אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ה - הניזקין › דף נ:

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ה - הניזקין · דף נ:

דף מז:

תוס' ד"ה אף ע"ג דקמא בינונית וכו'. והא רישא דקתני גובה מכולם ע"כ צ"ל דנפסדים כולם דהתם פשיטא דשקל בינונית עכ"ל הקשה לי משכיל א' דהא הרשב"א בחי' הוכיח מכאן דמדינא קמא בבינונית דאלת"ה היכי משכחת לה דקמא בבינונית דאי בנתרצו לו האחרונים ודאי דמדינא הבע"ח גובה מבינונית דקמא כמו בב"ק ד' ח' בראובן שמכר כל שדותיו ומכר שדה א' ללוי דרמ"ג רמ"ג ותירץ ע"ז דהכוונה אי לא מלו בינונית דבתרא לחובו גובה בזיבורית דבתרא ולא מבינונית דקמא ובזה שפיר מקשה הש"ס וא"כ קשה מה מקשה התוס' דבין לפי תירץ הראשון של הרשב"א ובין לתי' השני ברישא כיון דלא אקדמי' השכ"מ הרי כולן גובין משוה מבינונית א"כ הבע"ח שפיר גובה מכולן מכ"א חלקו בבינונית דהא בנתרצו שיטול א' מהם בינונית א"א לאוקמי הבריי' כמו שהקשה הרשב"א א"כ שפיר גובה מכולן וא"צ לפרש דנפסדי' כולן וכן לתירץ השני של הרשב"א שייך שפיר ברישא גובה מכולן כיון דכל א' נטל חלקו בבינונית חוזר הבע"ח וגובה מכולם כפי מה שנטלו מכ"א בינונית שלו ותרצתי לו דהרשב"א בחי' שם בד"ה הא דקתני יצא עליהן שט"ח פירש דגובה מכולן לפי ערך כמו גבי בכור דפורע פי שנים וכתב לתרץ הא דמי שהי' נשוי דכולן חולקין בשוה דהכא שאני דהוא משום אומדין דעתא דנותן דאומדין דעתא דנותן דלישקול בעל תי"ו זוז זוז חדא ותילתא וכו' ובד"ה אע"ג דקמא בבינונית כתב דאומדין דעתא דנותן אף שאמר בפי' ואחריו לא היה רק לגוביינא אבל לייפות כחו בבינונית לא עי"ש. ולפ"ז א"ש דהא הכא עיקר מתנת שכ"מ דידהו הי' על מעות כמו שאמר ר' זוז לפ' וש' לפ' ות' לפ' רק שמגבין אותן מהקרקעות ואלו היו רוצין היורשין הי' מוכרין לאחרים ביותר והי' נותנין להם מעות וכיון דהא דנוטלין לפ"ע הוא רק משום אומדן דעת הנותן ולענין בינונית וזיבורית ליכא אומדן דעת הנותן ממילא כשבאין לגבות גובין מבינונית כולן בשוה כמו במי שהי' נשוי ג' נשים ששיעבוד בעל' הר' שוה כמו שיעבוד בעל' הת' כמ"ש רש"י שם ולענין גוביינא גוף המעות צריך הבע"ח לגבות גוף המעות לפ"ע מתנתו ומ"מ כשבא הבע"ח לגבות הולך הבע"ח וגובה מקמא הבינונית אף שהן יותר ממה שמגיע על חלקו משום שעבוד הבינונית והראשון חוזר וגובה מהאחרון מה שנתן להבע"ח יותר מכפי ערך הפרעון המוטל עליו מחמת הבינונית שהוצרך ליתן לבע"ח וא"כ הרי הבע"ח אינו גובה מכולן כפי ערך המגיע על כל א' לפרוע רק שנפסדין כולן לפ"ע מחמת שחוזר וגובה א' מחבירו וא"ש מ"ש התוס' דבריש' ע"כ הפירוש דנפסדי' כולן:

תוס' ד"ה לפי שאין כתובין וכו' דבנות נמי מי לא עסקינן דהוי בעולם כגון דגירשה ואהדרה עכ"ל. ותמוה לי דבשלמא לקמן דמוקי לה בקנו מידו דאתי מכח התחייבות וקנין שלו רק דבנות דלא הוי בעולם לא מהני להו קנין פריך שפיר דבנות שקנו להן אחר שגירשה ואהדרה שהיה בעולם הא קנין מהני להו אבל הכא בבנות בלא קנו מידו רק שבאין מכח תנאי ביד א"כ מה מהני דגירשה ואהדרה הא אפי' גירש האשה לא הפסידו הבנות תנאי ב"ד שלהן כמבואר באה"ע סי' קי"ב וגם אפי' אהדרה אין להבנות תנאי ב"ד מחדש דהא התנאי ב"ד הוא בנין נוקבין דיהווין לך מנאי וכו' משמע דוקא על הבנות שיולדו אח"כ ולא על הבנות שיש לה ממנה מכבר דלמה יש להן לתקן תנאי ב"ד מחדש כיון שלא הפסידו התנאי ב"ד שהיה להן מהנשואין הראשונים וכיון שהחיוב שלהן הוא רק מכח תנאי ב"ד הראשון א"כ לית קלא להך כתיבה:

גמ' אימר צררי אתפסי' בתוספ' בכתובות הקשו דלמה לי תיקון העולם הא בלא"ה גבי משום חשש צררי ותי' דנ"מ אם הודה האב וכו'. עיין פ"י שהקשה דמאי מהני הודאת האב נגד המשועבדים ששיעבד האב הא לא מהני הודאה לחוב דאחרינא ונ"ל דלק"מ דבשלמא אי היה החשש צררי חששא דפרעון גמור א"כ אלו באמת התפיס צררי כבר הי' נמחל שיעבודו וממילא לא מהני הודאתו לחוב לאחרינא ולומר שהשטר אינו פרוע אבל באמת הא הרא"ש כתב דהתפסת צררי אינו רק חשש שנתן לו מטלטלין למשכון ואז ודאי דמהני הודאתו דהא אלו בעי הוי יהיב לי' המשכון במתנה והי' נשאר החוב בתקפו ועוד דאודיתא מתנה היא וכיון דהוי כאלו נתן לו המשכון במתנה וממיל' החוב בתקפו:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה