תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ו - האומר · דף סב.
ברש"י ד"ה אלמא הולך כזכי ופלוגתא הוא בפ"ק וכ'. והוא תמוה דהא התוס' בדף ס"ג בד"ה רבי אומר כתבו דאף דרבי סובר דהולך לאו כזכי שאני הכא כיון שאמר השליח אשתך אמר' וכו' וכיון דע"כ צריכין לחלק כך אליבא דרבי א"כ לא קשה נמי מהכא למאן דס"ל בפ"ק דלא כזכי דמי דיש לחלק ג"כ כנ"ל והנראה דרש"י כשיטת הר"ן אזיל שכתב בסוגיא דשליש דאם לא ידע הבעל דהאשה עשתה אותו ש"ק ואמר הולך דמ"מ דעתו שבאם עשתה אותו לש"ק שיהי' כזכי וא"כ מכ"ש באמר הבעל התקבל או זכי והנה הרשב"א כתב דאף דבמתנה הולך לאו כזכי מ"מ כשהאשה עשתה ש"ק כיון שהיא מחזרת להתגרש הוי כפרעון חוב דהולך כזכי. ועיין במהרש"א שכתב דזהו דוקא כשידע הבעל אז הוי כבע"ח ודעתו שיהיה כזכי אבל אם לא ידע הבעל ודאי דאין דעתו רק שיהי' כמתנה ולפ"ז א"ש הכא דמקשה טעמא דלא שויתי' דדומיא דהתקבל קתני כמו שפי' רש"י ותוס' הא שויתי' אפילו הבעל לא ידע לא יחזור דהא דומיא דהתקבל נקט ובהתקבל אפילו לא ידע מהני כמ"ש הר"ן וא"כ אף בהולך הדין כן אף דלא ידע הבעל לא יחזיר ובלא ידע הבעל דינה כמתנה ומזה מוכח דאפי' במתנה הולך כזכי וקשה שפיר על הפלוגתא דפ"ק וא"ש. גמ' איש לקבלה ואשה להולכה מאי במהרש"א הקשה דאמאי לא בעי כן בקידושין ותירץ דבקידושין משכחת איש לקבלה כגון בהילך מנה ואתקדש אני לך וכו' ע"ש והוא תמוה דבשלמא בגיטין שייך למיבעי לענין שליחות הנתינה דבגט בעי גם בנתינה שליחות דטלי גיטך מעג"ק לאו גיטא הוא משא"כ בקידושי כסף לא שייך שיהי' בעי' כלל לענין שליחות הנתינה ואי מהני אשה לשליח דלענין נתינת הכסף לא בעי שליחות דטלי קידושך של כסף מע"ג קרקע הוי קידושין כיון דמטיא הנאה לה וע"כ א"א למיבעי אי אשה מהני להיות שליח רק בקידושי שטר דג"כ טלי קידושי שטר מעג"ק לאו כלום הוא וכן לענין אמירת הרי את מקודשת לי שצריך שיאמר הבעל דוקא או שלוחו ובזה שייך למיבעי' אי מהני שליחות איש ובכה"ג לא תי' המהרש"א כלום דבענין זה לא מצינו אשה בקידושין דבקידושי שטר ודאי דלא מהני כשתאמר האשה הילך שטר ואקדש אני לך וכן לענין אמירת הרי את מקודשת לי צריך שיאמר הבעל דוקא ולא האשה: