אור ברסלב

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ט - המגרש

פרק ח - הזורק

דף פג.

גמ' ומה גרושה שהיא קלה וכו' ובמאי בע"מ וכו' במהרי"ט סי' נ' הקשה דהאיך מצי לאוקמי בע"מ א"כ גם לכהן שריא להינשא אחר מות בעלה דכיון שישאנה הרי נתבטל התנאי ובטל הגט והרי היא אלמנה ונראה דלא קשה דמ"מ יש ללמוד ק"ו מהא דאסורה לכהן בביאה בלא נישואין דבביאה לא עברה על התנאי וגרושה היא לכל אדם ואסורה לכהן משום צד גרושה דאית בה אף שהיא אלמנה נגד הכהן שאסרה עליו ומשני הרי הותרה אצלו בזנות פי' וא"כ גם נגד הכהן הי' עליה שם גרושה בחיי בעלה ומש"ה אסורה לכהן זה ואפי' להינשא לכהן בביאה שאחר הקידושין כשאינ' כונסה לחופה קודם אפשר שאסורה כיון דבתחילת ביאה יש עלי' דין איסור גרושה דאינה עוברת על תנאה עד אחר גמר העראה עכ"פ ואפי' להרשב"א בחידושיו דף פ"ד שכתב גבי תנאי שתינשא לפ' דמותרת להינשא לפלוני דלא הוי איסור בתחילת ביאה עי"ש לא דמי להכא דש"ה שנתגרש' מעכשיו ותנאה מילתא אחריתי הוא ואפילו לאחר מותרת להינשא אי לאו חששא דשמא לא תתקיים לתנאה מש"ה מותרת לזה כיון דליכא בי' חששא משא"כ בלא תנשא לפ' דמעכשיו נתגרשה ושם גרושה עליה ודאי דאסורה בתחילת ביאה כיון דלא נתבטל עדיין בתחילת ביאה התנאי גרושה גמורה היא נגד הכהן:

תוס' ד"ה כל ימי חייכי ומיהו קשה לר"י התם אמאי לא הוי כריתות בע"מ שתמות אחת מכם וכו' דבשביל שתלה אף במיתתה לא גרע עכ"ל. ולפענ"ד יש לתמוה על תמיהתם דודאי אם תלה התנאי באל תשתי יין כל ימי חיי פלוני או ימי חייכי דכיון שיש לה היתר לשתות אחר חיי פ' נמצא יש בתנאי זה כריתות ונתגרשה בתנאי זה אמנם ודאי אם יתנה בתנאי אם ירדו גשמים היום תהי' מגורשת תיכף ואם לא ירד גשמים לא תהי' מגורשת רק ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי ואח"כ לא ירדו גשמים היום ודאי דאינה מגורשת דכיון שלא ירדו גשמים והוברר הדבר למפרע שלא נתגרשה בתנאי ירידת גשמים רק בתנאי דאל תשתי יין כל ימי חייכי ובתנאי זה אין בו כריתות ובודאי אינה מגורשת א"כ ה"נ דמי ממש להא דהא שם מיירי שאמר ע"מ שתמות אחת מכם ביום הכפורים דוקא וא"כ אם לא תמות חברתה ביום הכפורים ונתברר למפרע שלא נתגרשה בתנאי זה דאם תמות חברתה שהרי חברתה לא מתה ולא נתגרשה רק מחמת התנאי שאם תמות אחת ובזה אף שנתקיים התנאי שמתה מ"מ א"א לה להתגרש מחמת תנאי זה דאם תמות אתה כיון דבתנאי זה דאם תמות אתה אין בתנאי זה כריתות ותנאי דאם תמות חברתה הוברר למפרע שנתבטל דהא לא מתה חברתה ביוה"כ משא"כ בתנאי דלא תשתי יין כל ימי חייכי או ימי חיי פלוני אף שמתה היא קודם מ"מ כיון שעכ"פ נתקיים התנאי דלא תשתי כל ימי חיי פלוני שהרי לא שתתה כל ימי חיי פ' וא"כ מתגרשת היא מחמת התנאי דלא תשתי כל ימי חיי פ' ובתנאי הזה יש בו כריתות אבל תנאי דתמות חברתה הוברר שנתבטל וא"א לה להתגרש רק בתנאי דכל ימי חייכי שאין בו כריתות ושפיר מדמה הש"ס ביומא להא דכל ימי חייכי דאין זה כריתות:

גמ' ע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם דעת הרמב"ם בהתנה על דבר מיוחד כגון ע"מ שלא תשתי יין זה וכיוצא דאין זה כריתות ולא מהני כשנשפך היין כיון דלא הותרה בדבר שנאסרה והקשה הרשב"א ע"ז מתוס" דקתני ע"מ שלא תעלי באילן זה וע"מ שלא תעלי בכותל זה נקצץ האילן ונסתר הכותל ה"ז גט עי"ש ולפענ"ד נראה ליישב דהא אף להרשב"א דס"ל דה"ז כריתות משום דאי נשפך היין שוב לא אגידא ביה קשה על התוס" דקתני נקצץ האילן ונפל הכותל ה"ז גט והא אפילו לא נקצץ ונפל ה"ז גט ויכולה להינשא מיד כיון דחשיב כריתות מעכשיו מחמת שיש לה היתר בנשפך היין ובתנאי דשב ואל תעשה לא חיישינן שתעבור על תנאה וע"כ צ"ל דהירושלמי ס"ל דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ולזה צריכה להמתין עד שישפך היין ויקצץ האילן דהיינו אחר שנתקיים התנאי בפועל דאז נגמר הגירושין ולזה אף להרמב"ם לא קשה דדוק' בתנאי דמעכשיו כיון דמעכשיו נתגרשה בתנאי שהיא אסורה כל ימי חייה אין זה כריתות אבל בתנאי דאם שאינן מתחילין הגירושין עד אחר שנתקיים התנאי ואז כבר הוא ג"כ כריתות גמור שבשעה שמתחיל הגט לחול לא אגידא ביה כלל:

גמ' הלכה כר' אליעזר בגיטין, עיין ברי"ף שפוסק הלכה כר"א בגיטין אבל לא בשטרות ויש מקשין עליו מהא דכתב הרי"ף לעיל דף כ"ב דהלכת' כר"א דפוסל בשטר שיכול לזייף משום דאינו ראוי לעמוד ימים רבים הא בלא"ה פסק כאן כר"מ בשטרות ולר"מ אפילו ר"י מודה דשטר שיכול לזייף פסול. ולק"מ דהא הר"ן כתב דלא בעינן מוכח מתוכו אפילו לר"מ וא"כ הי' מהני אם ע"ח מעידין שאין כאן זיוף מש"ה הוצרך לטעם דמ"מ פסול משום שאינו ראוי לעמוד ימים רבים. ועוד נראה דבלא"ה לק"מ דהא כתב הר"ן פרק המגרש דמה"ט פוסק הרי"ף כר"מ בשטרות ולא בגיטין משום דבעינן בשטר שיהא ראוי לעמוד ימים רבים עי"ש. ולפ"ז ממילא הוצרך לומר דשטר שיכול לזייף ג"כ פסול מה"ט כנ"ל:

ועתה נבוא לבאר דברי הרמב"ן כאן שהן תמוהין לכאורה ומשלולי הבנה. ולכן נראה לפרש דכלל דבריו הוא שאם כתב ומסר לא' ואח"כ כתב ומסר לאחר ודאי הראשון קנה בין לר"מ בין לר"א ואפי' היה הכל ביום א' כיון שלא היה חזרה בין כתיבה למסירה של הראשון אבל אם כתב וכתב ואח"כ מסר ומסר בזא"ז אזי אם המסירות הי' ביום שאחר שני הכתיבות למ"ד עידיו בחתומיו זכין לו הדין דיחלוקו בין לר"מ בין לר"א משום שבאין לזכות מכח העדים שזכין להם למפרע והעדים אינן זוכין אלא מזמן שהוא מוכח מתוך השטר וזה הוא מסוף היום וממילא שניהן קונין בשוה ולמ"ד שאין עבחז"ל אזי אפילו לר"מ למי שנמסר קודם קנה כיון שהמסירה היה אחר שהגיע סוף היום שהוא זמן הקנין ואין הע"ח כורתין אלא משעת מסירה ואילך וממילא דנין שודא ואם המסירות הי' אחר הכתיבות בזא"ז ביום הכתיבה אז לר"מ יחלוקו כיון דלר"מ הע"ח הן המקנין במסירות השטר וע"ח אינן מקנין אלא מסוף היום כיון שלא כתבו שעות אפילו למ"ד עידיו בחתומיו זכין לו ג"כ אין זוכין אלא מזמן המוכח מתוך השטר כמבואר בתוס' גיטין י"ז ד"ה מפני מה תקנו זמן עי"ש ואם שניהן שוין יחלוקו אבל למ"ד ע"מ כרתי והמסירה מקנה לשעתו למי שמסר לו קודם קנה ולכך למאן דס"ל עבחז"ל לא שייך שודא לר"מ כלל דתמיד שניהן קונין בשוה בין שהמסירות היו אחר יום הכתיבה בין שהיו ביום הכתיבה וליחוש לשמא כתב ומסר ואח"כ כתב לשני דאז הראשון קנה כמש"ל והיה אפשר לדון בו דין שודא הא לא שכיח. משא"כ לר"מ דס"ל ע"מ כרתי כיון דשודא עדיפא חיישינן ששני המסירות היו ביום הכתיבה דאז מי שנמסר לו ראשון קנה ויש לדון בו דין שודא אף שאם היו המסירות ביום שאחר הכתיבה הדין דיחלוקו למאן דס"ל עבחז"ל מ"מ דין שודא שכיח יותר. אבל למאי דקיי"ל דאין עידיו בחתומיו זכין לו אפילו לר"מ משכחת שודא באם היו המסירות ביום שאחר הכתיבה דאז מי שנמסר לו קודם קנה כמש"ל וכל היכא דמשכחת לה דין שודא חיישינן לה דשודא עדיף זהו תורף היוצא מדברי הרמב"ן. ומ"ש הרמב"ן דאפילו לר"מ א"ל שודא דאע"ג דאיכא ע"ח וכו' כוונתו שלא נמסר ביום הכתיבה אבל כשהמסירות היו ביום הכתיבה כיון שהע"ח הן המקנין אין כורתין אלא מסוף היום ואז שניהן בשוה ויחלוקו לר"מ. ומ"ש הרמב"ן ודאי מיחש דילמא מסר לזה היום ולזה למחר לדידן אליבא דהלכתא אי אפשר וכו' עד יהיה כמו שיהי' בשודא שכיח לן וכו' וכוונתו דאף דלא משכחת שודא לר"מ רק כשהמסירות היו ביום שאחר הכתיבה וזה ליכא למיחוש בשטרא דלאו הקנאה מ"מ יהיה כמו שיהיה שודא שכיחא דאם נאמר דמן הסתם המסירה היה תיכף כשנכתב מכח חזקה שכתב הרא"ש בפרק ג"פ דחזקה שבפניהם נמסר תיכף מ"מ הרי לפי חזקה זו שוב יש לומר דלמא כתב ומסר לזה קודם הכתיבה של השני אע"ג דזה ג"כ לא שכיח מ"מ כיון דמשכחת בשני אופנים או שהמסירות היו ביום שאחר הכתיבה או שכתב ומסר לאחר קודם הכתיבה של השני ושודא עדיפא חיישינן לה כנ"ל פירוש דברי הרמב"ן ז"ל:

ואגב אפרש מ"ש הר"ן שם וז"ל ואעפ"י אם הקנה לאחד באותו יום אע"פ שכבר מסר לראשון יד שניהם שוין שכיון וכו' שלא נקנה אלא בקנין בריא וכו' ורבים מתקשין בהבנתו דאם אינו יכול לחזור בו להחזיק לעצמו מה"ת יהי' יכול לחזור ולהקנותו לאחרים ובאמת הדברים פשוטים דכוונתו שבע"ח הוא מקנה הרי הוא משייר בקניינו שלא יקנה בהשטר ולא יחול קנינו אלא משעה שיכול לברר הקנין מש"ה לא מהני הקנין באותו יום רק נגד מי שיכול לברר הקנין שלו ולזה א"י לחזור בו להחזיק לעצמו דנגד הנותן יכול לברר קנינו ממ"נ דאם יאמר הנותן שמסירות השטר היה אחר שחזר בו הרי כבר קנה המקבל משעת מסירה ואם חזר בו קודם המסירה הרי כשמסר חזר והקנה מחדש ואין חזרתו מבטל משא"כ כשכותב ומוסר לשני אנשים ביום אחד כיון שאינו יכול לברר למי ניתן בראשונה ממילא לא מהני קנין השטר נגד האחר דנגד זה שייר בקנינו שלא יועיל שטר נגד מי שלא יכול לברר נגדו ולפ"ז אפי' כתב ומסר לראשון ואח"כ כתב ומסרו להשני בו ביום שניהן קונין בשוה לר"מ דלא כהרמב"ן ומה שתיקן מהר"מ בהר"ן ונכתב בשני חצאי לבנה וז"ל ואדרבה התם מוכח דל"ל לדשמואל עבחז"ל וכו' לפענ"ד לא נהירא דהא אפי' מאן דס"ל עבחז"ל מודה דבעינן מטא לידי' כדמוכח בב"מ שם ולכן נלפענ"ד למחוק כל מה שנכתב שם וכן צ"ל ואי איתא דשמואל מצי אמר וכו' ומ"ש בהר"ן ומיהו ליתא דהא אפילו מאן דס"ל וכו' כוונתו דהנ"מ שכתב דהיינו כשידוע שלא נמסר בע"מ והיינו כדי שנדע דאם ליכא ע"מ ליתא דודאי אי ליכא ע"מ יחלוקו כיון דלא חיישינן לשמא הי' המסירה אחר יום הכתיבה כיון שהוא שטר דלאו הקנאה רק בודאי באותו יום נכתב ובאותו יום כולן קונין בשוה כיון דאפי' לדברי ר"א כי ליכא ע"מ הע"ח הן המקנין כמו לר"מ וע"ח אינן מקנין אלא בסוף היום ואז שניהן בשוה ומ"ש בהר"ן דהא נמי כי אמרינן דהא דאמר ר"א בשטרות לא וכו' הוא ט"ס וכצ"ל דהכי קאמרינן דהא דאמר ר"א בשטרות לא וכו' עי"ש:

דף פו.

גמ' ותיפוק לי' דה"ל נכתב ביום וכו' לכאור' קשה דכיון שנכתב הזמן של הגט האחרון א"כ ה"ל כמי שכתב לפני החתימה גיטא דנן איחתם ביום פלן דכשר כמבואר באה"ע סי' קכ"ז עי"ש. ונראה לתרץ דלעיל דף י"ז מקשה הש"ס גזי' לזמן דידי' ועיי' בתוס' שם שכתבו דאי לחוש שהאשה תמחוק אותו דכיון דלהצלה דידה קאתי יריאה למחוק ולפ"ז א"ש דסברת הש"ס הוא דדוקא בגט שלא יריאה למחוק אבל בגט של חברתה אינה יריאה למחוק א"כ אפשר לה שתמחוק הזמן בגט של חברתה ותאמר שתנאי הי' בגט חברתה ומחקה חברתה וזמן הנכתב בגט שלה אמת והוא מוקדם ותחפה על עצמה בזנות:

תוס' ד"ה וליתכשר ובחנם פי' ועי' מהרש"א שהקשה דהא א"א לפרש כן דא"כ מאי משני דידעינן בהאי חתימה דלאו דיעקב הוא הא אי לאו דיעקב הוא גם לאו בן ראובן הוא וכו' והוא תמוה דהא כיון דידעינן דלאו דיעקב הוא אמרינן דהך חתימה עברי הוא וחתימת ראובן בן יעקב הוא ואפשר שהי' מפרש בדברי התוס' שכוונתם שהי' לו לרש"י לפרש בקושית הש"ס דקאי על אם היוונים חתומים בראשונה שהשמאלי כשר ולא הימיני ואמאי הא אפשר לתלות דשניהם כשרים השמאלי ביעקב והימיני בבן ראובן דביוונים הבן ראובן נמשך לשמו שהוא יעקב כמ"ש התוס' בד"ה וליתכשר ולפ"ז תמה המהרש"א שפיר דלשנוייא דידעינן דלאו דיעקב הוא א"כ ג"כ לאו חתימה דבן ראובן הוא:

דף פו:

גמ' עד אחד עברי. עיין במהרש"א גבי גונדלית יש ט"ס מעברי ליווני כמה פעמים עיין שם. ויתר הדברים מה שיש לעיין בסוגיא דחמשה שכתבו ובסוגיא זו עיין בחידושי לאבן העזר:

סליק פרק המגרש וסליקו לה מסכת גיטין

סוף הספר

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה