אור ברסלב
תורת גיטין על גיטין פרק ד - השולח גט › דף לה:

תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ד - השולח גט · דף לה:

דף לד:

תוס' ד"ה אבל ניסת ולר"א דאמר שיכול להפר כל נדרים שעתידה לידור א"ש וכו'. לכאורה תימא דהא יכולין לעשות כן בנדרים שאינן של עינוי נפש שתעשה לאלתר דבזה אין הפרת הבעל מועיל ונראה דלפמ"ש התוס' בסמוך דיש לחוש להבעל שיאמר בלחש א"כ ה"נ יש לחוש שתאסור על עצמה עוד דברים של עינוי נפש כגון אם יאמרו לה הב"ד שתאמר אם נהנתי מכתובתי תאסור עלי ככר זה שאינה מתענה הימנו תאמר היא בלחש וגם ככר זה שהיא מתענה הימנו ורב הונא כשמואל ס"ל דאמר בנדרים דף פ"ב ע"ב דמתוך שהוא מיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה ועש"ך ביו"ד סי' רכ"ט ס"ק ו' דלהחולקים על הרמב"ם אפי' נדר משני מינים כל שאמר בוי"ו הוי נדר א' עי"ש וממילא מופר הכל א"נ שמקודם תתלה דבר של עינוי נפש בהככר שתאסור עצמה לפני ב"ד שתאמר הנאת תשמישך עלי אם לא אוכל ככר זה ויקיים לה הבעל ואז בודאי דיכול הבעל שוב להפר כיון שא"א לה בתשמיש עד שתאכל הככר שנדר הראשון אינו יכול להפר שכבר קיים לה ואף שגוף הנדר דהיינו אכילת ככר אינו מדברים של עינוי נפש ולא מבינו לבינה מ"מ כיון שבינה לבינו תלוי בזה יכול להפר דודאי אשה שתאסור טבילה על עצמה יכול להפר אף שהטבילה אינו עינוי נפש ולא מבינו לבינה מ"מ כיון שא"א לה לשמש בלתי הטבילה והוי הטבילה ג"כ דברים שבינו לבינה וה"נ דכוותי' ובזה מיושב מה שקשה שתאסור עצמה אם נהנית מכתובתה יהי' הממון זה שתקבל אסור בהנאה בהן ובחליפיהן דבזה ודאי אין הבעל יכול להפר ולפי' הנ"ל לא קשה דחיישי' שתתלה קודם דבר של עינוי נפש בזה. אך קשה דהא יכולין להדירה אם נהנית מכתובתה ותקבל מחדש ולא תחזיר תהי' אסורה בכל פירות שבעולם כל זמן שלא תחזיר דבזה ודאי אין הבעל יכול להפר כיון שהרשות בידה להחזיר וכמו שאמרו בכתובות ר"פ המדיר גבי תלאו לקישוטי בתשמיש המטה דא"י להפר מטעם דלא ט ולא תאסור וה"נ דכוותי' דתהדר ולא תאסר ואפשר דחיישי' דילמא לא יהיה לה אחר כך ולא יהיה אפשר לה להחזיר ואז יהיה הבעל יכול להפר והא ודאי לא קשה דיאסרו היתומים בעצמם עליהם מעות שלהן שנותנין לה עתה אם כבר נהנית דזה אינו דהיתומי' יכולים לומר אין אנו רוצין להדירה בכדי שניתן לה כתובה וכל זמן דלא משכחת גוונא שהאשה תהי' נודרת אין צריכין ליתן לה כתובה:

בא"ד וכן קשה בסמוך דפריך וליחוש דילמא אזלא גבי חכם וכו'. הרמב"ן בחי' תירץ דהחכם יכול להתיר אף שכבר אכל כדקיי"ל בשבועות ולכאורה תירוץ הרמב"ן היא כתימא על התוספות ולכן נראה דס"ל להתוס' כמ"ש בתשובת המיוחסת להרמב"ן סי' רנ"ה והובא בב"י בטור יו"ד סי' רכ"ח ובסי' רנ"ה ושם הביא בקיצור שהקשה האיך אפשר להחכם להתיר בלא חרטה דמעיקרא והכא הרי היא אינה מתחרטת דהא מחזקת במעות כשמתירה ואלולי הנדר לא היתה מקבלת המעות ותירץ דדוקא כשהנדר היה לרצון עצמותו של דבר הנדור אבל כשהנדר הוא רק לקנס שלא יעשה עבירה פ' אין הנדר חזק ובחרטה דהשתא סגי לי' עי"ש ונראה דהא דאמרינן דחכם עוקר הנדר מעיקרא דדוק' כשהנדר ניתר על ידי חרטה דמעיקרא הוי כנדר טעות והותר למפרע אבל כשניתר ע"י חרטה דהשתא לא נעקר למפרע כמו בהפרת בעל ואיסורא דעבד עבד וכאן כיון שא"א לה להתיר נדרה ע"י חרטה דמעיקרא לא נתקן האיסור מה שכבר אכל ודעת הרמב"ן כדעת המהרי"ט סימן א' דיכול להתיר נדר כזה ג"כ ע"י חרטה דמעיקרא דהיינו שמתחרט מחמת שא"י לסבול ממה שנדרה ולקחה המעות ובחזרת המעות א"א לה שלא נתקן האיסור בכך עי"ש ושפיר תירץ לפי שיטתו:

בא"ד וכי פריך ודילמא אזלא לגבי חכם המ"ל דמדרינן לי' עד"ר וכו'. ולפענ"ד נראה ליישב לפמ"ש הרשב"א הביאו המשנה למלך בפ"ו מהל' שבועות דבנדר עד"ר ועבר כבר דיכולין להתירו עי"ש ולפ"ז לא קשה דהא באשה קפדינן דוקא על נדר שעומדת באיסור כל ימי' א"כ אף שמדירה עד"ר מ"מ הא על פעם אחרת חשדינן אותה שתעבור וכיון שתעבור פעם אחת שוב יכולין להתירה כמ"ש הרשב"א הנ"ל משא"כ גבי נושא נשים בעבירה דלא חשדינן לי' לעבור אפי' פעם אחת על נדרו משני שפיר ובזה אפשר ג"כ ליישב קושית התוס' מה שהקשו לרב הונא דהא אפשר לעשות תקנה אפילו בניסת להדיר עד"ר אף דיש לחלק דבשלמא חכם יכול להתיר אחר שעבר פעם אחת דחשיב לדבר מצוה דעל ידי היתר החכם מתירין האיסור שעבר משא"כ בהפרת בעל דמיגז גייז ואין תקנה לאיסור שכבר עבד די"ל דס"ל לר"ה כמאן דס"ל בנזיר דף כ"א דבעל גם כן מיעקר עקר ומכ"ש לדעת הש"ך בי"ד בסי' רל"ד ס"ק מ"ד דאפי' אי אמרינן מיגז גייז היינו רק שחל ומבטלו מעיקרא וכ"כ הלח"מ רק שתמוהין לי דבריהם דהא מבואר ברמב"ם בפ' י"ב מהל' נדרים הלכה י"ט שחייבת מלקות על מה שעברה קודם הפרה:

בא"ד דלא פסיקא להו למיתני וכו'. הלשון קשה דאי יש תקנה להתיר על דבר מצוה ממילא איכא קלקולא ואפשר דכוונתם דלא פסיקא לי' לרבי שסתם המשניות אי שייך חשש קילקולא כיון שאין היתר רק לדבר מצוה כנ"ל ועפ"י שתמה דהא מבואר בש"ע דלעשות שלום בין איש לאשתו הוי דבר מצוה ויכול להתיר ואיכא קילקול ואפשר לומר דלא אמרינן דיכול להתיר לדבר מצוה רק כשיש מצוה בגוף הדבר הניתר כגון במקרי דרדקי שבגוף ההיתר של האיסור הי' מצוה משא"כ בזה שבגוף הדבר שהותר ליכא מצוה רק שגורם לאיזה מצוה:

תוס' ד"ה ותני עלה קשה לר"י אמאי הוצרך לאתוי הא דותני עלה. ונראה לתרץ. גם לתרץ מה שתמה הש"ך בסי' רכ"ח ס"ק כ"ו על הך דיעה דסובר דלא מהני התרה לדבר איסור מהא דמקשה הש"ס וליחוש דילמא שרי לי' חכם גבי הנושא נשים בעבירה הא לא מהני התרה לדבר עבירה. ולתרץ זה נראה לי דהנה מבואר בי"ד סי' רט"ו דאין נדר חל על איסור דאוריית' אבל על איסור דרבנן חל אבל לענין ההיתר אפי' אם נדר על איסור דרבנן אינו חל ההיתר כמבואר שם בסי' רכ"ח ולפ"ז לא הי' מצי להקשות מגוף הבריית' דיכולין לומר דמיירי אחר שגירשה ונודר שלא לישא נשים פסולות כמ"ש התוס' ואי תקשה הא אין הנדר חל על דבר איסור זה אינו דהא צריך לידור אף על נשים הפסולות מדרבנן כגון חלוצה וחל הנדר בכולל ולא קשה שוב דילך אצל חכם ויתיר לו דהא ההיתר אינו חל אפי' על איסור דרבנן אבל מהא דתני עלה נודר ועובד יורד ומגרש וע"כ צריך להיות הנדר שיהי' ברור לן מכח הנדר שיגרשנה בודאי וע"כ צריך לפרש הך דנודר דהיינו שידור הנאה ממנה כמו שפירש רש"י וא"א לומר דנודר רק מהנאת תשמיש דהא אין הנדר חל על איסור דאוריית' וא"ל שאוסר בכולל הנאת תשמיש מכל נשים פסולות דמ"מ קשה דמנדר זה אין הכרח שיגרשנה דאפשר לו שיחזקנה ולא ישמש עמה וע"כ צ"ל דממנה נודר הנאה מכל הנאות כמו שפי' רש"י שמנדר זה יש הכרח שיגרשנה ובזה שפיר מקשה דלמא ילך אצל חכם ויתיר לו האיסור הנאה ושאר הנאות שאסר על עצמו דבזה חל ההיתר ואז ממילא יהי' ניתר גם הנאת תשמיש דנדר שהותר מקצתו הותר כולו ועוד אף אי לא יהיה ניתר הנאת תשמיש מ"מ שוב לא יהי' לו הכרח שיגרשנה מכח נדר זה:

בגמ' דמדרינן לה ע"ד רבים הש"ך בי"ד סי' רכ"ח תמה על הך דיעה דס"ל דבדיעבד מותר א"כ מאי משנה הש"ס הא יש לחוש דלא מגלה לפני החכם שנדר עד"ר ויתיר לו ויהי' מותר בדיעבד ונראה לפענ"ד דהנה בתשובות חות יאיר סי' מ' תמה מה"ת לא יהי' יכול להתיר מה שנדר עד"ר כיון שמשוי לי' לנדר טעות מעיקרא אף הדיבור שעד"ר משוי לטעות דהא אפי' פי' שלא יהי' לו התרה מהני התרה וכתב הטעם דרבים זכו בכבודם והוא נגד טובתם ולטעם זה באמת מהני בדיעבד דלא גרע מנדר לרבים לטובתם דמהני בדיעבד אפילו אם התיר שלא בפניהם ולפ"ז נראה דבנדר של נושא נשים לפמ"ש הרשב"א דניתר ע"י חרטה דהשתא כמש"ל בשמו ודאי דכ"ע מודי' דאפי' בדיעבד לא מהני התרה כיון דלאו נדר טעות הוא וכיון שנדר עד"ר לא מהני התרה:

בש"ע א"ח הל' נשיאת כפים במ"א שם תמה בהא דפסק המחבר שידור עד"ר דהא בש"ס מוכח דלמאן דס"ל דצריך לפרט הנדר א"צ עד"ר וכיון דקיי"ל דצריך לפרט למה הצריך שידור עד"ר ודחק בישובו. ולפענ"ד נראה לתרץ דמבואר בי"ד סי' רט"ו דאין נדר חל על נדר אך מ"מ אם נשאל על הראשון השני חל אמנם זהו דוקא בהתרת חכם דמשוי לי' לנדר קמא נדר טעות וממילא חל השני למפרע אבל בהפרת בעל דמיגז גייז אם הפר הראשון אין השני חל כיון דאינו עושה הנדר טעות למפרע דבעל מיגז גייז כמבואר בש"ס ופוסקים ולפ"ז נראה דה"ה בכל נדרים כה"ג שהן בדרך קנס שניתרן ע"י חרטה דהשתא ואינן עוקרין הנדר למפרע שאין נדר השני חל כלל אפי' הותר הראשון דהא אין הנדר הראשון נעשה טעות. ולפ"ז לכאורה קשה דמה בכך דצריך לפרט הא כותבו התוס' בערכין דא"צ לפרט רק הלשון שנדר בו וא"כ ע"כ צ"ל דהב"ד מצריכין אותו לידור בלשון שכאשר יאמר זה הלשון לפני החכם כשיבוא לפניו להתיר תיכף ידע החכם שהוא מילתא דאיסורא כגון שידירוהו בלשון זה כל הנשים דאסורות לי עלי קונם ואז לא יתיר לו. ולפ"ז קשה דמה בכך דצריך לפרט מ"מ יש לחוש דמקודם שידירוהו הב"ד יעשה נדר בעצמו ויאסור על עצמו הנשים פסולות בלשון שכשיבוא לחכם להתיר נדרו לא ידע שהוא מילת' דאיסורא והיינו שידור ממש כלשון שהביא הרמב"ן במיוחסות שם דהיינו אם לא אגרש אשה זו יהי' כל הנשים עלי קונם חוץ מבתולה גרידא דאפי' אלמנות אסורין עליו ומכ"ש גרושות וכל הנאות של אשה זו עלי קונם דאז כל זמן שאינו מגרש אשה זו הנאת אשה זו ונשואי שאר נשים פסולות עליו קונם וממילא לא יחול עליו נדר ב"ד כיון שבלא"ה אסורין עליו מחמת הנדר הראשון ואח"כ יתיר לעצמו הנדר של הנאת אשה זו שנדר בפעם הראשון בלשון שלא יבין החכם שהוא מילתא דאיסורא ומ"מ לא יהי' נדר ב"ד חל עליו כיון דהנדר הראשון לא הותר על ידי חרטה דמעיקרא ולא נעקר למפרע וע"כ צ"ל דכוונת הש"ס הוא דאם נאמר דצריך לפרט י"ל דרב פפא דס"ל דצריך לפרט ס"ל ג"כ דיש נדר בתוך נדר דפלוגתא הוא בנדרים וא"כ אף שידור בעצמו מ"מ חל ג"כ נדר ב"ד וצריך לפרט ג"כ נדר ב"ד לפני החכם ובנדר ב"ד יהי' מכיר החכם שהיא מילתא דאיסורא ולפ"ז למאי דקיי"ל דאין נדר בתוך נדר צריך שידור עד"ר אפילו אי צריך לפרט מטעם הנ"ל והא דמשני הש"ס דנודר עד"ר א"ש אפי' אי אין נדר בתוך נדר דכיון דנאסר אפי' אחר התרה לא גרע מכולל:

תוכן העניינים

תורת גיטין על גיטין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה