תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ד - השולח גט · דף לח.
רש"י ד"ה בחזקה כגון שבאו שהחזיק בו וקנאו בחזקת יאוש כשהפקירו רבו וכו' והפ"י תמה הא יאוש כדי לא קנה וכו'. והנה קושיתו בכאן אינו תמוה כל כך די"ל דקנין יאוש בזה הוי כמו בשאר מטלטלין הנגזלים דיאוש מהני להגזלן שיהי' שינוי רשות שלו קונה דהיינו מה שמוכר לאחרים שיהי' מכירתו מכירה ה"נ יש לומר כאן שקנה אותו השבאי בכדי שיהיה יכול למוכרו שיקנה אותו הקונה ממנו ביאוש ושינוי רשות אך לקמן גבי עבד שברח דמוקי לה לאחר יאוש קשה דשם מיירי לענין שהעבד יקנה עצמו ביאוש ושם קשה הא יאוש כדי לא קנה. אמנם לפמ"ש בספרי מקור חיים ובספרי נתיבות משפט חלק שני דיאוש לא קנה עד דאתי לרשות זוכה אפי' לרבנן כמו בהפקר לר' יוסי עי"ש שהארכתי ומה"ט יאוש בגזילה לא קני כיון דלא אתי ליד זוכה בהתירא ומש"ה בעבד דתיכף כשנתייאש זכה העבד בעצמו ואתי ליד זוכה דהיינו העבד בהתירא קודם שאתי ליד גזלן ומש"ה זכה העבד בעצמו אוש וקנה עצמו ועי"ש שהארכתי: