תורת גיטין על גיטין· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ב - המביא גט תניינא · דף כד.
תוס' ד"ה אימר קמי בי' דינא ובשעת גירושין עדים טפי והקשה המהרש"א דהדרא קושי' לדוכתא מה לי הוא ומה לי ב"ד. ונלפענ"ד דהרשב"א הקשה דהא שליח אינו נאמן רק בשעה שיוציא מידו עי"ש. ולכן נראה דהנה ודאי אם השליח ראשון עשה שליח שני בינו לבינו שלא בפני ב"ד ואחר כך בשעת מסירה להאשה בא השליח הראשון והשליח שני בפני ב"ד והגט ביד השליח שני ודאי דמהימן השליח שני לומר שליח זה מסר לי הגט והוא השליח הראשון ונאמן השליח הראשון לומר בפ"נ אף שאין הגט בידו כיון דהשליח שני אית ליה מגו דאי בעי הי' מסרו לידו כיון שתיכף בבוא לב"ד אמר כן כמו במשכון כשטען בפני ב"ד תיכף שמשכון הוא בידו דמהימן ולא הוי מגו למפרע ומש"ה ה"נ כיון שהאשה שהיתה שליח הראשון עם השליח שני שעשתה אותו בינו לבינה באו יחד לפני ב"ד נאמן השליח שהאשה מסרה לו בתורת שליחות במגו שהי' מסרו לו קודם בואו לב"ד ונאמנת גם האשה לומר בפ"נ אבל ברישא שמסרה לב"ד ואמרה שהבעל צוה למסור להם שהמה יעשו שליח והוציאה הגט מידה לפני ב"ד ולא אמרה בפ"נ וכבר נתבטל שליחותה משהוציאה הגט מידה ושליח אינו נאמן לומר בפ"נ רק בשעה שיוציא הגט מתחת ידו כשעדיין הוא שליח כמ"ש הרמב"ם ואין להאמינה במגו דאי בעי היתה אומרת מקודם לפני ב"ד בפ"נ דהוי מגו למפרע:
סליק פ' המביא תניינא