אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ז - מי שאחזו › דף עו.

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ז - מי שאחזו · דף עו.

דף עה:

בתוס' ד"ה בשלמא לרבא. וא"נ לר"י דהא גבי אביו איצטריך לפרושי וגבי בן איצטריך לפרושי לר' יודא וכו'. ונראה לתרץ דרש"י ס"ל כשיטת הטור דהטור הביא בסי' קמ"ג וז"ל, אם אמר ע"מ שתניק לבני ששה חדשים רואין אם נשאר לזמן הנקת העובר דהיינו עד שיהא לו ב' שנים יותר מוי"ו חדשים ודאי לאו לצערה קא מכוין ואם מת תוך ששה חדשים אחר שהניקה מעט הוי גט. כיון דלהרווח' קא מכוונן אבל אם לא נשארו ששה חדשים להנקת העובר אז ודאי כיון שפירש ששה חדשים ודאי לצעורה קא מכוין ואם מת התינוק קודם שגמרו ששה חדשים אינו גט וכו' ולא כתב הדין באם נשארו ששה חדשים בצמצום והדיוקים סתרו לכאורה לכך נראה כוונת הטור דלקמן כתב פלוגת'. אי הלכה כרשב"ג. אי כרבנן. ולזה כתב דאי לא נשארו ששה חדשים אפי' רשב"ג מודה דודאי לצעורה קא מכוין. ואם יש יותר מו' חדשים אפילו רבנן מודו דודאי להרווחה קא מכוין. משא"כ אם נשאר ששה חדשים בצמצום דמי ממש לאומר ע"מ שתניקי ב' שנים דהוי ג"כ בצמצום ובזה פליגי רשב"ג ורבנן. אך עדיין קשה על הטור שכתב דאם יש יותר שאז ודאי נתכוין להקל עליה ולהרווחה קא מכווין לכ"ע, א"כ בע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים כיון דצריך הוא כל ימי חייו. והוא הקיל מעליו שתי שנים ודאי דלהרווחה קא מכוין ואפ"ה סברי רבנן דלצעורה קא מכוין. וע"כ צ"ל דלא דמי דבשלמא באב דהוי כאחר לא שייך לומר שהקיל עליו דאטו אם יאמר שתתן לפלוני ר' זוז נאמר דהקיל עליו מדלא אמר ת' זוז ודאי דזה לא ניתן להיאמר כלל. דכיון דמתנה בעלמא נתן לו ומתנה כמכר אי לאו דקיבל הנאה מיניה כדאמר בש"ס. וא"כ אפשר דלא קיבל הנאה יותר מר' זוז ולכך צוה ליתן לו כל מה שהיה צריך ליתן לו ולא הקיל עליו כלל משא"כ בע"מ שתניקי את בני שחוב הנקת הבן חל על האב שהוא הבעל ועליו לשלם שכר הנקה ומדלא הטיל עליה כל חובו רואין שהקל עליו. ולפ"ז א"ש דברי רש"י דמר' יהודא לא קשה כיון דלר"י סגי בי"ח חדש והוא אמר ב' שנים ודאי לצעורה קא מכוין כמ"ש הטור וכן בע"מ שתשמשי את אבא כיון שהוא דמי לאחר ודמי לאומר ע"מ שתתן לאבא ר' זוז יש לומר לצעורה קא מכוין אבל בהנקת תינוק שהוא לפטור מחובו יש לומר להרווחה קא מכוין ואינו עושה רק כדי לפטור מחובו והסבר' נותנת כן דאלו אתני שתשלם חובו. שיכול ב"ח למחול את החוב והגט גט. ולזה פירש"י הטעם דלא היה צריך לפרושי ופירש:

ברשב"א הביא הירושלמי בקידש על תנאי שיכנסנו ליום פלן ואירעו אונס דר"ל ס"ל דאונסא כמה דעביד וכן בא' ששכר ספינה ונגב נהרא שיכול לומר הא ספינתא אייתי נהרא ומסיק שם דסבר כרשב"ג והוא תמוה מאוד כמו שתמה בש"ך ח"מ סי' כ"ב דודאי כיון שהוא לא רצה לקדש רק על תנאי זה ודאי דאונס' רחמנא לא חייבה וכן בספינה תמוה דהא הוא יכול לומר הלא שכרתיך שתעבירני מה בכך שא"ל הא ספינתך כיון שאינו מעבירו ועוד בכל הפוסקים ובח"מ מבואר בהיפך והרשב"א כתב כאן דקיימא לן כרשב"ג ולכן נראה דשם בירושלמי מיירי שאירעו אונס היינו שחלה באופן שהנשואין מזיקין לו ולה וגם היא מעכבת הנשואין שלא יזיק לה וכן בספינה מיירי כה"ג שנגב נהרא במקצת שהספינה עדיין יכול לעבור במקצת רק שיש סכנה לעבור במים הן מצד הסחורה הן מצד הספינה ושניהם מעכבים וכן בנחתך ידה וא"י לשמש אביו מיירי בכה"ג שיש בה חיתוך ועדיין יכולה לשמש רק שמחמת זה מאוס שימוש שלה ובזה שפיר קאמר ר"ל דכמה דעביד כיון שגם השני מעכב ואף בזה פליגי ר' יוחנן כיון דמ"מ האונס בא מחמתה ותולה זה ברשב"ג כיון דהעכבה אינה ממנה כנ"ל:

גמ' לפי שלא אמר אם תשמשי אם לא תשמשי וכו'. הרשב"א תמה בזה דהא אפי' כפלי' מ"מ הוי מעשה קודם לתנאי כיון שאמר הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי וגם הקשה על הפוסקים דס"ל דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי דהא הכא בע"מ מיירי וכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי וקאמר דהתנאי בטל משום דלא כפל. גם קשה מ"ש הר"ן והרשב"א אף דלא קיי"ל כר"מ בתנאי כפול מ"מ קיי"ל דתנאי קודם למעשה צריך דסתם מתני' הוא גבי הלכתא פסיקתא והוא תמוה דממ"נ אי ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר כולהו בעינן ואי לא ילפינן כולהו לא בעינן גם קשה קושית התוס' בקידושין דף ס"א שהקשה דבסוטה נהי דכתב הנקי מ"מ הא המעשה קודם לתנאי. ולפענ"ד נראה לתרץ הכל דהא ודאי דר"מ ס"ל בכל דוכתי דלא אמרינן כלל מכלל הן אתה שומע לאו אף במקום דלא שייך לומר דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר כגון בשבועות בסוף פרק שבועות העדות יברכך וייטיב לך אף דשם לא שייך כלל לומר דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר שהמעשה קיים ותנאי בטל ואפילו שייך מכל מקום הא הוא תנאי דלשעבר והמשנה למלך כתב דתנאי דלשעבר הוי כמו תנאי דמעכשיו דאין צריך דיני תנאי וכן כתב הרשב"א בקידושין דף נ' דר"מ לא ס"ל מכלל הן אתה שומע לאו אפילו במקום שאינו תנאי עיין שם מה שכתב הרשב"א בד"ה הא דאמרינן הוי ליה לומר וע"כ צ"ל דיליף רב מאיר מכל הכתובים דרחמנא כפלינהו וכן בכאן אמר הש"ס הטעם משום דאין לך תנאי בכתובים וכו' ולא אמר דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר כמו שאמר בקידושין אלא ודאי דבמקום שיש מעשה ולענין לבטל המעשה בעינן למילף מתנאי ב"ג וב"ר ובעינן גם כן שאר דיני תנאי דהיינו שיהיה המעשה קודם לתנאי ושאר דינים משא"כ לומר בכל דוכתא דמכלל הן לא נשמע לאו אף במקום דליכא מעשה אי אפשר למילף מתנאי ב"ג וב"ר דהתם יש מעשה רק מכל הכתובים שכפל רחמנא אף דשם לא היה מעשה רק הבטחה בעלמא שהבטיח להם ליתן אם יטיבו לא שייך כלל לומר שאין התנאי מבטל המעשה כתנאי ב"ג וב"ר וכן בסוטה אף שהוא תנאי דלשעבר ומכל מקום כפל רחמנא ומזה יליף רב מאיר דבכל דוכתי לא אמרינן מכלל לאו נשמע הן ובזה לא קיימא לן כר"מ כיון דחכמים אצרכי' להני קראי בקידושין ולפי זה הכל ניחא דסוגיא דהכא מיירי בע"מ ובע"מ ובתנאי דלשעבר אפילו לרב מאיר לא בעינן כל דיני התנאי כמו שכתוב כמה פוסקים דלא מצינו למילף מתנאי דב"ג וב"ר דשם הוי תנאי דאם אבל בע"מ ודאי לא בעינן כל דיני תנאי רק כפילא מכל מקום בעינן לר"מ מטעם דאמר הכא דאין לך תנאי בכתובים שאינו כפול והיינו דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו ובזה אין חילוק בין אמר מעכשיו או לא אמר מעכשיו דהא בתנאי דלשעבר דהוי כמו מעכשיו כמ"ש המשנה למלך שהבאתי לעיל כגון בסוטה גם כן כפלה רחמנא ועוד כיון דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו אין שום סברא לחלק בין אמר מעכשיו או לא אמר מעכשיו. ולפי זה לא קשה קושית הרשב"א שהקשה דאפילו אם כפלי מ"מ הוי מעשה קודם לתנאי דהכא איירי במעכשיו ובמעכשיו אין צריך רק לכפילא ולא לשאר דיני תנאי כמ"ש ולפ"ז א"צ לומר כמ"ש הר"ן שהבאתי לעיל בהא דב"מ דאמר דכל תנאי קודם למעשה אינו תנאי דלא קיימא לן כר"מ רק בתנאי קודם למעשה ולא בכפילא וזה אינו רק בתנאי דאם צריך לכל דיני תנאי כמשנה דב"מ ובמעכשיו לא בעינן לשום דיני תנאי כדמשמע בכל המשניות וקיימא לן כר"מ בהא רק במאי שסובר רב מאיר אפילו בתנאי דמעכשיו ותנאי דלשעבר אף דלא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר מ"מ בעינן כפילא משום דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו בהא לא קיי"ל כר"מ וניחא ג"כ קושית התו' בקידושין שהקשו דבסוטה נהי דכתב הנקי מכל מקום הא המעשה קודם לתנאי ולפמ"ש א"ש דבסוטה שהוא תנאי דלשעבר לא בעינן דיני תנאי וגם לא שייך לומר כלל בסוטה שהמעשה קיים והתנאי בטל כיון דליכא דיני תנאי רק כפילא לר' מאיר צריך משום דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו. ולפי זה ניחא גם כן מה דאמר הכא שני כתובין ולכאורה קשה כיון דא"א למילף תנאי שיהיה יכולת בתנאי לבטל המעשה רק בתנאי ב"ג וב"ר כדאמרינן בכל דוכתי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מתנאי ב"ג וב"ר אם כן ודאי צריך שיהיה כמו התם ולפמ"ש אתי שפיר דכפילא בתנאי דמעכשיו לא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר רק משאר כתובים ואנן לא קיימא לן כר' מאיר בהא רק כרבנן דס"ל מכלל הן נשמע לאו ולזה בתנאי דמעכשיו אף כפילא לא בעינן לדידן:

גמ' אמר לה בפני שנים וכו' והרשב"א הביא הירושלמי דנקט באמר לשנים תנו לה ע"מ שתמתין וכו' וחזר ואמר להאשה בפני שנים אחרים על תנאי זה האחר אני מצוה ליתן לך גט דומיא דמיירי הכא בש"ס שאמר להאשה אבל אם אמר לעדים שלא בפני האשה תנו לה על תנאי זה וחזר ועשה לאחרים ג"כ שלוחים שיתנו לה ופי' בפניהם תנאי אחר אותן השלוחים השנים שמוסרין לה בראשונה נתגרשה רק על תנאי השני כיון שעשאן שלוחי' רק על תנאי זה ומה בכך שעשה להראשונים שלוחים על תנאי אחר ואם אמר בפני עדים שלא בפני האשה אף שאתן לה הגט סתם אני אומר בפניכם שאיני רוצה שיהי' גט עד שתעשה לי תנאי זה נראה דהוי כמודעא על הגט דהא כתב הרמב"ם כשמבטל קודם הנתינה דהוי כמודע' א"כ ה"נ כשמבטל במקצת ולכן כל זמן שאינו מבטל בפירוש המודע' מחוייבת לקיים התנאי שאמר להעדים עוד כתב הרשב"א בשם העיטור דמיירי שמסר לה הגט בתנאי הראשון ואפ"ה יכול לבטל תנאו ולהתנות תנאי אחר דלא אמר ע"מ כאומר מעכשיו אלא דלכשיתקיים איגלאי מילתא דמהאי שעתא איגרשה לה ואי פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודשת למפרע אבל אם אמר קודם שנתקיים התנאי שאינו רוצה בתנאי זה ומבטל הגט אינה מגורשת מדגרסי' לעיל אמר רבא מתקנתו של הלל וכו' בע"כ אינה מגורשת אלמא אע"ג דהתנה בע"מ יכול לומר אינו רוצה בתנאי זה וע"ז הקשה הרשב"א דאדרבה משם מוכח להיפך דאי אית' דיכול לחזור בו למה לי' למילף מתקנתו של הלל דהא בלא"ה יכול לחזור בו. ועוד הקשה מהא דקידושין בקידשה במנה ונתן לה מנה חסר דינר דמקודשת וישלים משום דהוי כאומר מעכשיו ואין שום אחד מהן יכול לחזור בהן ועמש"ל ד' ע"ד בישוב דבריו. עוד נראה לי לפרש דברי העיטור דהא בלא"ה קשה על העיטור דמ"ש מהא דקידושין ר"פ האומר במעכשיו ולאחר שלשים דאי תנאי הוי א"י לחזור בהן לדעת רוב הפוסקים וע"כ צ"ל דדעת העיטור הוא דכל תנאי שהוא מתנה לטובתו אפילו התנאי הוא שתתן לאחר מחשיב אותו העיטור לתנאי שתתן לי דהא בשליחותו נותנו לפ' והוי כאלו קיבלו בעצמו דהא מהאי טעמא באומרת תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת דהוי כאלו קיבלה בעצמה כמבואר בקידושין ולכן נראה דדוקא במתנה בתנאי שהוא לטובתו כגון שתתן לי או שתתן לפ' או שתעשה דבר לפ' חשבי' העיטור כאלו התנאי הוא שתתן לו כי הנתינה או העשיה לפ' בשליחתו הוי ממש כאלו נותנת או עושית לו ולפ"ז שפיר מדמה לי' העיטור דכמו במתנה שתתן לו ומעכב אח"כ והיא נותנת בע"כ לא חשיב נתינה כמו כן במתנה שתתן או שתעשה לפ' דהוי כאלו נותנת לו ומש"ה כשמעכב אח"כ ממיל' לא חשיב נתינה ואפי' למ"ד נתינה בע"כ הוי נתינה מ"מ כאן כיון שמעכב ושוב אינו נותנת בשליחתו ממיל' לא הוי שוב כנתינה לידו והתנאי הי' שהנתינה לפי יהי' ממש כנתינה לידו מחמת שליחות ודמי ממש להא דב"ב באומר ע"מ שתכתבו לו את השטר שחוזר אף בשדה וכתבו הטעם דכיון שחוזר מהשליחות של הכתיבה שוב א"י לכתוב ונתבטל התנאי ה"נ דכוותי' דכיון שמבטל שליחות הנתינה ודאי דלא חשיב הנתינה כנתינה לידו דהא אינה נותנת לפלוני מחמת הבעל רק מחמת עצמה דהא הבעל מוחה בהנתינה ובטל הגט והוי כעין שכתב הר"ן גבי מחילת התנאי דמומין ונדרים דהטעם כיון דהתנאי משום קפידא הוא הוי כאלו התנה בשעת תנאי אם אקפיד ה"נ כיון דלטובתו הוא במה שהתנה שתתן או שיעשה לפ' הוי כאלו התנה אם אתרצה ויהיה טובתי בשעת קיום התנאי יהי' הגט גט ומש"ה יכול לבטל התנאי משא"כ כשהתנאי לצעורה ולא לטובתו הוי נתינה אפילו בע"כ לחד מ"ד שהרי יש לה צער אפי' כשנותנת בע"כ ונתקיים התנאי משא"כ כשהתנאי להרווחה ומ"מ כשמת האב או הבן גבי תנאי דשימוש והנקה מגורשת משום דתלינן שהתנאי הי' כך כ"ז שיצטרך משא"כ כשעדיין צריך האב והבן והוא מבטל השליחות והוא עדיין קיים ויכול להסכים להשליחות ומבטלו בטל התנאי שבדעתו הי' בשעת התנאי שיהי' חשוב כאלו מקבלם הוא וכעין שמחלקין התוס' לעיל ע"ה בד"ה כלל אמר רשב"ג. ולפ"ז א"ש הא דמעכשיו ולאחר שלשים אי תנאי הוי דא"י לחזור בהן ולפ"ז לא קשה קושית הרשב"א הא דהקשה דלמה לי' להוכיח מהלל דנתינה בע"כ לא שמיה נתינה הא בלא"ה יכול לחזור בו ולפמ"ש א"ש דעיקר טעם של העיטור הא דיכול לחזור בו הוא משום דלא הוי נתינה וגם מה שהקשה מקידושין מהא דקידשה במנה ונתן לה מנה חסר דינר דמשלים בע"כ וא"י לחזור בו ג"כ לק"מ דהא ע"כ צריך לומר שם דס"ל דנתינה בע"כ שמיה נתינה דאלת"ה האיך אפשר להשלים בע"כ ושפיר חשיב קיום תנאי א"נ אף דסבירא ליה שם דנתינה בע"כ שמי' נתינה מ"מ מקשה שם הש"ס שפיר דמצד נתינה בע"כ אף שעכשיו לא הוי קיום תנאי מכל מקום למחר כשתקבל ברצון נתקדשה למפרע דנתינה בע"כ לא הוי ביטול להקידושין רק שלא חשיב קיום התנאי עדיין אבל כשחזר בו נתבטל הקידושין מכל וכל וצריך לקדשה מחדש וכיון דקתני דיכול לחזור משמע דנתבטל הקידושין לגמרי מוכח דלאו כאומר מעכשיו הוא ומקשה שפיר והבעל העיטור ג"כ לא חשבה רק כאלו עדיין לא קיימה תנאה כשמוחה לבסוף ואם נתרצה אח"כ הוי שוב כקיום התנאי. אך לפ"ז קשה הא שכ' הבעל העיטור באות ת' תנאי גבי תנאי דאם לא באתי דאפי' אמר מעכשיו יכול לבטלו ובתנאי דאם לא באתי לא שייך טעם זה ומ"מ נראה לחלק בין תנאי דאם לא באתי שנתקיים התנאי מרצונו ובין תנאי דאחר שלשים או תנאי דמעכשיו אם מתי או אם ירדו גשמים שהתנאי מתקיים בע"כ דכמו שחילק הר"י ז"ל לענין ביטול התנאי לקיום הגט בסוף פרק מי שאחזו גבי' וליחוש שמא פייס שכתב וז"ל כיון שבידם לבטל התנאי שלא תתן מכיון שבטלוהו בטל לגמרי משא"כ בתנאי שבע"כ נתקיים. ה"נ מחלק בעל העיטור לענין ביטול התנאי לביטול הגט דבתנאי שבידו לקיים ולבטל הגט וכיון שבשעת נתינה שייר לעצמו כח לבטל הגט ע"י קיום התנאי הוי כאלו אמר מעכשיו אם לא אחזיר. בי כיון שיכול לחזור מהגט ע"י קיום התנאי וכמ"ש העיטור וז"ל דהוי כאלו התנה שיתקיים התנאי מדעתו ועוד דעדיין לא חשיב גירושין גמורין כיון דביד הבעל לבטל הגט ע"י קיום התנאי לכך יכול לבטל ג"כ התנאי משא"כ בתנאי שמתקיים בע"כ כגון לאחר שלשים או אם מתי כשם שא"י לבטל התנאי לקיים הגט ולומר שאף אם לא יתקיים יהיה כאלו נתקיים כמ"ש הר"ן גבי וליחוש שמא פייס ה"נ א"י לומר שאף אם נתקיים יהיה כאלו לא נתקיים. ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הטור במ"ש בס"ס קמ"ג בשם הרא"ש דיכול לבטל התנאי לקיום הגט וכתב ע"ז שכן דעת העיטור דלכאורה קשה דהא העיטור מיירי בביטול התנאי לבטל הגט ובזה הרא"ש בתשובה כתב בפירוש דאינו יכול לבטל ולפמ"ש ניחא דהטור יליף מק"ו דהעיטור ס"ל כדעת הרא"ש דכיון דהעיטור פסק דאפי' לבטל הגט יכול לומר שאפילו אם נתקיים יהי' כאלו לא נתקיים מכ"ש דס"ל דיכול לבטל התנאי לקיים הגט מטעם שכתב הר"ן דכיון שבידו לקיים התנאי לקיים הגט בידו ג"כ לומר שאף לא יתקיים התנאי יהיה כאלו נתקיים. גם מ"ש הטור בס"ס קמ"ד דהרא"ש חולק על הרמ"ה וס"ל דבתנאי דמעכשיו ג"כ יכולין לבטל כוונתו דמשמע מדברי הרמ"ה דאפי' שניהם אינן יכולים לבטלו אף שהתנאי לטובתו וע"ז כתב דהרא"ש חולק דכיון שכתב הרא"ש שהביא הטור דבריו בסי' קמ"ג בתנאי דאם לא באתי שיכול הבעל לבטל התנאי שיחול הגט מיד א"כ ה"ה בתנאי דאם לא אעבור שיכולין שניהם לבטל התנאי כיון שהוא טובתה והא דבעינן בתנאי דמעכשיו אם לא אעבור הסכמת שניהם לביטול התנאי דניהו דבביטול הבעל לבד לא סגי מטעם שכתב הר"ן דלא מהני ביטול התנאי רק בתנאי שהוא לטובתו מ"מ בביטל התנאי מהאשה לבדה ליסגי כיון שהוא לטובתה דאפשר לומר דתנאי דאם לא אעבור הוא ג"כ לטובת איש שהתנה כן בכדי כשלא יהי' אפשר לו לבוא ולדור עמה שתהי' מגורשת ויפטור מחוייבי' שלה ולכך בעי הסכמת שניהם לביטול התנאי אבל תנאי שמתקיים בע"כ של שניהם אין שניהם יכולין לבטל לא לקיום הגט להרא"ש ולא לביטול הגט להעיטור:

גמ' ואין אחד מהראשונים ואחד מהאחרונים מצטרפין ואין להקשות מהא דמבואר בח"מ סי' ל' בזה אומר מנה בניסן וזה אומר מאתים בתשרי דמחויב עכ"פ מנה דז"א דלא מיבעי' בסיפ' באמר לפני הראשונים מאתים ולפני השניים שלש מאות ודאי דאין מצטרפין דכיון דביטל בפני אחרונים תנאי שהתנה בפני הראשונים דמי לאחר אומר מנה בניסן והשני אומר מנה בתשרי ומחל לו התביעות הראשונות דאין מצטרפין כיון שהשני מעיד שהמנה הראשון נמחל אלא אפילו בריש' מ"מ לא דמי להא דח"מ סי' ל' הנ"ל דשם כשהב"ד מחייבים מנה עושין ע"פ דברי שניהם דהא שניהם אומרים שחייב מנה עכ"פ ואין לחשוד ששניהן משקרין נמצא כשמחייבין מנה מחייבין ע"פ אמת משא"כ תנאי אינו חיוב על האשה כמ"ש הרא"ש ביבמות דף ק"ו רק שקיום הגט תלוי בקיום התנאי ואם תנאי שתשמש אבא אמת לא מהני קיום התנאי השני וכן אם הראשון משקר והשני אמת לא מהני קיום התנאי הראשון א"כ הנך עדים אין להם צירוף כלל כיון דא"א לעשות קיום להגט ע"פ תנאי אחד מחמת צירוף עדותן:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה