תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ח - הזורק · דף עז.
תוס' ד"ה וכדרב כהנא דלא תקשה היכא יכול להתנות שלא ירשנה הואיל שלא בא לעולם עדיין כמו שא"י להתנות על נחלת אביו וכו' והקשה המהרש"א הא כאן לא איירי רק לענין פירות ולא לענין ירושה עי"ש. ולתרץ נראה דהתוס' כתבו זה לפי' ר"ת דס"ל דעיקר תליא באם מכרה ונתנה קיים והיינו לענין ירושה דתקנת אושא היה שהבעל יש לו זכות מעכשיו לענין ירושה ואם התנה מהני וע"ז כתבו התוס' דהאיך יכול להתנות בסילוק ירושה דהא הוא כדשלב"ל דדומה לנחלת אביו וע"ז שייך שפיר שינוייא דהש"ס דיכול לסלק עצמו ולא קשה שוב על מאן דס"ל ירושת הבעל. דאורייתא ממתניתין דהכא דלענין מכירה ונתינה דהוא מטעם תקנת אושא ודאי דרבנן הוא אבל לענין פירות ודאי דיכול לסלק עצמו דהא יכול להקנות גוף לפירות:
תוס' ד"ה פליג רשותא ובגובה שלשה איירי וכו' כוונת דברי התוס' כך הם דכאן בגיטין מבואר דפיסלא לא פליג רשותא רק בגבוה עשרה או ברוחב ארבע אמות ולפ"ז קשה במאי מיירי התם בשבת אי בלא גבוה עשרה וע"כ ברוחב ארבע אמות דאי לא פליג רשות אפי' לענין גט וכיון דרוחב ד"א ואינו גבוה י' כרמלית הוא וא"א לומר דמיירי התם באין גבוה שלשה דאז לא הוי כרמלית וע"ז כתבו תוס' דא"א לאוקמי בהכי דפחות מג' כלבוד דמי וגם אין לומר דמיירי בגבוה הפיסלא עשר ואין רחב ד"א ע"ז כתבו התוס' דע"כ מיירי ברחב ארבעה טפחים וא"כ רה"י הוא וע"כ צ"ל דמיירי באין גבוה י' ורחב ד"א וא"כ כרמלית הוא וא"כ מאי פליגי אביי ורבא: