלא שיש לחוש לדברי המחמירים באיסורין של תורה. כוליא שצלאה בחלבה מותר לפי שהקרום מפסיק בינה ולבין החלב ומונע את הכוליא מלבלוע. ואף על פי שהקרום בעצמו אסור כמו שבארנו שהקרומות אינן מפעפען. רוב כל האיסורין שיעורין בששים. וכשמשערין משערין ברוטב ובקיפה ובחתיכות ואפילו עצמות מצטרפין לבטל ולא עוד אלא אפילו עצמות של חתיכות איסור מצטרפין לבטל את האיסור כדרך שקליפי איסור מצטרפין עם אוכלי ההיתר לבטל את האיסור. מוח שבעצמות האיסור אסור ומצטרף עם האיסור חרסי הקרירה אין מצטרפין עם ההיתר לבטל את האיסור. כזית של איסור שנפל לתוך הקדירה שיש בה יתר מששים של היתר ונצמק ההיתר ונמצא שעכשיו אין בהיתר ששים כנגד האיסור אסור אף על פי שמתחילתו לא היה בו כח לאיסור לאסור ההיתר עכשיו שנתמעט חוזר ואוסר לא תהא קדירה זו חמורה יותר מקדירה אחרת. ואילו נפל כזית זה לתוך קדירה אחרת שאין בה ששים אוסר אף עכשיו אוסר בקדירה זו. יש מי שהורה שאומרין אימור יפה כמה בלוע מן ההיתר בתוך דופני הקדירה ורואין אותו כאילו הוא כעין הקדירה ומצטרף לבטל את האיסור. ויראה לי דדוקא במין במינו שבטל ברוב מן התורה ושיעור ששים בזה מדברי סופרים ולפיכך הולכים בהם להקל אבל מין בשאינו מינו דכזית בכדי אכילת פרס מן התורה ואפילו טעמו (של גיד) כעיקרו אין הולכין בו להקל ואין משערין אלא מה שבא לפנינו בתוך הקדירה היתר שבה בעין כנגד האיסור. כבר בארנו שהאיסור מפעפע אפילו בצלי אוסר את הכל ואפילו עבר מעל האש ונפל איסור חם על איסור חם אוסר הכל. היה אחד חם ואחד צונן ונפל האחד על חברו התחתון גובר לעולם. כמו שבארנו למעלה. ולפיכך נפל חם לתוך צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה. ואם נפל צונן לתוך חם הכל אסור.

טיפת חלב שנפלה על חתיכת של בשר אם יש באותו טיפה ליתן טעם באותו חתיכה חזרה כל אותה החתיכה כחתיכת נבילה עד שאפילו היה באפשר לסחוט החלב שבה ולהוציאו כלו אפילו כן אסור לפי שאין כאן איסור מעורב לתוך היתר אלא כל אחד ואחד דבר בפני עצמו ותערובתו אוסרתו וחוזר הכל כגוף אחד של איסור והרי זה כבשר בחלב וחלב בבשר. ולפיכך בין שחזר ונפל לתוך יורה של חלב בין שנפל לתוך קדירה של בשר אסור עד שיהא בו ששים כנגד כל החתיכות מה שאין כן בשאר אסורים שאם נפל איסור על גבי חתיכה של היתר ואסרה ונפלה אותו חתיכה לתוך קדירה אחרת אינה נאסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה. שלא אמרו חתיכה עצמה נבילה אלא בבשר בחלב בלבד. במה דברים אמורים בשלא ניער ולא כיסה מתחילה. ולפיכך קבלה החתיכה טעם החלב ואסרה ונעשית כחתיכת נבילה. אבל ניער הקדירה יפה מיד כשנפלה טיפת החלב עליה קודם שתספיק ליתן טעם בחתיכה או שכיסה את הקדירה אין משערין טיפת החלב כנגד אותו החתיכה לבד אלא כנגד כל מה שבקדירה שע"י שניער או שכסה הרוטב פושט החלב בכל ולפיכך הכל מצטרף לבטלו ואין חוששין שמא לא ניער יפה ולא כיסה יפה יפה. הפרש יש בין בשר בלב לשאר איסורין שנתנו טעם בחתיכה של היתר שהבשר שנאסר מחמת החלב שנתן בו טעם אין רואין אותו כחלב שאסרו אלא הכל כבשר בחלב וחלב בבשר כמו שבארנו. אבל בשאר אסורים רואין אותו כדבר שאסרו ולפיכך מלח שנאסר מחמת דם או ציר של נבילה ונפל לקדירה ויש בקדירה ששים כנגד ממשו של מלח אעפ"י שטעם המלח נטעם ונרגש בקדירה וטעם אינו בטל אפילו הכי מותר לפי שאין רואין את המלח כמלח אסור מחמת עצמו וכמלח של ע"ז אלא בדם או כציר שאסרוהו. דברים אלו שאמרנו שאין חתיכה שנאסרה מחמת בליעה שאר האיסורין נעשית נבילה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון האיסור שבה מכל מקום אם נפלה לבסוף לקדירה אחרת שיש בה ששים כדי לבטל האיסור הבלוע שבה אין החתיכה בעצמה חוזרת להיתרה לפי שהאיסור שבה אינה נפלט לגמרי ממנה ואינו נבלל בתוך ההיתר שבקדירה מה שאין כן בדבר הנבלל והנמוח שאילו נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר ואסרו מחמת מיעוטו וחזר ונתרבה הרוטב של היתר עד שיהא בו בין כלו ששים לבטל את הדם הכל מותר לפי שהכל נבלל ונתערב האיסור בין כל ההיתר. חתיכה שנאסרה מחמת שקבלה טעם ממקום אחד אינה אוסרת חברותיה. אעפ"י שנוגעת בהן כששתיהן חמות ואפילו נצלו שתיהן כאחד ונוגעת זו בזו בשעה שהן על גבי האש שהדבר הבלוע אינו יוצא מחתיכה לחתיכה אלא ע"י רוטב שאם אתה אומר כן אין לך איסור קליפה שהקליפה אוסרת קליפה הסמוכה לה וכן לעולם. ואפילו היתה חתיכת ההיתר שמנה ושומן שבה מפעפע. לפי שאין השומן של היתר מוליך עמו את האיסור. אלא במקום שהאיסור יכול להלוך בטבעו. במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע אבל אם בלעה מן הדברים המפעפעין בטבעת יראה לי שאוסרת חברותיה בין בצלי בין שנוגעת זו בזו חם בחם שהאיסור בעצמו הבלוע מפעפע ויוצא אפילו מחתיכה לחתיכה. דברים אלו שאמרנו אפילו בבשר בחלב שהחלב אינו מפעפע ואפילו שעשאוהו כחתיכת נבילה כמו שבארנו לא עשאוהו כנבילה עצמה לדבר זה.

איסור שנתערב בהיתר דבר תורה מין במינו בטל ברוב אלא שהחכמים הצריכו שיעורים אחרים לפי מה שהוא אסור כמו שיתבאר. ומין בשאינו מינו אם יש כזית מן האיסור בכדי אכילת פרס אסור ולוקין עליו וזהו שקראוהו חכמים טעמו וממשו פחות מכאן אסור דבר תורה עד שיתבטל במיעוטו בששים אלא שאין לוקין עליו וזהו שקראוהו חכמים טעמו ולא ממשו לפיכך אם נתערב לפנינו איסור לתוך היתר ולא עמדנו על שיעורו ונפל לתוך היתר שאינו מינו הרי הכל אסור מספק דכל ספק בשל איסורי תורה אסור דבר תורה כודאי עד שנודע שיש בהיתר בברור ששים כנגד איסורו או שטעמו גוי אומן ואומר שאין בו טעם אותו איסור דבר תורה וכמו שבארנו למעלה. נפל לתוך מינו וכל שנתברר שרבה ההיתר על האיסור ספקו מותר לפי ששיעור ששים במין במינו בדבריהם וכל ספק של דבריהם להקל. אבל אם לא נתבאר שרבה ההיתר על האיסור הרי זה ספק בשל תורה וכל ספק בשל תורה אסור. ויראה לי שאם נפל לתוך מינו ושאינו מינו רואין את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדרך שאמרנו רואין את מינו כמי שאינו להקל. כמה שיעור אכילת פרס יש מי שאומר שהוא ארבעה בצים ויש מי שאומר שהוא שלשה בצים ולזה הדעת נוטה. דברים אלו שאמרנו בשאין ההיתר והאיסור לפנינו אבל בשהם לפנינו ולא עמדנו על שיעור פליטתו הולכין בו להחמיר אפילו בשל דבריהם שכל שאסרו כשל תורה אסרו. ולפיכך כחל שנפל לתוך קדירה של בשר אף על פי שחלב הכחל מדברי סופרים ולא עמדנו על שיעור החלב שנפלט ממנה משערין בכל הכחל כמו שיתבאר עוד. כבר בארנו שהאיסור שנתערב בתוך ההיתר מין במינו בטל ברוב בשל תורה ומין בשאינו מינו בטל לעולם בששים חכמים החמירו במקצתן ולא נתנו שיעור אחד לכלם ואף באסורים של דבריהם כמו שיתבאר. וכן אין הכשר האיסורים בענין אחד אלא כל אחד ואחד לפי מה שהוא ענין. כיצד יש איסור שאוסר תערובתו בכל מה שהוא ההיתר. ויש מי שאוסר אפילו בריחו ויש מי שאוסר תערובתו עד שירבה עליו ההיתר תתק"ס חלקים כנגד האיסור ויש מי שאוסר במאה כתרומה שנתערבה במאה ויש במאתים כערלה וכלאי הכרם אלא שאין לנו עסק כאן בתרומה וערלה וכלאי הכרם. ויש מי שאוסר עד שיהיה שם ששים ואחד היתר כנגד איסור. ויש מי שאוסר עד ששים. ואלו הן רוב כל האיסורים שבתורה ושבדבריהם. ויש שבטל בחמישים ותשעה. ויש שבטל ברוב. ויש שאוסר בפליטתו לעולם. אלא שבזמן שמכירו וזרקו אוכל את השאר. ודברים אלו יתבארו בשער זה.

כל דבר שיש לו מתירין אינו בטל לעולם ואפילו נתערב באלף. במה דברים אמורים שנתערב במינה אבל נתערב בשאינו מינו הרי זה בטל כשאר האיסורים ויראה לי שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אלא כשמתיר עתיד לבא על כל פנים כביצה שנולדה בי"ט שנתערבה באחרות שהיא מותרת לערב על כל פנים. וכן אם שמתיר בידו לעשותו בלא הפסד כטבל שנתערבה בפירות מעושרין ויש בידו עוד טבלים אחרים שהרי יכול להפריש על הטבל שנתערב מן הטבל שלפניו שעתיד עדיין לתקנו. וכן כל כיוצא בזה. אבל במה שאין בידו ואינן וודאי שיבא המתיר אינו בדין דבר שיש לו מתירין. ולפיכך ביצה של ספק טריפה שנתערבה באחרות אף על פי שאפשר שתטעון עוד התרנגולת ויתרו כלן או שתחיה התרנגולת שני עשר חדש אין זה כדין דבר שיש לו מתירין לפי שאין המתיר וודאי ואינו בידו ולפיכך בטלה היא כביצה טמאה שנתערבה באחרות וכן כל כיוצא בזה. בהמה או עוף חיים שהם ספק טריפה שנתערבו באחרים אפילו באלף אינם בטילים שבעלי חיים אינם בטילים לעולם שחשובין הן. נתפזרו כלן מותרין. שאני אומר כל שהוא פורש מן הרוב הוא פורש. במה דברים אמורים בשנתפזרו מעצמן אבל הנידן ונתפזרו אסורים גזירה שמא יקח הוא ממקום קבוצם. וכן אסור לקבצם במקום צר כדי שינודו ויתפזרו שכל שהוא גורם נדנודם יש לגזור שמא יקח ממקום קביעתם. פרשו מקצתם למקום אחד ורוב למקום אחד המועטין מותרים והמרובין אסורין שאני אומר איסור לתוך הרוב נשאר. נאבד אחד מהם או שטבע אחד מהם בים השאר מותרין שאני אומר אותו שנאבד או שנטבע הוא אותו של איסור. והוא שנאבד מעצמו ולא שאבדוהו בידים. נשחטו כלן אם בשוגג כלן מותרין שכבר בטל חשיבותן ואין קונסין שוגג מחמת מזיד אבל אם שחטין במזיד כלן אסורין. חתיכה של נבילה או של דג טמא או חתיכת בשר בחלב שנתערבה בחתיכה של היתר אם חתיכה קטנה היא שאין ראוי להתכבד בפני האורחין לכשתבשל אינה חשובה ובטילה כמו שיתבאר וכן אם היא גדולה ביותר שאין דרכן של בני אדם ליתן כיוצא בה לפני אורחים אינה חשובה שעומדת היא לחתוך ובטלה אבל אם היתה בינונית שדרכן של בני אדם להתכבד בכיוצא בזה לפני האורחים אינה בטילה לעולם ואפילו נתערבו באלף שאין דבר חשוב בטל בעמדו בחשיבתו. במה דברים אמורים לבטל את עצמו אבל פליטתו בטלה בששים שאין לפליטתה חשיבות. דברים אלו שאמרנו בחתיכה שהיא אסורה מעצמה כחתיכת נבילה ודג טמא ובהמה טמאה ועוף טמא שאיסורן מצד עצמן אבל חתיכת היתר שנאסרה מחמת בליעת איסור הרי הוא כשאר אסורים שאינן חשובין שאין הבלע חשוב שלא להתבטל חוץ מבשר בחלב לפי שהוא כחתיכת נבילה כמו שבארנו. חזרו ונחתכו החתוכות לאחר שנתערבו עד שאינן חשובות להתכבד בפני אורחים בטל חשיבותן והרי הן מתבטלות והוא שהן נחתכו בשוגג כמו שבארנו.

איסור קבוע שניכר ונודע מקומו. אין הולכין בה להקל אחר הרוב ואפילו רבה ההיתר על האיסור כל מה שהוא ואפילו אלף. כיצד תשעה חניות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. במה דברים אמורים כשלקח הוא מן הקבוע או שיצא אחד ממקום קביעותם ואינו יודע מאיזה מהן לקח שהספק נולד לו בקבוע. אבל אם נולד לו הספק בפירש מותר. כיצד הרי שמצא בשוק אע"פ שכל הבשר הנמצא באותו העיר אינו בא אלא מאותן חניות אעפ"כ מותר לפי שלא נולד הספק בקבוע אלא בפירש כי הפורש מן הרוב הוא פורש. יש איסור שריחו אוסר כאילו נתערב גופו של איסור בתוך ההיתר. כיצד בשר נבילה שמן שצלאו בתנור אחד עם בשר שחוטה. ריח הנבילה הולך ומתערב עם בשר שחוטה ואוסרן. ולא עוד אלא אפילו בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור ריח השמן עם הבשר הולך ומפטם את בשר הנבלה הכחוש וחוזר בשר הנבילה ומתערב עם הכשירה ואוסרו. וכן דג ובשר שצלאן בתנור אחד אסור לאכול הדג עם הכותח כאילו נתערב הבשר עצמו עם הדג. וכן הפת שאפאה בתנור עם הבשר אסור לאוכלו בכותח. במה דברים אמורים כשנצלו בתנור אחד צר או כיוצא בו אבל אם נצלו במקום רחב הרוח מפזר ואין כחו גדול להיותו כמתערב עם בשר השחוטה או הפת והדג. ויש מי שהורה בכל אלו להתיר וכן הסכמת רוב גדולי המורים הראשונים והאחרונים. ומכל מקום אסור לצלותם בתנור אחד צר. ואם בא לבשלן בקדירה זו לעצמו וזו לעצמו אפילו בתנור במקום צר ואפילו פי הקדירה מגולה מותר. ואפילו לכתחילה שאין ריח המתבשלין גדול כל כך.

בריה אסורה שנתערבו בתוך ההיתר אוסר כל תערובתו עד שירבה ההיתר עליו תת"ק וששים חלקים. לפי שאין בריה בטלה בפחות מיכן. במה דברים אמורים בזמן שהיא שלימה אבל נחתך אבר שנתרסקה עד שנאבדה צורתה אין זו בריה ובטל חשיבותה והרי הוא כשאר האיסורים ואפילו נחתך ממנה אבר לאחר שנתערבה. במה דברים אמורים בשנחתך בשוגג אבל במזיד הרי הוא אסור בכל שהוא. באיזה בריה אמרו בברית נשמה כבהמה וגיד הנשה וכיוצא בהן. אבל שאר בריות כגון חטה של כלאי הכרם וכיוצא בה אינה קרויה בריה שלא תתבטל כשאר האיסורים וכן לא אמרו אלא לבטלו גופה אבל בזמן שמכירה וזרקה הרוטב בנותן טעם שאין לפליטתה חשובות ולא דין בריה. טבל ויין נסך אוסרים תערובתו במינו בכל מה שהן אלא שאין לנו עסק כאן בהם. ביצה של עוף טמא או ביצה טריפה שנטרפה בקערה עם בצים אחרים אם יש ששים ואחת והיא מותרת. ואם לאו אסורות. ומפני מה הוסיפו כאן אחת מפני שהביצים יש מהן גדולות ויש מהם קטנות. ולפיכך הוסיפו אחת להשוות מידתן. כדי שלא יצטרך לשער כל אחת ואחת. ולפיכך ביצה שנתערבה בתבשיל במלח בס' כשאר איסורים. כל שאר אסורים בטלין בס' בין איסורי תורה בין איסורי של דבריהם לפי שכך שעירו חכמים שאין טעם נרגש ביתר מכאן. ואפילו יש כאן אומן יודע להרגיש בטעמום אין צריך להטעימו לו אלא כל שנתערב ביתר מכאן מותר שאין הטעם נרגש בו. טעמו והרגיש בו טעם האיסור אעפ"י שנתערב בס' או ביתר מכאן אסור שאין הטעם בטל. נתערב בפחות מס' ונמוח גופו של איסור בתוך ההיתר אע"פ שטעמו עו"ג אומן ולא הרגש בו טעם האיסור אין סומכין עליו להתיר בפחות מס'. במה דברים אמורים לבטל ממשו של איסור אבל בזמן שמכיר את האיסור וזורקו ולא נשאר שם אלא פליטתו אעפ"י שאין שם ס' כנגד כל האיסור וטעמו עכו"ם אומן ולא הרגיש בו טעם האיסור סומכין עליו בידוע שיש ס' כנגד כל מה שפלט. ולא אמרו משערין בכולו אלא בשאין שם אומן לטעמו. כבר ביארנו שאפילו סתם עכו"ם שאינו אומן ובקי בטעמים אם אומר במסיח לפי תומו נאמן. אלא שהאומן ובקי נאמן. לעולם חזקה אינו מכזב כדי שלא יקלקל אמונותו וי"א שאין סומכין אלא על האומן הבקי דמסיח לפי תומו. כבר בארנו באיסורי מאכלות שהכחל אסור לבשלו בקדירה עם בשר עד שקורעו שתי וערב וטחו בכותל. עבר ובשל משערין אותו בתשעה וחמשים והוא. ולא הקילו בו מפני שאיסורו מדבריהם. שאיסורי סופרים גם הם צריכים ס' אלא שהכחל בעצמו ראוי לחושבו ממניין הס' מפני שהוא עצמו בשר הוא. במה דברים אמורים בשנתבשל עם הבשר אבל אם נתבשל ביורה של חלב צריך ס' והוא שאין החלב שבו ניכר ונודע עד שנקל ונשער אותו לבטל את הבשר. נתבשל בקדירה עם הבשר אעפ"י שיש בקדירה ס' לבטלו אין אומרים שנפלט כל חלבו ונכשר לה אלא אפילו חזר ונפל לקדירה אחרת אוסר כבראשונה. ויראה לי שאם נפל ראשונה בפחות מתשעה וחמשים הכחל עצמו חוזר כחתיכת נבלה שבארנו בבשר בחלב. ולפיכך אם נפל לקדירה אחרת צריך ס' והוא חתיכת נבילה שאינה ראויה להתכבד בה בפני האורחים שנתערבה באחרות וכן כל שאר האסורים שנתערב יבש ביבש בטלין אפילו אחד בתוך שנים ואפילו איסור של דבריהם אין כאן. והקילו בדבר זה לפי שכל אחד עומד בפני עצמו וכיון שנתבטל ברוב דבר תורה ואין כאן איסור של תורה כשאוכל האחד אני אומר זהו של היתר. וכן כולם ואפילו באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר הוא מה שאין כן בדברים הנבללין. ולפיכך אין אוכלין כאחד ואין מבשלין כאחד. עבר ובשלן כאחד כל אחד ואחד מותר בפני עצמו כמו שאמרנו (הערה: ובתשובותיו כתב בסי' רעב שתמהו עליו למה כתב כל אחד ואחד מותר הרי בכל אחד יש מטעם האסור אם היה אפשר למיקם אטעמא והשיב בזה צדקת וכבר צויתי לתקן כן עבר ובשלן כל אחד אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו אסור שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות עכ"ל הב"י בסי' קט ד"ה ואם והעיד שכן כתוב בת"ה שלפניו ע"ש.) והרוטב בנותן טעם ויראה לי שאין דברים אילו אמורים אלא באיסורי נותנו טעם דכיון דאין איסורו אלא מחמת עצמו ואפשר לומר בכל אחד אינו טועם עתה טעמו של איסור כמו שאמרנו הקל בו. אבל בכל האיסורים שהחמירו בם לאסור אותו למעלה מכדי נתינת טעם. ר"ל למעלה מס' אין הפרש בין יבש לבלול שהרי לא מחמת טעמם בלבד אסרום אלא חומרא הוא שהחמירו ונתנו להם אינן בטלים למה הדבר דומה לתרומה שנתערבה בחולין שאפילו יבש ביבש אינה בטלה בפחות ממאה ולפיכך ככר חמץ שנתערב בפסח עם ככרות של מצה אינו בטל לעולם ואפילו ככר קטן שאינו חשוב בין ככרות של נחתום או אפילו פחות מכאן. כל האיסורים של דבריהם הקלים שאין להם עיקר בתורה כחלת חוצה לארץ וכתבשילי עו"ג ובגבינה של עו"ג יש מגדולי המורים שאמרו שאין צריכין ס' אלא אפילו נתערבה גבינה של עו"ג בתוך גבינה כשירה בין ביבש בין בבלול אפילו חד בתרי כשירה. ויש מחמירין גם באיסורים אלו להצריכן ס' כשאר האיסורים של דבריהם וכן ראו להורות בכלן חוץ מחלת ח"ל בלבד.

גיד הנשה שנתבשל עם הגידים בזמן שמכירו זורקו ואוכל השאר לפי שאינו אוסר תערובת בפליטתו שאין בגידין בנותן טעם עץ הוא אלא שהתורה אסרתו במה דברים אמורים בגופו של גיד אבל שומנו וקנוקנות שבו אוסרים תערובתן עד ס' כשאר האיסורים אעפ"י שהוא כעץ התורה אסרתו ולא להקל לבטל את גופו בפחות מס'. במה דברים אמורים כשנמחה או שנחתך אבל בזמן שהוא שלם בריה הוא ובריה אינה בטילה לעולם כמו שבארנו. חתיכה שיש בה שומנו של גיד שנתבשלו בקדירה עם חתיכות של היתר ויש בהיתר ס' לבטל את האיסור. אם נטל מן ההיתר בעוד שחתיכות האיסור חמה בתוך הקדירה הרי היא חוזרת ואוסרת שהרי אם נפלה לקדירה אחרת אוסרת לפיכך צריך ליזהר שלא ליטול מן הרוטב וחתיכות ההיתר עד שיצטנן הכל וכן לא יטול גם אותה חתיכה לעצמה בעודה חמה לפי שהאיסור שבה חוזר ואוסר אותה. מה תקנתו יניח עד שיצטנן הכל. ביצה של עוף טמא. וכן ביצת הטריפה או של נבלה שנשלק עם התבשיל אינה אוסרת תערובתה כלום בפליטתה דאינה פולטת אלא זיעה בעלמא במה דברים אמורים בזמן שהיא בקליפתה אבל אם היתה קלופה הרי היא כשאר האיסורים וצריכה ס' ואחת אם נתבשלה עם ביצים טהורות. וכמו שבארנו. ויש מרבותי שהורו להתיר אפילו קלופות בקלופות. וראוי להחמיר בדברי הראשונים. דברים אילו שאמרנו בביצת עוף טמא ושל נבילה ושל טריפה. אבל ביצה שנמצא בה אפרוח או שמוצאה עליה קורט דם והיא אסורה אף היא אוסרת את תערובתה כשאר האיסורים בין קלופה בין שאינה קלופה שאין פליטתה של זו מי בצים אלא פליטת בשר.

כל הדברים הנפגמין בטעמן והנבאשין אינם אוסרים תערובתן לעולם שלא אסרה תורה אלא נותני טעמים לשבח. אבל נותן טעם לפגם מותר ולא זו בלבד שהדבר אסור פגום ובאוש אלא אפילו הוא מוטעם ומושבח בפני עצמו אם פוגם תערובתו אינו אוסר. כיצד חומץ יין נסך שנפל לתוך גריסין חמין. הרי חומץ זה פוגם טעמן של גריסין החמין ואעפ"י שהחומץ בפני עצמו מוטעם ומושבח. פגם זה שאמרנו לא שיפגום לגמרי עד שאדם קץ באכילתו אלא אפילו פוגם קצת אינו אוסר את תערובתו. קדירה שאינה בת יומה אינה פוגמת את התבשיל ועולה הוא אפילו לפני מלכים. ואפילו כן לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומא. ויראה לי והוא שרבה ההיתר אל האיסור אבל בזמן שהאיסור כהיתר אינו מותר עד שיפגום לגמרי שכל שאין היתר רבה עליו הרי הוא כאילו הוא בעינו וכל איסור שהוא בעינו לא התירתן התורה עד שלא יהא ראוי לגר. מעתה קדירה שאינה בת יומא שאין בפגימתה לגר מפני מה מותר והלא בכל הקדירה משערין וכמו שבארנו יראה לי שהטענה בזה מפני שאין כאן ממשו של איסור אלא טעמו בלבד. וכל שטעמו בלבד מעורב בו אם נותן טעם לפגם אפילו קצת מותר. אבל צירו של איסור וכ"ש כשנתערב בו גופו ממש של איסור אינו מותר עד שירבה ההיתר על האיסור או שיהא פוגם לגמרי אפילו לגר. ועוד חומר הוא שהחמירו חכמים לשער בכל הקדירה. דבודאי אינה פולטת כמידת כולה לפי שאין פליטתה ממלאה את הכלי ואם טעמו עכו"ם אומן ואינו טועם מותר. ואמיתי החמירו לשער בכולה בזמן שטעמו לשבח. חוששין שמא יש בתבשיל נתינת טעם האיסור אבל בזמן שהיא נותנת טעם לפגם. הרי זה כאילו טעמנוהו ואין בו טעם האיסור ומותר. איסור שאינו פוגם בפני עצמו אלא אם כן סייעו דברים אחרים בפגימתו אפילו כן מותר. כיצד איסור שנתערב שנפל לתוך קדירה שיש בה תבלין או מלח מרובה ולולי ריבוי התבלין או המלח לא היה האיסור פוגם אפילו כן מותר. במה דברים אמורים בפוגם מתחילתו ועד סופו. אבל השביח ולבסוף פוגם אסור כיצד יין שנפל לתוך גריסין צוננין והשביחו והרתיחן ופגמו הרי אילו אסורים וכן כל כיוצא בזה. הדברים המאוסים שנפש האדם קצה בהם כזבובים ונמלים ויתושים וכיוצא בהם שכל אילו אדם בודל מהם למאוסן אפילו נתערבו בתבשיל ונמחה גופן בתוך התבשיל אם ההיתר רבה עליהן מותר. ומכל מקום כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן. עכבר שבבתים וכיוצא בהן מאוס אלא שחשו לו חכמים בזמן שנפל לתוך השכר או לתוך החומץ שמא משביח וצריך שיעור ס' לבטלו ולבטל גם פליטתו. כל איסור שאינו מפעפע ואעפ"י שנפל חם לתוך חם קולף מקום שנפל שם ומותר. וכן אפילו נפל ע"ל חתיכת ההיתר שבקדירה. במה דברים אמורים בשנפל על גבי מקום החתיכה שחוץ לרוטב ושלא כיסה הקדירה. אבל אם נפל לתוך הרוטב או שניער או שכסה את הקדירה הרוטב מפעפע עולה ומבלבל ומוליך את האיסור בכל כמו שבארנו למעלה. וכן הדין לכל הקרומות האסורים שנצלו או שנמלחו עם חתיכת של היתר כמו שבארנו. איסור מפעפע חם שנפל על היתר צונן גם זה קולף ואוכל את השאר שהתחתון גובר כמו שבארנו. כל איסור מפעפע חם שנפל על גבי היתר חם אעפ"י שיש בה יתר מס' לבטל. צריך ליטול ממקום שנדבק שם האיסור קליפה עבה ביותר והוא הנקרא בכל מקום נטילת מקום. יש איסור שאינו צריך אלא גרירה בעלמא שהיא קלה מן הקליפה. כיצד קישות ואבטיח שחתכן בסכין של עכו"ם וכיוצא בהן מן הדברים הלחים שאי אפשר להדיחם גורר מקום חתך מחמת שמנינות שעל הסכין שנתקנח על גב החתך. יש דברים שאינן צריכים כי אם הדחה. כיצד לפתות שחתכן בסכין של עכו"ם וכן כל כיוצא בזה מן הדברים שאינן חריפים ולא מושכים בטבעם. וכן בשר מבושל שנגע בגבינה. מדיח מקום חתך ודיו. ואם לא הדיח אסור. ולפיכך צריך ליזהר שלא יהא צורר בשר עם גבינה בזמן שהם נוגעין זה בזה שמא ישכח מלהדיח ונמצא אוכל את האיסור. במה דברים אמורים בבשר מבושל. אבל בשר חי מותר שאין דרכן של בני אדם לאוכלו חי ובלא הדחה. ולפיכך אין חוששין שמא ישכח. ולפיכך מותר לשים בשר או דגים או בשר חי שלא הודחו בקדירה של עו"ג או בכלי שנשתמשו בו באיסור. חזקה לא יאכל בלא הדחה וכן מותר להשתמש באיסור צונן בכלי שדרכו להדיחו בשעה שהוא משתמש בו. ואין חוששין שמא יפשע וישתמש עד שלא ידיח. וכן כל איסור צונן שנגע בהיתר צונן מדיח ודיו. יש איסור שנגע בהיתר וצריך לשפשף את ההיתר יפה יפה. כיצד סכין שחתך בה חלבים ואחר כך חתך בה בשר צריך לשפשף היטב שהחלב נדבק יפה ע"ג הבשר ואינו עובר עד שישוף הרבה. ולפיכך אסור לחתוך בה בשר לכתחילה שמא ישכח ולא ישפשף כל צרכו. וכן אסור להדיח בשר במים שהדיח בהם חלבים מפני שהחלבים נדבקים ביותר על הבשר כמו שאמרנו וצריך לשפשף הבשר היטב ושמא ישכח ולא ישפשף. וזה מדרך הזהירות המביאה לידי נקיות :

השער השני

השער השני: בביאור ספק התערובות: איסור שנפל למקום אחד ואינו ידוע לאיזה מהם. יש בזה להקל ולהחמיר. כיצד שתי קדירות אחת של היתר ואחת של איסור ונפלו אילו לתוך אילו אם איסורן של דבריהם הוא אני אומר איסור לתוך קדירה של איסור נפל והיתר לתוך קדירה של היתר נפל ואפילו אין ההיתר שבקדירה רבה על האיסור שנפל כאן. כיצד שתי קדירות אחת של בשר שחוטה ואחת של נבילה וכיוצא בו ולפניהם שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב גיד הנשה ונפלה אחת מהן לתוך קדירה זו ואחת לתוך קדירה זו. אני אומר שומן לתוך היתר נפל ולבו של גיד לתוך האיסור נפל. וכן הדין לשתי קדירות אחת של גבינה של עו"ג ואחת של גבינה כשירה ונפלה חתיכת גבינה של עו"ג לתוך אחת מהן וחתיכת גבינה כשירה לתוך האחרת וכן כל כיוצא בזה. וכן הדין לחתיכה אחת של איסור שנפלה לתוך אחת מהן אני אומר לתוך של איסור נפלה. במה דברים אמורים כשאין האיסור שנפל רבה על ההיתר אבל אם רבה האיסור על ההיתר אין תולין כל כך להקל לומר לתוך איסור נפל. היה איסור מאיסורי תורה אין תולין בו לומר לתוך איסור נפל עד שירבה ההיתר על האיסור עד כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה. היה ההיתר רבה על האיסור כדי שאילו נפל איסור זה לתוכו היה בטל מדין תורה תולין גם בזה להקל לומר איסור לתוך איסור נפל. כיצד שתי קדירות אחת של בשר שחוטה ואחת של בשר נבלה ונפלה חתיכת נבילה לתוך אחת מהן אם רבה ההיתר שבקדירה ההיתר קצת על חתיכת נבילה שנפלה כאן תולין להקל כמו שאמרנו לפי שדבר תורה מין במינו בטל ברוב ואעפ"י שהחמירו חכמים להצריכן ס' כל ששיעורו של דבריהם הקילו בו כמו שבארנו. היו שתי הקדירות ממין אחד ושתי החתיכות ממין אחד אין תולין להקל עד שירבה ההיתר על איסור ס' מפני שאין מתבטל מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מס'. ויש מקילין כל שאין בו כזית בכדי אכילת פרס. היו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור מן האיסורים של דבריהם כגון שומנו של גיד וקנוקנות שבו וכיוצא בו ונפלה אחת מהן בידוע לתוך הקדירה של בשר שחוטה ואינה ידוע איזה חתיכה אם של שומן גיד הנשה מותר שאני אומר של היתר נפלה כאן. ואף על פי שאין ההיתר רבה על החתיכה שנפלה כאן וכמו שבארנו. ואם איסור של תורה הוא אין מתירין עד שירבה ההיתר על האיסור על הדרך כמו שבארנו. היו שתי קדירות ושתיהן של היתר ולפניהן שתי חתיכות אחת של היתר חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור ואפילו מאיסורים של דבריהם ונפלה אחת כאן ואחת כאן שתיהן אסורות שאי אפשר לתלות בזו יותר מבזו. במה דברים אמורים בשאין באחת מהן כדי לבטל האיסור אבל בשיש באחת מהן לבטל שתיהן מותרות שאני אומר איסור לתוך אותה שיש בה כדי לבטל נפל. ואין הפרש בדבר זה בין ששתי הקדירות של אדם אחד ובין שהאחת לאחר והשנית לאחר. היו שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזה נפל וחזר ונפל איסור אחר לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפל. אני אומר למקום שנפל האיסור ראשון שם נפל האיסור השני. נפל האיסור לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזו מהן נפל ואחר כך נפל איסור לתוך אחת מהן וידוע לאיזו מהן נפל שתיהן אסורות דאין אומרים למקום שנפל האיסור האחרון נפל הראשון. היו שתי קדירות של היתר ונפל איסור לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו נפל ואין באחת כדי לבטל האיסור אבל יש בין שתיהן כדי לבטל שתיהן מצטרפות לבטל את האיסור. ולא עוד אלא אפילו היתה אחת בבית והשניה בעלייה מצטרפות לבטל את האיסור. במה דברים אמורים בשהיו שתיהן לאדם אחד עשוי להתערב במקום אחר ולפיכך רואין אותן מעתה כאילו נתערבו. אבל היו לשני בני אדם אין מצטרפין. ויראה לי שאפילו היו לשני בני אדם. אלא שאחד מגדולי המורים אוסר ויש לחוש ולהורות הלכה למעשה כדבריו. חתיכות איסור שנפלה לתוך חתיכות של היתר ויש בהיתר כדי לבטל האיסור הכל מותר ואין צריך להרים ולהשליך אחת כנגד האיסור שנפל שם שכל שהוא בטל התורה התירתו ואפילו מאיסורי הנאה. ולא אמרו בכל האיסורים שצריך להרים אלא במתנות כהונה בלבד כגון תרומה ותרומת מעשר של דמאי. והחלה והביכורים והטעם באילו כדי שלא יהא גוזל את שבט לוי. חתיכת איסור שנפלה לפחות מס' ואפילו היתה חתיכה הראויה להתכבד לפני האורחים או בריה כגיד הנשה או דבר שיש לו מתירין שאין להם ביטול לעולם כמו שנתבאר בשער הראשון. אם פירוש העשרים למקום אחד והשלשים למקום אחר כל העשרים מותרים והשלשים אסורים שאני אומר האיסור לתוך הרוב נשאר. וכן לעולם כל שפירש המיעוט לצד אחד והרוב לצד אחר אני אומר האיסור לתוך הרוב נשאר. נפלו כל השלשים למקום אחד הכל אסור כאילו נפל כאן האיסור בידוע. ואין אומרין בכל כיוצא בזה ספק ספיקא לקולא שכל שנפל הרוב למקום אחר רואין אנו כאילו היה האיסור בידוע בתוך הרוב אבל אם נפלו שם המיעוט כולן מותרין כמו שבארנו. ויראה לי שאפילו נפלו שם מחציתן מותר שגם בכיוצא בזה אנו דנין אותו בספק ספיקא ולקולא. כיצד אני אומר שמא האיסור לא היה לתוך אילו שנפלו כאן. ואם תמצא לומר כאן היה זה שאני אוכל עכשיו לא זה הוא של איסור. במה דברים אמורים בשנפל האיסור תחילה לתוך הרוב. אבל נתערב חתיכת איסור עם חתיכת היתר וחזרה אחת מאילו לתוך חמשים של היתר ונפלה אין אומרין בזו ספק ספיקא כיוצא בזה להקל. דברים אלו שאמרנו בספק ספיקא שעל ידי שתי התערובות כמו שאמרנו. אבל שלא ע"י שתי התערובות לא. כיצד ספק טריפה שנתערבה באחרים כולן אסורים עד שיהא שם היתר כדי לבטל דהאיך אתה אומר שמא לא זהו ואם תמצא לומר זה הוא שמא ספק מותר היה והלא כבר אסרתיו מספק שנפל בגופו ואחר שאסרתו האיך אתה חוזר ומתירו. ויש מגדולי המורים שהורו גם בזה להקל וראוי לחוש למי שאסר הלכה למעשה. חתיכת איסור שנפלה לתוך חתיכת היתר אפילו נפלה חתיכה לתוך עשרים ואפילו היתה ראויה להתכבד בה בפני האורחים או משאר האיסורים שאינם בטלים לעולם ונפלה אחת מהם בשוגג לים הגדול או שנאכלה אחת מהן בשוגג וכיוצא בזה הותרו כל השאר שאני אומר אותה שנאבדה היתה של איסור. ואין אומרין לתת הרב הנשאר אלא בשכולן לפנינו אבל בשנאבדה או שנאכלה בשוגג לא. במה דברים אמורים לאכול השאר שתים שתים שיש היתר על כל פנים במה שהוא אוכל אבל אחת אחת לא. והטעם בכל אלו מפני שכבר נתבטלו ברוב כבר. איסור שנפל לתוך של היתר ואין בהיתר כדי לבטל את האיסור כבר בארנו בשער הראשון שאין אומרים חתיכה עצמה נעשית נבילה בכל שאר האיסורים זולתי באיסור ראשון בשר וחלב בלבד. לפיכך אם חזר ונפל מאותו תערובות לקדירה אחרת אינו אלא לפי חשבון האיסור שבו. איסור שנפל לתוך של היתר מרובה ונתבטל וחזר עוד ונפל שם איסור יש מן המורים שהודו דכל איסור שנימוח ונבלל בהיתר מתבטל ואינו חוזר וניעור. ולא עוד אלא שאם נפל שם עוד איסור אותו שנתבטל מצטרף עם ההיתר לפי שראשון ראשון בטל וחזר היתר גמור חוץ מיין נסך ביין כמו שיתבאר. ויש מרבותי שהורו דכיין נסך כן כל שאר האיסורים ואם חזר ונפל שם איסור אף על פי שהראשו נתבטל עכשיו חוזר וניעור שלא נתבטל הראשון אלא מפי שלא היה בו כח ליתן טעם בהיתר. אבל אם יש בכל האיסור שנפל שם מתחילה ועד סוף עד כדי ליתן טעם בהיתר שהוא אחד בפחות מששים הכל אסור שהאיסור חוזר וניעור שטעם האיסור אינו בטל לעולם וכן עיקר.

המפקיד ביד עו"ג או ביד ישראל חשוד או שמשלח על ידם בשר או חתיכת דג טמא שאין בו סנפיר וקשקשים וכיוצא בו מן הדברים שאם החליפן כאיסורים יש בהן איסור דבר תורה צריך לעשות בהם חותם בתוך חותם. ומפתח וחותם כחותם בתוך חותם הם כדרך שאמרו ביין נסך. הפקיד בידם או ששלח על ידם דבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים כמורייס וגבינה ופת שאפילו החליפן בשל עו"ג אין בהם אלא איסור של דבריהם אפילו בחותם אחד מותר ומפתח אינו מועיל במקום חותם אחד. שלח על ידיהם ירך מנוקר מותר דחתוך זה ניכר הרבה ואין העכו"ם עושין כן. ואם בא לזייף עמל הוא בעיניו. שלח ע"י עו"ג בהמה או עוף שחוטין בלא חותמות אסורין שאין סימן השחיטה סימן לסמוך עליו. המשלח בשני חותמות או בחותם אחד לפי מה שהוא הדבר שמשלח כמו שבארנו וחזר על חותמו ולא הכירו חוששין שמן זייף. במה דברים אמורים בשחזר הוא ועמד עליו ולא הכירו. אבל אינו צריך לחזור ולראות אם יכירנו אם לאו חזקה לא טרח ולא זייף. השולח ע"י עו"ג או ע"י ישראל החשוד ראוי לו לשלח ולהגיד לו שסימן פלוני עליו. וכן יודיע לשליח שהוא מודיע לחבירו איך סותמו וחותמו שעל ידי כן יראים ביותר ונמנעים מלזייף המניח עו"ג בביתו ויש שם בשר וכיוצא בזה מן הדברים שיש לחוש להחליפם אפילו משום איסורי תורה אם ישראל יוצא ונכנס מותר. ולא עוד אלא אפילו הפליג והלך למרחץ או לבית הכנס אם לא הודיעו שהוא מפליג מותר דמתירא הוא שמא עכשיו יבא ויראנו מחליף. ודינים אלו יתבארו עוד יותר בבית היין. ישראל ועו"ג ששפתו שתי קדירות זו כצד זו זו בשר שחוטה וזו בשר נבילה ואפילו פיהן של קדירות מגולות מותר ואין חוששין שמא ינתזו ניצוצות מזו לזו. וכן אין חוששין שמא כשיחזור ישראל פניו לכאן ולכאן יחליף העו"ג שלו בשל ישראל או ישליך שם בקדירה ממה שבקדירתו בקדירה של ישראל. ישראל החשוד לאכול גבינה של עו"ג מותר ליתן לו גבינה כשירה לבשל אותה לו אעפ"י שהוא אינו נשמר מגבינה של עו"ג אינו חשוד לגזול ולהחליף. במה דברים אמורים בנותן לכלל עמי הארץ. אבל אם נתן למי שחושש בתקנתו אסור חוששין שמא יתקלקל מה שנתן לו והוא מחליף המתקלקל ומחליף בשלו. כיצד הרי שמסר לחמותו אסור דבושה היא ורוצה בתקנת בתה וכן הנותן לפונדקית פעמים שהיא בושת מן האכסנאי ומחלפת לו טוב ברע וכן כל כיוצא בו דברים אילו שהתירו לא התירו אלא בשנתן לו גבינה כשירה ואמר לו בשל לי מאותה שיש לי בביתי אבל בזמן שאמר לו בשל לי גבינה כשירה משלך או קנה לי מן השוק אסור חוששין שמא יבשל לו ממה שהוא אוכל. וכן אם נתארח אצלו אסור לאכול מן הגבינה שלו. במה דברים אמורים בזמן שהוא חשוד לאכול מגבינות העכו"ם אבל אם הוא אינו חשוד לאכול מגבינות העכו"ם אעפ"י שהוא חשוד למכור לאחרים מתארח אצלו ואוכל ואינו חושש. וכן אם שלח לו תוך ביתו מותר חזקה ממה שהוא אוכל מאכילו ומשגר לו. האומר למי שהוא חשוד לאכול גבינה של עכו"ם קנה לי גבינה מן המומחה והלך והביא לו ואמר מן הכשירה קניתי ומן המומחה קניתי אינו נאמן. אמר לו מאיש פלוני מומחה קניתי נאמן חזקה לא כחש לו מתיירא הוא שמא ילך זה וישאלנו ונמצא בדאי ויאחז. הביא לו מנחה בשם אחד מן המומחין נאמן שכבר בארנו שאינו חשוד להחליף. ואם אתה חושש שמא משלו הוא נותן לו אין אדם עשוי ליתן מתנה משלו בשם אחר. ועוד שאם אתה חושדו בכך אף אתה עושה אותו כעכו"ם גמור אחר שהוא מתכוין להעביר. במה דברים אמורים במי שאינו חשוד על הגזל אבל החשוד על הגזל כ"ש שהוא חשוד על החליפין. השולח ביד עכו"ם אפילו בשר בלא חותם אם אותו מקום מעביר לרבים מותר מתיירא הוא שמא יראנו אחד מן העוברים כשהוא מחליף ויתפס כגנב עליו. והמחמר תבא עליו ברכה מקולין שמוכרין שם בשר שחוטה ובשר נבילה אע"פ שרוב חניות ששם מוכרת בשר שחוטה ולקח מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח הרי זה אסור שכל איסור קבוע ונודע מקומן וניכר הרי הוא כמחצה על מחצה. מצא בשוק בשר הרי הוא מותר. חזקה מן הרוב פירש שהוא כשר. שכל הפרוש מן הרוב הוא פרוש. זה שלקח נפל לו ספק בקבועה. אבל זה שמצא בשוק לא נפל לו הספק בו אלא במפורש. ולפיכך מצא ביד אחד אעפ"י שהדבר ידוע שאין לוקח בשר אלא מן המקולין והוא אינו יודע מאיזה לקח מותר שבפורש נפל לו הספק. במה דברים אמורים שלא ראה אותו יוצא מן המקולין אבל ראה אותו יוצא מן המקולין באותה שעה נפל לו הספק ונמצא שבמקום קבוע נפל לו הספק ואסור. ויראה לי שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה אבל אם נתערבה באחרות בטלה היא ברוב משום ספק ספיקא. ולפיכך מי שלקח בשר מן המקולין ואפילו חתיכה הראויה להתכבד ואחר כך נמצא טריפה במקולין ולא נודעו חתיכות הטריפה בין שאר החתיכות והוא אינו יודע מאיזה לקח כל מה שלקחו מן המקולין קודם שנמצאת טריפה זו במקולין מותר. שלא נפל בו ספק בעודם בקבוע אלא לאחר שפירשו אבל לוקח מכאן ואילך אסור במה דברים אמורים בחתיכות הראויות להתכבד שאין להם ביטול מחמת חשיבות כמו שבארנו ואעפ"י שאין מקומן ניכר. אבל שאר החתיכות מותרות דיבש ביבש מתבטל הוא שבארנו ויש שאוסר במקולין שאין הכל בקיאין בדברים אילו. ואם אתה מתיר להם בשאינם חשובות קרוב הדבר למעות וליקח אפילו מן החשובים. וכך אנו נוהגים. הלוקח בשר והניח ע"ג הדף או שתלאה במקום שהעופות והשרצים יכולין לישא וליתן שם ונתעלם מן העין יש מן הגאונים ז"ל שאסרו חוששין שמא עורב בא ונטל מזה והביא אחרת במקומה. לפיכך אם אינו מכירה בטביעות עין או שאין לו בה סימן אסורה. במה דברים אמורים בשהניחה במקום שהעופות או השרצים יכולין ליטול משם ולהביא אחרת במקומה אבל תלאה במסמר וכיוצא בזה שאי אפשר שנתחלפה לא ע"י עוף ולא ע"י שרץ מותרת. נמצא ביד עו"ג במקום שרוב טבחים ישראל ורוב המקולין מוכרין שם בשר שחוטה מותר שאין לחוש אלא לשרצים ולעופות המביאים ממרחק. ויש מגדולי המורים שהורו להתיר בכל בשר שהתעלם מן העין. ואפילו בשר שנמצאת מושלכת בדרך בעיר שרוב מוכרי בשר ישראלים דלעופות ושרצים אין חוששין וכ"ש במי שהניח בשר בביתו ובא ומצאה שם אינו חושש להחליף. ואעפ"י שאין לו בה סימן ולא טביעת עין. במה דברים אמורים בשבא ומצאה במקום שהניחה אבל בשמצאה במקום אחר בדין הוא לחוש בכיוצא בזה שאני אומר אותה הלכה וזו אחרת היא ואפילו הניח עשר חתיכות ובא ולא מצא אלא תשע יראה לי שחוששין שמא אותן הלכו ואילו אחרת הן. ולפיכך בכל כיוצא בזה אם אין לו סימן או טביעות עין אסורה. הניח בשר בשוק בין העו"ג. יש אומרים שאפילו בא ומצאה במקום שהניחה אם אין לו בה טביעת עין אסורה. וכן אם שלחה ביד עו"ג ויראה לי שאם רוב טבחי ישראלים אעפ"י שרוב אוכלי בשר עו"ג אפילו הניח בשוק בין עו"ג ובא ומצאה במקום שהניחה מותרת. גדולה מזו אמרו בנמצא הלך אחר הרוב כ"ש זה שהניח חתיכת בשר כשירה ובא ומצאה במקום שהניחה שחזקתה כושר :

השער השלישי

השער השלישי: בדיני ביטול האיסורין: כבר נתבאר בשער הראשון של בית זה שיעור התערובות באיסורן והכשירן. אם נתערב איסור בתוך היתר בכמה יעלה. אבל אסור לערב איסור בתוך היתר בידים כדי לבטלו. עבר וביטל אם בשוגג מותר אבל במזיד אסור. במה דברים אמורים למי שבטלו ולמי שנתבטל בשבילו כדי שלא יועילו מעשיו הרעים. שלשה דינים מוחלקין זה מזה יש בביטול האיסורין. איסורי תורה. ושל דבריהם ויש לו עיקר בתורה. ואיסורין של דבריהם ואין לו עיקר בתורה. ואיסורין של דבריהם ואין לו עיקר בתורה. איסור תורה. כנבילה וכיוצא בה. אין צריך לומר שאין מערבין ומבטלין אותו לכתחילה בידים אלא אפילו נתערב בהיתר עצמו ואפילו מין במינו וההיתר רבה על האיסור שהוא בטל דבר תורה אלא שהחמירו חכמים בו שלא להתבטל לעולם. אם עבר וגרם להם בטול במזיד אסור. כיצד הרי שנתערבה חתיכת נבילה חשובה הראויה להתכבד בתוך חתיכות של שחוטה או בריה כגיד הנשה בתוך הגידין ועמד וחתכן כדי לבטל חשיבותן ויתבטלו כשאר האיסורין אם עבר ועשה כן במזיד אסור לו ולמי שביטל בעבורו. אבל אם עשה כן בשוגג מותר ואין קונסין שוגג משום מזיד. איסור שלד דבריהם שיש לו עיקר בתורה כגבינות של עכו"ם שאסרו משום תערובות חלב טמא ובשומנו של גיד שאסרו משום גיד אין מערבין בתוך היתר בידים כדי לבטל. עבר וערבו בהיתר כדי לבטלו במזיד אסור. בשוגג מותר. נפל מעצמו להיתר אעפ"י שאין בהיתר כדי להכשירו למה הדבר דומה לעצים שנשרו מן הדקל בתוך התנור ביו"ט שמותר להרבות עליהם עצים מוכנים ולהסיקן. האיסור של דבריהם שאין לו עיקר בתורה כתרומת חוצה לארץ וכחלת חוצה לארץ לא אסרו אלא כדי שלא יטעו בתרומה וחלה של תורה. שאין בחוצה לארץ חלה ותרומה אלא כדי שלא תשתכח תורתן. לפיכך היקילו בהן לבטלן אפילו לכתחילה בידים ומבטלים אותם ברוב ואוכלין אותם אפילו זרים והוא הדין לכל שאר האיסורין שכיוצא באילו שאין להם עיקר בתורה. ויש מי שאומרים שאף באילו אין מבטלים אותם להאכילן לזרים אלא להאכילן לכהן בימי טומאתו. ובאילו בלבד אמרו אבל בשאר האיסורים שכיוצא בהם שאין להם עיקרן בתורה לא וראוי לחוש לדבריהם הלכה למעשה :

השער הרביעי

השער הרביעי: באיסור הכלים ובמה יהא הכשירן: הלוקח כלי תשמיש מן העו"ג שלא נשתמש בהם כל עיקר מבטילן והן טהורין אבל בלא טבילה לא ישתמש בהם. שבכלי מדין כתיב אך במי נדה יתחטא. במה דברים אמורים בכלי סעודה ככוסות וצלוחית וקוקמין וכיוצא בהן ובכלים של מתכות. אבל שאר כלים שאינן של מתכות ואפילו היו כלי סעודה אינם צריכין טבילה אלא לוקח ומשתמש בהן מיד דכלי מתכות אמורים בפרשה שנאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו'. היו של מתכות ואינם כלי סעודה כזוג של מספרים וכיוצא בו אינם צריכין טבילה דכלי סעודה אמורים בפרשה שנאמר כל אשר יבא באש וגו'. שאל כלי חדשים מן העו"ג או ששכרו ממנו משתמש בהן מיד ואינן צריכין טבילה שלא חייב הכתוב טבילה אלא בשל ישראל. ככלי מדין שבזזו ישראל איש לו. ושאלה ושכירות אינם קונים כלים שמשכין אותם עכו"ם לישראל אם נראה לו לישראל שדעתו של עכו"ם לשקען בידו הרי הן כשלו וצריכים טבילה. ואם לאו יש מי שהורה שאינו צריך להטבילן ויש מי שהורה שצריך טבילה. ויראה לי שזהו עיקר. כלי זכוכית כיון שאלו נשברו יש להן עוד תקנה ככלי מתכות הן וצריכין טבילה. כלי חרש המצופין באבר הרי הן ככלי מתכות.

טבילת הכלים כטבילת הנדה. וצריך שלא יהא בהם שום דבר חוצץ מן הדברים החוצצין בנדה. וכן צריך שיטבול אותם במים שהנדה טובלת בהם בארבעים סאה. כלל אמרו בכל הכלים כבולעו כך פולטו לפיכך הלוקח כלי תשמיש ישנים מן העו"ג אם הם כלים שמשתמשים בהם בצונן כגון בכוסות וצלוחית וכיוצא בהן משפשפן כדי להסיר ולמרק חלודת האיסור שעל גביהן ואחר כך שוטפין במים כשטיפות הכוס ומטבילן והן טהורים. כל מקום שאמרנו כאן מטבילן והן טהורין בכלי מתכות או של זכוכית או שמצופין באבר הדברים אמורין. אבל שאר הכלים אינם צריכין טבילה דכלי מתכות אמורים בפרשה כמו שאמרנו. וכל מקום שאמרנו כאן מטבילן והם טהורים בכלי מתכות אינן אלא לבסוף לאחר שאר ההכשר שאין הטבילה אלא לצאת מטומאתו לקדושת ישראל. וכל שחלודת האיסור בכלי אינו נפרד מטומאתו. ויש מי שהורה שאם עבר והטביל קודם לכן עלתה לו טבילה. לקח מהן כלים שמשתמש בהם העכו"ם בחמין כגון היורות והכלים שמחמים בהן בחמין או שמבשלין בהן מגעילן ומטבילן. כיצד היא ההגעלה משפשף היטב להסיר חלודה שעל גבי הכלי ואחר כך מגעילו. אם כלי ראשון הוא כגון היורות וכיוצא בהן מגעילו בכלי הראשון ולערות עליו מכלי ראשון יש אומרים יורד מכלי ראשון וכן נראית הסכמת הגאונים ז"ל וכן עיקר אם כלי שני הוא מגעילו אפילו בכלי שני ודיו. כל הכלים שנשתמשו בהן האיסור בו ביומן אין מגעילין אותן ביומן אלא אם כן יש בכלי שמגעילין בתוכו ששים כנגד גופו של כלי שהוא מגעיל. הגעיל בפחות מכאן לא עלתה לו הגעלה לפי שכל המים אסורים שבכל הכלים משערין כמו שנתבאר בשער הראשון של בית זה. ולפיכך האיסור הנפלט חוזר ונבלע וחוזר הכלי לאיסורו כמות שהיה ואם טעם אומן ובקי בטעמים את המים ואין טעם האיסור הנפלט נרגש בהם בידוע שהאיסור הנפלט מועט עד שנתבטל טעמו בתוך המים כמו שנתבאר בשער הראשון. כלי שאינו בן יומו אעפ"י שאין במים ששים כמדת הכלי מותר והוא שיהא במים כדי שיוכל להתכסות בהן הכלי שהוא מגעיל שאפילו קבלו המים טעם האיסור הנפלט הרי המים מותרים שכל כלי שאינו בן יומו נותן הוא הטעם לפגם ונותן טעם לפגם מותר ולפיכך אם הגעיל אפילו בכלי אסור מותר והוא שלא יהא בן יומו. וצריך שישהה במים עד כדי שיראה באומד יפה שפלט מה שבלע. כל כלי שנגעל צריך שטיפה בצונן לאחר הגעלה כדרך שאדם שוטף את הכוס. ואם של עכו"ם היה מטבילו לבסוף כמו שבארנו. כלים שמשתמשין בהם ע"י האור כגון השפוד והאסכלא צריך לשפשף היטב ואחר כך מלבנן ומטבילן. כיצד מלבנן מביאן באור עד שיהא ניצוצות ניתזות הימנו הגעיל כלי הראוי ללבן אסור להשתמש בו ע"י חמין שכל שתשמישו ע"י האור אינו פולט את הכל על ידי הגעלה וכשמשתמשין בו אפילו ע"י חמין פולט הוא מעט מעט ככלי חרס שאינו יוצא מידי דופנו לעולם שאעפ"י שהגעילו אסור לבשל בו. יראה לי שכל שתשמישו ע"י חמין מועטין ע"ג האש דינו כשפוד ואסכלא שאף האסכלא מושחין אותו בשמן עד שלא יבשלו בה. וכן חוזרין ומושחין תמיד אלא שהמשקין המועטין אין עומדין בפני האש מלהסתבך הבלע בתוך הכלי. ולפיכך מחבת שמטגנין בה בשר ודגים ע"ג האש כיון שמתמשין בשמן מועט ופעמים שימצא האיסור שמטגנין בה במקום שאין השמן נוגע אליו הרי הוא כאסכלא וצריכין ליבון. כלי מתכות שנאסר מקצתו נאסר כולו ולפי שהוא מתחמם ביותר וכשחם מקצתו חם כולו ולא אמרו אלא לענין איסורו אבל לענין הכשירו לא עלה בו הכשר עד שיכשיר את כולו. אם מגעילו צריך להגעילו כולו. ואם מלבנו עד שילבין כולו. וכל הכלים נכשרים אפילו לחצאין. חצאין כיצד ליבן השפוד עד מחיצתו וחזר וליבן מחציתו האחר מותר. הסכינים בין גדולים בין קטנים אם בא לחתוך בהם צונן אפילו הדברים החריפים כאתרוג וצנון וכיוצא בהם. נועצה עשר פעמים בקרקע קשה ודיו. והוא שתהא הסכין יפה שאין בה גומות ואם בא לשופה במשחזת של נפחים ומעבירה על גבה היטב עד שמשיר קליפתה מותר לחתוך בה צונן אפילו חריפים כמו שאמרנו. בא לחתוך רותח יש מגדולי המורים שהורו שצריכה ליבון ויש מי שאומרים שהסכינין הגדולים צריכין ליבון פעמים שצולין בהם בשר ע"ג האש כשפוד. אבל קטנים מגעילן ודיו. במה דברים אמורים בסכינים של עכו"ם אבל סכינים שמכשירים בפסח מגעילן ודיו ואפילו הגדולים שבהם ויש מי שהורה להקל בכולן להגעילן בכלי ראשון ודיו וכן נהגו. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח דאגב דוחק הסכין בולעת היא. מן הדם שהוא בעין ופולטת היא ע"י רותח גמור כצלי או מבושל. בא לחתוך צונן אפילו דברים החריפים כאתרוג וצנון משפשפם היטב ומדיחה ודיו. ומה הפרש בין זה לסכין של עו"ג. זו לא בלעה ע"י רותח גמור וזו בלעה ע"י רותח גמור. זו בלעה פעם אחת וזו פעמים הרבה. שפוד שצולין בה בשר שחוטה קודם מליחה בולע הוא מן הדם ונאסר ולפיכך אסור להפך בה בשר שבקדירה וכיוצא בו לפי שחוזר הוא ופולט דם שבלע. והורה אחד מגדולי החכמים שאסור להשהות הצלי על גבי השפוד לאחר שהוסר מעל גבי האש שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו. אבל מותר לצלות בו ולהשהות בו כל זמן שהבשר זב שכל שהוא זב ופולט אינו בולע מדם השפוד.

סתם הכלים אינם בני יומן וכל שאינו בן יומו נותן הוא טעם לפגם. לפיכך הלוקח כלים מן העו"ג סתמן אינן בני יומן ואם עבר ונשתמש בהן קודם שליבן הראוי ללבן וקודם שהגעיל הראויה להגעיל הרי זה מותר דכל נותן טעם לפגם מותר. במה דברים אמורים בשעבר ונשתמש בהן אבל אסור להשתמש בהן לכתחילה דכלי שבלע מן המשובח אעפ"י שחזר להיות בתוכו לפגם כשאינו בן יומו הרי הוא עומד באיסורו שלא להשתמש בו לכתחילה. ואין הפרש בזה בין איסורים כנבילה וכיוצא בה ובין שבלע חלב ובא לבשל בה בשר שלא ביומה או שבלע בשר ובא לבשל בה חלב שלא ביומה ואעפ"י שנפגם קודם שיבא לכלל איסור בשר. הא למה הדבר דומה לקדירות בפסח שאינן בני יומן ונפגם החמץ שבתוכם עד שלא נכנס הפסח ואסורין. דברים אלו שאמרנו בשהדיח את הכלי וסר מעליו שמנינות האיסור המודבק על פניו אבל בשלא הדיח אסור. שהאיסור שהוא בעין על פני הכלי אינו נפגם בשהיית יום אחד. איסור מועט שנבלע בכלי אם דרכו של אותו כלי שלא להשתמש בו היתר מועט בכדי שנותן מועט זה טעם בהיתר כקדירה וחבית וכיוצא בו הרי זה מותר להשתמש בו לכתחילה. ואעפ"י שהוא בן יומו. לפי שאי אפשר לבוא לידי נותן טעם. אבל אם כלי שמשתמשין בו בדבר מועט כקערה וכיוצא בה אסור להשתמש בו לכתחילה לפי שכבר נתבאר שאין מבטלין איסור לכתחילה. ואפילו איסור מועט. ואפילו איסור הבלוע. כלי חרס שבלע אחד מן האיסורין אינו חוזר להכשרו לעולם שהתורה העידה עליו שאינו יוצא מידי דופנו לעולם. במה דברים אמורים בהגעלה אבל אם הסיק אותם מבפנים עד שנתלבן מותר. במה דברים אמורים כשהסיקו בפנים. ובכלי שדרכו להסיקו בפנים. כתנור וכיוצא בו. אבל אם הסיקו מבחוץ לא. ואם כלי שאין דרכו להסיקו מבפנים כקדירות. אעפ"י שהסיקו מבפנים אסור חוששין שמא יחוש עליו שלא יבקע ולא יסיקנו כל צרכו. ואם החזיר אותן לכבשן מותר. דברים אלו שאמרנו בשבלע אחד מאיסורי תורה. אבל בלע אחד מאיסורים של דבריהם. מגעילו ג' פעמים ודיו. ואפשר לומר שלא התירו אלא באיסורין של דבריהם שאין להם עיקר בתורה כתרומה וחלה בחוצה לארץ וכן בישולי עכו"ם. אבל שאר איסורים של דבריהם החמירו בהם בשל תורה. וראוי לחוש שלא להקל בהן. כלי שבלע היתר כשפוד או קדירה שבשל בה בשר ואחר כך בישל בה דגים או ירקות וכיוצא בזה הותר לבשל בהן לאחר מכאן גבינה לפי שכבר נתמעט בלע הבשר ונקלש עד שאינו ראוי לחול עליו שם איסור בשר וחלב. במה דברים אמורים בשבלע היתר כמו שאמרנו. אבל בלע איסור מן האיסורים הרי הוא באיסורו לעולם עד שיגעל הראוי להגעיל וילבן הראוי ללבן כלי מתכות או של עץ נאסר בבליעת איסורין מן האיסורים. ואם נתערב באחרים ואינו ניכר איזהו אעפ"י שאפשר להגעילו ולהחזירו להכשרו. יראה לי שאין דנין אותו כדבר שיש לו מתירין לאסור את כולם עד שיגעילם או ילבנם. אלא הוא כאיסור יבש שנתערב ביבש ובטל ברוב כשאר איסורין שאין לו מתירין שלו באין מאיליהן ואינו צריך לפזר מעותיו ולהוציא הוצאות במחיריו אינו בכלל דבר שיש לו מתירין. כבר בארנו שסתם כליהם של עכו"ם אינם בני יומן וכן ביארנו שכל כלי שאינו בן יומו נותן טעם לפגם. וכל נותן טעם לפגם מותר. וכן בארנו שאפילו כן אסור לבשל בהן לכתחילה. ולפיכך יראה לי שאסור לומר כן לעכו"ם בשל לי ירקות אילו בקדירתך וכן לא יאמר עשה לי מרקחת או פת וכיוצא שכל האומר בשל לי הרי הוא כמי שבשל הוא בידיו. ואפשר שעל ידי הפלטר או על ידי הרקחים מותר שכל האומנין כלים נקיים הם מייחדים למלאכתן כדי שלא יפגמו אומנותם. ובעל נפש יחוש שהדברים אלו מביאין נקיות וטהרה : נשלם הבית הרביעי. ובו נשלם בית התערובות. בעזרת ה' רועי :

תוכן העניינים

תורת הבית הקצר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה